אור ברסלב
בני ציון יורה דעה › סימן עג

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

יורה דעה · סימן עג

סימן עב

תירוץ נפלא על תמיהת הגאון רעק"א בהחדושים בלקוטים למס' זבחים צ"ה.

בחדושי רעק"א בלקוטים זבחים צ"ה כתב וז"ל עוד יש לי לתמוה על דברי הרשב"א בתורת הבית הארוך שכ' שם במשמרת הבית דלא אמרי' לענין חם מקצתו חם כולו כבולעו כך פולטו, ולא מהני שיגעיל מקצת הכלי ובעינן הגעלה בכל הכלי והא דאמרי' אותה למעוטי תרומה דבישל במקצת כלי אין טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי, היינו דוקא בתרומה דהוא התירא, ומצינו בו דמקילין בו לענין הרכינה ומיצה, ותמוה לי מאד דמ"מ היכא אמרי' בסוגיין וטעמא מאי, דבקדשים היכא דבישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ומשני דאמר קרא ואם בכלי נחושת בושלה ואפילו בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי, ולפי דברי הרשב"א הנ"ל תיפוק ליה בקדשים דמגעילין בזמן שנעשה נותר, ובכה"ג בכל איסורים טעון הגעלה בכל הכלי, והניח התמיה זו בצע"ג.

ולענ"ד נראה ליישב בפשיטות לפ"מ דאי' בע"ז דף ע"ו רמי ליה רב עמרם לרב ששת תנן השפוד והאסכלא מלבנן באור, והתניא והשפוד והאסכלא מגעילן בחמין, א"ל מה ענין קדשים אצל גיעולי עכו"ם הכא היתירא בלע התם איסורא בלע, גבי קדשים כי בלע האי שפוד היתרא בלע הילכך סגי ליה בהגעלה] ופריך רבה סוף סוף כי פליט איסורא קא פליט, ומשני רבא קדשים היינו טעמא כדרב נחמן דאמר כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו, ופריך בגמ' אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי קשיא, וכ' ע"ז הרשב"א בתה"ב דקכ"ח ע"ב וז"ל שמעינן מינה דכל שבישל בו לאחר מכאן, נפלט האיסור ממנו ונכשר לגמרי, עד שהקשו אמאי תני בברייתא מגעילו שהרי נגעל בבישול יום שני ונכשר לגמרי וקשיא לי טובא וכי מי עדיף בישול דיום שני מהגעלה גמורה, ואם הגעלה הוה קשיא ליה לרב עמרם האיך מכשירתן, מה היתה תשובת של רבא דאמר כל יום ויום נעשה גיעול והלא ליבון הוא צריך כמו ששנינו וכו' ועוד דהא קי"ל בכלי מתכות חם מקצתו חם כולו שהאיסור הנבלע מתפשט והולך בכל הכלי וכדאי' בפ' כ"צ וגדולה מזו אמרו בפסחים בפ' כ"ש מגעיל להו אלקתייהו ברותחין, אלמא אין נכשרין בהכשר מקום חתוך לבד כל להב הסכין עד שיכשיר אף הקתא, וא"כ השפוד והאסכלא שבישלו בהן חטאת נתפשט הבלע בכולן, וכשהוא חוזר ומבשל בו במקצתו למחר האיך עלה הכשר לכולו ותירץ ע"ז וניחה לי דה"ק דקדשים התירא בלע וכיון שבישל בו קודם שיבוא לידי נותר, לכשיגיע זמנו להיות חל על מה שבלע שם נותר כבר נקלש ונחלש האיסור כ"כ ע"י בישול זה שני עד שלא נשאר לו אלא בלע מועט, ואין ראוי לחול שם נותר על דבר בלוע מועט כזה וכענין שאמרו לענין בב"ח בדגים שעלו בקערה, שמותר לאכלן בחלב, משום דכיון שטעם הבשר נקלש ונחלש כ"כ קודם שיבוא לידי איסור בב"ח, וכן הבלוע שנתפשט בכל הכלי אינו אלא דבר מועט, ועם בישול זה השני אע"פ שאין האור מגיעה לכולו, מ"מ גם הוא ע"י חם מקצתו חם כולו מתמעט קצת עד שלא נשאר בכל השפוד שלם בלע שיהא ראוי לחול עליו שם נותר, אבל קודם שבישל בו שנית הבלע מרובה, וראוי לחול עליו שם נותר בתוך דופני הכלי עכ"ל הרשב"א.

מבואר מדבריו דהתירוץ דלאחר ההגעלה הוי בלע מועט דאיקלש איסורו ואין ראוי לחול עליו שם נותר עולה על שני הקושיות בחדא מחתא, היינו דמה שהקשה אמאי מהני גבי קדשים דהשפוד והאסכלה בהגעלה מה שבישל בו בכל יום והוי גיעול הא שפוד ואסכלה הוי דבר שמשתמשין באור וצריך ליבון, וע"ז תירץ דגם בהגעלה נעשה הבלע מועט ואינו ראוי לחול עליו שם נותר, וכן מה שהקשה אמאי מהני הגיעול מה שמבשל לכל יום הא מגעיל רק מקצת הכלי ואיך מהני ההגעלה על כל הכלי, וע"ז תירץ ג"כ דהבלע שבכל הכלי אינו אלא דבר מועט וכיון דקדשים היתרא בלע סגי בזה דאינו ראוי לחול עליו שם נותר, אחר ההגעלה של מקצת הכלי שנשתמש בהן דקליש איסוריה:

ומעתה נחזור לדברי הגמ' דע"ז הנ"ל דמקשה אמאי תנן גבי קדשים השפוד האסכלה מגעילן בחמין, ומשני הגמ' למסקנא רב אשי אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא הכא התירא בלע התם איסורא בלע ודקא קשיא לך דבעידנא דקא פליט איסורא קא פליט בעידנא דקא פליט ליתא לאיסורה בעיניה, ופי' רש"י לעולם כדאמרינן מעיקרא דהיינו משום דבקדשים התירא בלע, ודקשיא לך כי פליט איסורא פליט, לא חמיר איסורו שכשנעשה נותר לא הוי איסור בעיניה, שבתוך דופני הכלי היה בלוע ומעולם לא הוכר איסורו, חזינן מזה דלהכי בקדשים סגי בהגעלה במקום ליבון משום דבשעת הבליעה היה היתר, ואף דבשעת הגעלה שמפליט אז הוא איסור ואמאי סגי בהגעלה, מ"מ כיון דבשעת הפליטה כבר היתה בלוע בדופני הכלי וליתא לאיסורא בעיניה, וא"כ הוי תרתי למעליותא דבשעת הבליעה הוא היתר ובשעת הפליטה ליתא לאיסורא בעיניה ולהכ' סגי בהגעלה במקום ליבון וא"כ לפי מה שכתב הרשב"א הנ"ל דאם מגעיל רק מקצת הכלי נשאר הבלוע שנתפשט בכל הכלי רק דבר מועט, ולכן היכא דבלע היתירא סגי אם מגעיל רק מקצת הכלי כגון בבשר לגבי חלב אי איפכא, ולפ"ז למסקנא אפילו בקדשים כיון דבשעת בליעה הוא היתר אע"ג דבשעת פליטה כבר נעשה נותר והוי איסורא, מ"מ סגי בהגעלה במקצת הכלי, דהא בשעת פליטה ליתא לאיסורא בעינה, והוי תרתי למעליותא דבשעת בליעה הוא היתר ובשעת פליטה ליתא לאיסורא בעיניה ולא חמיר איסוריה כמ"ש רש"י, וא"כ סגי בהגעלה מקצת הכלי דהא מה שנתפשט בכל הכלי הוא רק בלע מועט, ולגבי בלע מועט מהני הך תרתי למעליותא דלא בעינן הגעלה בכל הכלי, וכמ"ש הרשב"א לפי ההוה אמינא דקדשים מקרי היתרא בלע סגי בהגעלה מקצת הכלי משום דהוה בלע מועט, אם כן אף לפי המסקנא דהגמ' פריך דקא פליט איסורא, מ"מ הא גם בזה נשאר תרוץ הגמ' לפי המסקנא דכי קא פליט ליתא לאיסורא בעיניה, וא"כ מקרי היתירא כמו בשר לגבי חלב ושפיר מהני הגעלה במקצת הכלי, וכמו דמהני הך סברא דליתא לאיסורא בעיניה לענין דמהני הגעלה בקדשים בשפוד ואסכלא, אף דבכל האיסורים צריך ליבון מ"מ בקדשים סגי בהגעלה משום דליתא לאיסורא בעיניה, כמו"כ מהני הך סברא דליתא לאיסורא בעיניה לענין דלסגי הגעלה במקצת הכלי, וכמו בהיתרא דלא בעינן הגעלה בכל הכלי, וכמו שמדמה הרשב"א הגעלה במקצת הכלי דמהני בהיתירא כמו דמהני הגעלה בהיתירא בדבר הצריך ליבון כגון בשפוד ואסכלה, וכמו"כ להך סברא דליתא לאיסורא בעיניה נמי שוין.

וממילא מיושב קושית הגאון רעק"א הנ"ל שתמה על הרשב"א שכ' דבאיסורין בעינן הגעלה בכל הכלי, ורק בב"ח ובתרומה דהוה היתירא סגי במקצת הכלי, א"כ מאי פריך הגמ' וטעמא מאי צריך בקדשים מריקה ושטיפה בכל הכלי, הא בקדשים שמגעילין בזמן שנעשה נותר הוה ככל האיסורין דבעינן הגעלה בכל הכלי, ולפ"מ שכתבתי אף דנעשה נותר, מ"מ הוה כמו היתירא משום דבשעת פליטה ליתא לאיסורא בעיניה וז"ב ודוק היטב כי הוא תרוץ נפלא על קושית הגאון הנזכר לעיל.

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה