בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
יורה דעה · סימן סח
תרוץ נכון לתמיהת השעה"מ בהל' א"ב הל' י"ז על התו' דזבחים דש"ט בענין הנ"ל וצ"ע בדברי התוס' שם מגמ' דמעילה די"ב.
זבחים דס"ט במתני' מלק ונמצאת טריפה ר"מ אומר אינו מטמא בבית הבליעה ר"י אומר מטמא, ופי' רש"י דלא מהני מליקה לטריפה לטהרה מטומאתה, ובתו' שם ד"ה ר"י אומר מטמא בבית הבליעה הקשו וז"ל, תימה אפילו נבילה גמורה לא תטמא לר"י דלא חייל אאיסור קדשים כדדרש ר"י בגמ' דנבילת עוף טמא אינו מטמא בבית הבליעה, משום דכתיב נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא, ובפ' גיד הנשה דייקינן מזה דר"י ס"ל דאין איסור חל על איסור עכ"ל, ובשעה"מ בה"ל א"ב תמה על תמיהתם דהא נבילה הוא איסור מוסיף על איסור קדשים דניתוסף איסורא לגבוה, וכמו דאמרו בכריתות פ' אמרו לו נעשה נותר מיגו דאיתוסף איסורא לגבוה איתוסף איסורא להדיוט, וכן כתבו התו' להדיא בחולין דף ק"א דנבילה הוא איסור מוסיף משום דאסור לגבוה, וא"כ שפיר נבילה חייל על איסור קדשים ומטמאה בבית הבליעה, וזהו תמיה גדולה על התוס'.
ולענ"ד נראה לישב בפשיטות דהא לכאורה בל"ז קשה על התוס' דלמה להו להקשות דנבילה אינו חל על איסור קדשים הא במתניתין תנן מלק ונמצאת טריפה, וא"כ היתה טריפה מקודם שנעשה נבילה, ואמאי מטמא בבית הבליעה לר"י הא איכא למימר מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טריפה כמו דדרשינן גבי טמא, אמנם זה לא קשה דגבי נבילה על טריפה ליכא למימר כמו גבי טמא, דשפיר חל שם נבילה על טריפה דאיסורם שוה, וכמו שמבואר ברמב"ם פ"ד מה"ל מאכלות אסורות ה"ל י"ז כל הנבילות מצטרפות זו עם זו ונבילה מצטרפת עם טריפה אבל בשר נבילה עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין וכו' לפי שהן שני שמות וכו' זה הכלל כל שאיסורן בלאו אחד מצטרפין, בשני לאוין אין מצטרפין חוץ מנבילה וטריפה הואיל והטריפה תחילת נבילה היא, אלמא דנבילה וטריפה מקרי השני לאוין כמו משם אחד משום דטריפה תחילת נבילה וא"כ לא שייך לומר דנבילה אינו חל על טריפה משום דאין אחע"א דהא מעיקרא נמי תחילת נבילה היתה, וא"כ לא הוה מצי התוס' להקשות כיון דמלק את הטריפה לא תטמא משום דדרשינן נבילה וטריפה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טריפה, דהא שפיר חל נבילה על טריפה ואיסורו משום בל תאכל נבילה, ולכן מטמא בבית הבליעה:
ולפי"ז מיושב היטב ג"כ קושית השעה"מ הנ"ל דהא נבילה דאסורה לגבוה אינו מפורש בקרא, רק או דנתמעט כמו טריפה מקרא דמן הבקר, או מקרא דממשקה ישראל מן המותר לישראל, או מהקריבהו נא לפחתך כמו שכתב הרמב"ם פ"ב מה"ל איסורי מזבח, וא"כ נבילה לא עדיפא מטריפה לענין איסור לגבוה וא"כ הכא דתנן מלק ונמצאת טריפה וכיון דהיתה טריפה מעיקרא קודם שנמלקה א"כ מה שנעשה נבילה אח"כ לא ניתוסף בה שום איסור לגבוה דהא מעיקרא נמי קודם שנתנבלה היתה אסורה לגבוה משום טריפה ונתמעט מקרא דמן הבקר או ממשקה ישראל ולאחר שנתנבלה נמי אסורה מטעם זה ולא ניתוסף בה שום איסור חדש וא"כ אין כאן איסור מוסיף כלל דמעיקרא היתה אסורה להדיוט ולגבוה ולאח"כ ג"כ אסורה להדיוט ולגבוה, ממה דגבי נבילה פסול דחסר השחיטה אין זה מקרי מוסיף, וא"כ שפיר מקשו התוס' אמאי מטמא בבית הבליעה דהא נבילה לא חייל אאיסור קדשים, ואינו מטמא לר' יהודא משום דכתיב נבילה וטריפה מי שאיסורו משום לא תאכל נבילה יצא זה שאיסורו משום קדשים ולא משום לא תאכל נבילה, דהא נבילה אינו חל על קדשים אבל על טריפה חל שפיר, וא"כ מיושב קושית השעה"מ דהכא ליכא מוסיף, והתוס' לא הקשו רק אמתניתין אבל לא בנבילת קדשים דעלמא וא"ש, וביאור סוף דברי התוס' מבואר היטב בפמ"א כונתם:
אמנם קשיא לי בדברי התוס' שכתבו דנבילה אינו חל על איסור קדשים משום דאין אחע"א הא איתא במעילה ד' י"ב דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה ורק מדרבנן אסור, ועיין תוס' קדושין ד' נ"ו ע"ב ד"ה מה שלי וכו' דמשמע דמותר באכילה, וא"כ אחר שנתנבלה מן התורה פקע איסור קדשים ושפיר חל איסור נבילה לאחר שנתנבלה וצ"ע: