בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
יורה דעה · סימן ע
ביאור נכון בדברי הרר"א ממיץ נדרים נ"ט המובא ברא"ש שם והערה על הגרע"א ביו"ד ס' ק"ב בענין דבר שיל"מ:
נדרים ד' נ"ט ע"א פריך הגמ' והרי תרומה דאי בעי מתשל עליה ובטלי ברוב, דתנן סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין תירקב אם למאה תעלה, (אלמא דאפילו דשיל"מ בטיל) ומשני הגמ' דמיירי בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עליה ופי' רש"י והר"ן דכיון שזכה בה כהן שוב אינו יכול לישאל עליה ומזה הוכיחו הראשונים דתרומה משבא ליד כהן לא מהני שאלה, אמנם הרא"ש הביא בשם הרב ר' אליעזר ממיץ שפירש דלא מצי למתשל עליה משום דהוא לא קרא לה שם תרומה, וכתב הרא"ש ע"ז משמע דאכהן קאי אבל ישראל שהפריש מצי למיתשל עליה וצריך לומר לפירושו דאע"ג דיכול הישראל להחזירה לחולין מ"מ הוי דבר שאין לו מתירין דלא שכיח שישאל הישראל כיון שהוא ביד כהן עכ"ל הרא"ש:
ולענ"ד היה נראה לומר כונה אחרת בדברי הר"ר אליעזר ממיץ, ואין אנו צריכין כלל לטעם דלא שכיח, דהא לכאורה קשה דמאי מקשה הגמ' והרי תרומה דאי בעי מתשל עליה ובטיל ברוב הא אפילו קונמות דהוי דשיל"מ, מ"מ היינו דוקא לגבי הנודר בעצמו שיכול לשאל עליה, אבל המודר דלא מצי למיתשל עליה לדידיה בטיל שפיר דלא הוי דשיל"מ לגביה, ולפי"ז גבי תרומה נמי נהי דהוה דשיל"מ לגבי הבעלים שיכולים לישאל עליו אבל לזרים אחרים הוה דבר שאין לו מתירין ובטל שפיר, ועפי"ז נוכל לומר דאתיא מתניתין כפשוטו סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין תרקב דלא חזי לשום אדם, אבל אם נפלה למאה לא תירקב דחזי לאחרים שאין בידם לישאל, ומה מקשה הגמ' אמאי תעלה הא דאחרים שפיר בטיל ובע"כ מוכרחין אנו לתרץ כמ"ש המג"א בסי' שי"ח ס"ק ב' גבי המבשל בשבת דאם נתערב התבשיל באחרים לא בטיל דכיון שחל עליו שם דבר שיל"מ לאחרים אף לדידיה לא בטיל, ומביא ראיה ממשנה דבכורים דאם נתערבו בכורים אסורים אף לזרים אע"ג דלדידהו הוי דשאל"מ כיון דלכהנים הוי דשיל"מ דיכולין לאכלו בירושלים אסור אף לזרים ע"ש, וא"כ הכי נמי גבי תרומה נהי דלא הוי דשיל"מ רק לגבי התורם שיכול לישאל עליו מ"מ ממילא אסור אף לאחרים אף דלדידהו הוי דשאל"מ כיון דלגבי התורם הוי דבר שיל"מ כמו ביכורים שאסור אף לזרים משום דלכהנים הוי דבר שיל"מ וז"פ, אמנם מה שכתב הגאון רעק"א ביו"ד סי' ק"ב דלפי דברי המג"א הנ"ל גם בנודר אם נדר לדידיה ולאחרים אם נתערב כיון דלדידיה הוי דשיל"מ שיכול לישאל עליה גם לאחרים אסור אף שאין יכולין לישאל עליה, ומזה הקשה על הרמ"א שכתב אם נדר מדבר אחד ונתערב אח"כ לדידיה מקרי דשיל"מ דמשמע דלאחרים מותר, ולפי דברי המג"א גם לאחרים אסור, ולענ"ד אין זה מוכרח כ"כ דהתם גבי בכורים ומבשל בשבת דזה האיסור עצמו שאסור לזה אסור נמי לאחרים, ולא מצינו כלל גבי בכורים דלאדם זה הוי בכורים ולאדם אחר לא הוי בכורים, אלא כיון דנקרא עליו שם בכורים כולל איסור לכל העולם, וכן גבי מבשל בשבת נמי ממ"נ דאם הוא אסור בשבת הוא אסור לכל העולם, ואם הוא מותר הוא ג"כ לכל העולם, דלא מצינו שיהיו אסור לזה ומותר לזה, ולכן שפיר אמרינן דאם לאחד הוא דבר שיש לו מתירין אסור ג"כ לאחרים בשביל זה, אבל גבי נודר אין האיסור של אדם זה גורם איסור לאדם אחר, רק מחמת שאסר על עצמו ועל אחרים ואין האיסורים שייכים אהדדי, דהא אי בעי היה אוסר רק על עצמו לבד או על אחרים לבד ולכל אחד הוי איסור בפני עצמו מחמת שאסר עליו, וא"כ אין שייך כלל לומר דאם לאחד הוא דבר שיש לו מתירין יהא אסור בשביל זה גם לאחרים אף דלדידהו הוי אין לו מתירין, דהא איסור של זה הוא בשביל שאסר עליו ואיסור של אחרים הוא בשביל שאסר עליהם, ויוכל שפיר להיות דאיסור של זה בטיל ואיסור של זה לא בטל, ואין להם שייכות כלל, ואינו דומה לבכורים שאיסור אחד כולל לכלם ואם אסור לזה אסור גם לאחר, ולכן שפיר פסק הרמ"א גבי נודר דאם נתערב דוקא לדידיה אסור אבל לאחרים מותר דלדידהו שפיר בטיל משום דאין יכולין לישאל והוי דבר שאיל"מ, אבל עכ"פ גבי תרומה שפיר אמרינן דאם לאחד הוי דבר שיש לו מתירין אסור גם לאחרים:
והנה שם מסיק לבסוף דהרמב"ם בפיהמ"ש כתב גבי בכורים דאם נתערב לכהן ופי' במחה"ש הכונה דהכל תלוי בהבעלים אם לגבי הבעלים הוי דבר שיש לו מתירין אסור גם לאחרים אבל אם לגבי הבעלים הוי דבר שאין לו מתירין רק דלאיש אחר הוי דבר שיש לו מתירין לא אמרינן בשביל זה שיהיה אסורין גם לאחרים מחמת שאסור לאיש פרטי שאינו בעל החפץ וסברא זו מצינו ג"כ לגבי מוקצה דאם הוא מוקצה לגבי הבעלים רק לאיש אחר בשביל זה לא נעשה מוקצה לאחרים ועיין בט"ז ובמג"א סוף סי' ש"ח:
ולפי"ז יובן היטב דברי הר"ר אליעזר ממיץ שכתב דתרומה ביד כהן דוקא הכהן אינו יכול לישאל עליו אבל הישראל שפיר יוכל לישאל עליו, וא"כ קשה אמאי לא הוי דשיל"מ דהא אי בעי הישראל מתשל עליו, ולפי"ז ניחא שפיר דהנה הנוב"י כתב הטעם של הראשונים דס"ל דאחר שבא ליד כהן אינו יכול לישאל עליו משום דהשאלה לא יוכל להפקיע הקנין ממון של כהן כיון דכבר זכה בה ואין אחר קנין כלום, ולכן ס"ל דלא מהני שאלה ביד כהן ונוכל לומר דגם הר"ר אליעזר ממיץ ס"ל כסברת הנוב"י דהשאלה אינו יכול להפקיע ממון כהן, רק דס"ל דעל האיסור מהני שאלה והוי טבל כמו שהיה רק דנשאר ממון כהן דאינו יכול להפקיע זכותו כיון שכבר זכה בו, נמצא דאף אם ישאל עלי הישראל לא יהיה הישראל הבעלים על התרומה ורק הכהן יהיה הבעלים, וא"כ יובן היטב מה דמשני הגמ' בתרומה ביד כהן, וכיון דהכהן הוא הבעלים א"כ צריך שיהיה דבר שיש לו מתירין לגבי הכהן ואז יהיה אסור אף לאחרים כיון דאסור לבעלים, אבל כיון דהכהן אינו יכול לישאל עליו כמ"ש הר"ר אליעזר ממיץ משום דהוא לא קרא שם, וא"כ הוי לגבי כהן דבר שאין לו מתירין ומותר להכהן ואף דהישראל יוכל לישאל עליו והוי לדידיה דבר שיש לו מתירין מ"מ כיון דהישראל לא הוי הבעלים על החפץ דהא כבר זכה בה הכהן וזכותו לא נפקע בהשאלה וכמ"ש, וא"כ אף דלהישראל הוי דבר שיש לו מתירין ואסור לו מ"מ בשביל זה לא נאסר לכל העולם כיון דלגבי הבעלים שהוא הכהן הוי דשאיל"מ ועיקר הוא הבעלים וכמ"ש לעיל בשם המג"א, וא"כ אתי המשנה שפיר דדוקא לפחות ממאה חולין תירקב אבל למאה תעלה דהא חזי לכל העולם דמיירי בתרומה ביד כהן ולגבי הכהן הוי דשאיל"מ ושפיר משני הגמ' וא"ש דברי הר"ר אליעזר ממיץ דרק הכהן לא יוכל לישאל עליו אבל הישראל שפיר יוכל לישאל עליו ואין אנו מוכרחין לתירוץ של הרא"ש דלא שכיח שישאל הישראל ביד כהן וא"ש: