בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
יורה דעה · סימן סז
ישוב תמיהת הגאון רעק"א ביבמות ל"ג על הרמב"ם דפ"ג דכריתות בענין הנ"ל ומיושב ג"כ תמיהת השאג"א בסי' ע' על פי' המש"נ וצ"ע על שיטת רש"י ביבמות מהא דחולין ד' ק'
ביבמות ל"ג ע"א דמשני הגמ' גבי זר ששימש בשבת כגון דאייתי שתי שערות בשבת דהוי להו זרות ושבת בהדי הדדי, והקשה שם הגאון רעק"א בדו"ח וז"ל קשה לי בכל מקום דאמרינן אין איסור חל על איסור וננקוט נבילה ביוה"כ אמאי לא מקרי מוסיף באם אחד נעשה גדול ביו"כ זה, ונימא מיגו דאיתוסף איסור יוה"כ על איש הזה איתוסף נמי לכו"ע, וצריך לומר דלא מקרי מוסיף אלא היכא דמצד האיסור הראשון לחוד היה מותר לזה, ורק משום איסור הב' אסור לו, ואולם בהרמב"ם בפ' משניות פ"ג מ"ה דכריתות מבואר דגם זה מקרי מוסיף במ"ש לפרש בהא דאמרינן לפי גרסתו שם דאיתייליד בן קטן דלכשיגדיל חל עליו איסור אשת אחי אביו ואיסור אשת אביו בבת אחת ומיגו דחל כו' הרי מפורש דכה"ג מקרי מוסיף עכ"ל, ולפי דברי הגאון הנ"ל לא משכחת בשום אופן לומר אין אחע"א, דהא כיון דהאיסור הב' חל על קטן לכשיגדיל בב"א לכשיביא שתי שערות חל נמי אכו"ע והיא קושיא עצומה:
אמנם נראה לענ"ד לישב דשפיר אמרינן אין אחע"א ולא מהני בזה הך מוסיף דקטן כלל, דהא לכאורה בל"ז קשה ג"כ לפי מה דמבואר בחולין דאם גיד וחלב אינו נוהג בשליל חלים כולם בב"א עם טריפה כשנולדה הבהמה, א"כ תיקשי בכל אאחע"א נמי נימא הכי דאם הדבר האסור יולד אח"כ יהיה חל בב"א, וא"כ גבי שבועה על שבועה אמאי אינו חל הא משכחת לה שיחול שני השבועות בב"א, דהא שבועה חלה על דשלבל"ע וא"כ אם נשבע שני שבועות על דשלבל"ע ואח"כ בא לעולם אמאי לא יחול שני השבועות בב"א בעת שבא לעולם אפילו בלא כולל, כמו גיד וחלב וטריפה דבהדי הדדי קאתי בעת יצירת הבהמה כמו"כ הכא אתי בהדי הדדי בעת שבא הדבר הנשבע לעולם, ואם נימא דאין הכי נמי דבכל האיסורין אמרינן כן דאם הדבר הנאסר נעשה אח"כ אמרינן שפיר דחלים בב"א, וארווחנא בזה ג"כ לישב קושית האחרונים איך חל טומאת נזיר אטומאת כהן הא אין אחע"א, ולפי"ז נוכל לומר דשפיר משכחת ליה דחל כגון דנעשה הטומאה אחר שנעשה נזיר, וא"כ חל על הטומאה איסור טומאת כהן ואיסור טומאת נזיר בב"א כמו דחל טריפה וחלב בב"א כשנולדה כן תחול טומאת כהן ונזיר בב"א כשנעשה הטומאה כן היה נראה לכאורה, אבל באמת אי אפשר לומר כן דבכל האיסורים יהיו חל כשנעשה הדבר כמה איסורים בב"א, דא"כ תקשי גבי בע"מ ששימש בטומאה דדחיק הגמ' לאוקמי כגון שחתך אצבעו בסכין טמאה, אמאי לא מוקי כגון שהקרבן נולד לאחר שנעשה בע"מ וטמא ואז חל בעת לידת הקרבן בעל מום וטמא בב"א כמו טריפה וחלב וש"א שחלים בב"א בעת לידת הבהמה כמו"כ ה"נ תחול בע"מ וטמא בעת לידתה, וכמו"כ נוכל להקשות בחולין דמשני הגמ' דאם איסור גיד וחלב אינו נוהג בשליל חל בב"א כשנולדה הבהמה אמאי לא קאמר הגמ' בשום מקום דאף אם נוהג בשליל מ"מ חל בב"א למי שנעשה גדול אחר שנולדה דחל עליו גיד וחלב וטריפה בב"א, וכן בולדות קדשים אפילו אם במעי אמן הם קדושים אמאי אינו חל אם הביא אח"כ ב' שערות, וכמו דמשני הגמ' ביבמות גבי זר ששימש בטומאה:
אמנם נראה הדבר פשוט דלא בכל האיסורים אמרינן כמו גבי גיד וחלב וטריפה דחלים הכל כשנעשה הדבר האסור, וכמו"כ לא נאמר בכל האיסורים דחל על מי שהביא ב' שערות בב"א כמו דאמרינן גבי זר ששימש בשבת, דהנה יש ב' מיני איסורים איסור גברא ואיסור חפצא, איסור גברא כגון זרות ושבת וטומאה דהתורה לא אמרה איסור על החפץ כלל רק אגברא, אבל נבילה וטריפה וגיד וחלב הכל הוא איסור חפצא דהתורה אמרה האיסור על החפץ, לא תאכל נבילה, וחלב לא תאכלו וכו'. ולכן הוי איסור חפצא אלא דבכל איסור חפצא יש שם ג"כ איסור גברא, כמ"ש הר"ן בנדרים יעו"ש דאם לא אגברא על מי צותה התורה האיסור, וע"כ מוכרח דבאיסור חפצא הוי ג"כ איסור גברא, אבל איסור גברא יכול להיות בלא איסור חפצא, וז"פ דבין באיסור גברא ובין באיסור חפצא אמרינן דאין אחע"א, ורק דבאיסור גברא כיון דליכא חפצא לא בעינן רק שיחול האיסור הב' על הגברא ע"י כולל או מוסיף או בת אחת, אבל לא בעינן שיוכל לחול גם על החפץ דבאיסור גברא ליכא איסור חפץ כלל אבל באיסור חפצא בעינן שיוכל לחול האיסור השני ע"י כולל או מוסיף או ב"א בין אחפצא ובין אגברא דאם חסר האיסור אחפצא או אגברא לאו כלום הוא:
ובזה מיושב כל הקושיות דגבי אבר וחלב וטריפה דהאיסור גברא אינו צריך לחול כלל בעת יצירת הבהמה דאגברא חל כל האיסורים בב"א בעת שהביא ב' שערות דאז נעשה בר חיוב במצות ואסור לו לאכול אבר ונבילה וטריפה וכל האיסורים שבתורה, אבל כיון דהאיסור אבר וחלב וטריפה הם איסור חפצא בעינן ג"כ שהאיסור הב' יוכל לחול ג"כ על החפץ, וכיון שכבר נאסר מחמת איסור הראשון לא יוכל לחול עליו האיסור השני דאין איסור חע"א, ולכן משני הגמ' שפיר דחלים הכל בב"א כשנולדה הבהמה, נמצא דהאיסור חפצא חלים כולם בב"א בעת יצירת הבהמה, והאיסור גברא של כל האיסורים כבר חלים עליו בב"א משעה שנעשה גדול, וא"כ בין האיסור חפצא ובין האיסור גברא חלים בב"א עליו ועל החפץ, אבל גבי טומאת כהן ונזיר אפילו אם נעשה הטומאה אחר שנעשה נזיר מ"מ אמרינן שפיר אאחע"א דנהי דהאיסור חפצא של הטומאה חל על החפץ בב"א משעה שנעשה הטומאה, אבל האיסור גברא של נזיר איך יחול על האיסור גברא של כהן, דגבי נזיר ליכא למימר דחל משעה שהביא ב' שערות ונעשה גדול אז חל עליו כהן ונזיר בב"א, דהא עדיין לא קיבל עליו נזירות ואין עליו שום איסור נזירות עד שיזיר ואז חל האיסור גברא של נזירות, ואז לא יוכל לחול מחמת אסור כהן דקדים, וא"כ שפיר הקשו האחרונים איך משכחת לה שיהי' חל נזיר אכהן וליכא לשנויי דהטומאה נעשה אח"כ כמ"ש, דנהי על הטומאה יוכל לחול הב' איסורים אבל על הגברא א"א לחול ב' האיסורים, וכן גבי שבועה דשבועה הוי איסור גברא, א"כ ליכא למימר דבמה שנעשה החפץ אחרי שני השבועות יחול בב"א, דזה לא מהני רק לענין החפצא אבל איסור שבועה אינו חל בהבאת ב' שערות עד שישבע עליו, וא"כ א"א לחול אגברא הך ב' שבועות ולכן שפיר אמרינן דאין שבועה חל על שבועה משום דאגברא אין כאן איסור ב"א, ומיושב נמי מה דלא משני הגמ' ביבמות גבי בע"מ ששימש בטומאה, דנימא דהקרבן נולד או שהקדיש אחרי שנעשה בע"מ וטמא דחלים בב"א כמו חלב וגיד וטריפה דז"א דבע"מ וטמא אינו דומה לחלב וטריפה דהתם האיסור גברא יוכל לחול בשעה שנעשה גדול, אבל בע"מ וטמא איך יוכל לחול עליו דאיסור בע"מ כל זמן שלא נמצא בו מום, וכן טמא כל זמן שלא נטמא אין על הגברא שום איסור טמא, וכיון דלא חל על גברא בבת אחת איסור בעל מום וטמא אמרינן דאין איסור חל על איסור, ולא מהני מה שעל החפץ חל בבת אחת וז"פ וברור:
ועפי"ז מיושב נמי אמאי לא מצינו בשום דוכתא דחל איסור גיד וחלב וטריפה למי שהביא אח"כ ב' שערות וחלים עליו כולם בב"א, וכן גבי ולדות קדשים אם במעי אמן הם קדושים אמאי לא קאמר הגמ' בפ' דם חטאת דחל איסור חלב על מעילה, למי שנעשה גדול אח"כ וחל עליו כולם בב"א, כמו דמשני הגמ' ביבמות גבי זר ששימש בשבת דאייתי שתי שערות בשבת דהוי להו זרות ושבת בהדי הדדי, וכגון בע"מ ששימש בטומאה דמשני הגמ' דאייתי ש"ש ואיטמי ליה דהויא ליה בע"מ וטומאה בהדי הדדי, ולפימ"ש ניחא דהכא גבי זר ששימש בשבת דזרות הוא איסור גברא לבד, ושבת נמי הוא איסור גברא לבד ואין צריך לחול על החפץ, וכיון דזרות חל עליו משעה שנעשה גדול ואיסור שבת אינו חל עליו עד שיעשה השבת, וא"כ אינו חל איסור גברא דשבת על זרות כיון דזרות קדים, ולכן משני הגמ' כגון שנעשה גדול בשבת וא"כ חל זרות ושבת עליו בב"א, והיינו האיסור גברא אבל איסור חפצא אין כאן כלל, וכן בט"מ ששימש בטומאה דבין בע"מ ובין טומאה הכל הוא איסור גברא לבד ושניהם אינם חלים בב"א בשעה שנעשה גדול, רק בשעה שנעשה טמא, ולכן משני הגמ' שפיר דאייתי ש"ש ואיטמי ליה דנעשה שניהם בב"א בשעה שנעשה גדול, וא"כ חל האיסור גברא של שניהם בב"א והכא נמי ליכא איסור חפצא דנהי דהביא ב' שערות אח"כ, אבל עכ"פ אינו חל עליו בב"א רק האיסור גברא, אבל האיסור חפצא איך יחול אחד על חבירו דאיך יחול איסור טריפה על חלב דקדים, דע"ז לא מהני מה שהביא שתי שערות דאיסור החפץ לא תלי כלל בהגברא, כמו דלא אמרינן גבי כהן ונזיר דאין טומאת נזיר חל על טומאת כהן אף אם נעשה הטומאה אח"כ לחול בב"א, דלא מהני בב"א של החפץ אאיסור גברא, כמו"כ לא מהני בב"א של הגברא לחול האיסור על החפץ, ולכן אף למי שנעשה גדול אח"כ לא יוכל לחול אחפצא איסור טריפה על חלב, וכן גבי קדשים אם במעי אמן הם קדושים אינו חל חלב על מעילה אף למי שנעשה גדול אח"כ, כיון דמעילה וחלב הם איסור חפצא אין יכול אחד לחול על חבירו, דנהי דאגברא חל שניהם בב"א בשעה שנעשה גדול אבל אחפצא אינו חל חלב על מעילה, ולכן לא משני הגמ' במעילה כגון דאייתי ש"ש אלא משום דולדות קדשים בהויתן הם קדושין וחל אחפצא האיסורים בב"א וז"פ:
ואחרי כל אלה מיושב שפיר קושית הגאון רע"א הנ"ל שהקשה בכל מקום דאמרינן אין איסור חל על איסור וכגון נבילה ביוה"כ, אמאי לא מקרי מוסיף אם אחד נעשה גדול ביוה"כ זה ונימא מיגו דאיתוסף איסור יוה"כ ע"ז ניתוסף נמי לכל"ע, והנה מה שהקשה מנבילה ביוה"כ שיהיה נקרא מוסיף משום זה הקטן, בלא"ה לא קשה כלל דהא יוה"כ הוא איסור גברא ואיך יתכן שיהיה זה מוסיף משום הקטן, דהא אין זה לא כולל ולא מוסיף דהא בעינן דאיסור השני או שיהיה מוסיף על אותה החתיכה איסור, ואז לא איכפת לן אף דהאיסור לגבי אחרים, אז אמרינן מיגו דאיתוסף בהך חתיכה איסור לגבי אחרים איתוסף נמי לגבי דידיה, או שהאיסור הוא בשארי חתיכות ורק דהאיסור הוא עליו אז ג"כ אמרינן מיגו דהוא אסור בשארי חתיכות אסור נמי בהך חתיכה, אבל אם לא ניתוסף אסור בהך חתיכה כלל וגם הוא לא נאסר בשום דבר, וא"כ אין כאן מיגו כלל דמה שנאסר על אחרים איסור גברא ולא ניתוסף בהחפץ אין זה מיגו דמחמת זה יאסר גם הוא באיסור גברא, דאיזה קשר ויחס יש להם זע"ז דנימא מיגו דהוא אסור לכן יהיה אסור גם חבירו, כיון דהאיסור אינו על החפץ וא"כ כיון דיו"כ הוא איסור גברא לא נוכל לומר דבשביל דהקטן זה אסור בנבילה משום יוה"כ, לכן יהיה אסור גם הגדול משום יוה"כ בנבילה, דאין בזה מגו כלל ולא נקרא מוסיף כיון דאף לגבי הקטן לא ניתוסף שום איסור בנבילה, וא"כ בודאי דיוה"כ על נבילה לא מקרי מוסיף וזה לא קשה כלל, ותמהני על הגאון הנ"ל דנקט נבילה ביוה"כ וכן הובא ראיה זו במערכה ז' לדבר פשוט ולא נחית לחלק דכיון דיוה"כ הוא איסור גברא לא שייך לומר ע"ז שם מוסיף, ועיין מ"ש לעיל באריכות אלא דקושיתו נוכל להקשות בשארי דוכתי כגון חלב על אבר אי אמרינן דהוי איסור מוסיף דהא חל שני האיסורים בב"א על קטן כשיגדיל ויביא ב' שערות, ומגו דאיתוסף איסור לגבי הקטן כמו"כ איתוסף נמי לגבי האי ואמאי אמרינן דאינו חל, ולפי מ"ש ניחא שפיר דבאיסור חפצא לא אמרינן כלל דחל לכשיגדיל שני האיסורים בב"א, דנהי דהאיסור גברא של אבר וחלב וטריפה ונבילה חלים עליו בשעה שהביא ב' שערות בב"א, דאל"כ האיך חל על האבר איסור חלב או טריפה או חלב, וכדומה אחרי שאין מקום להתפשט האיסור השני על החפץ מפני האיסור הראשון שחל עליו מקודם, וכי מפני שזה הביא ב' שערות יחול על החפץ איסור חדש זה לא מצינו לומר כלל, וא"כ גם על הקטן אינו חל ב' האיסורים באיסור חפצא ולא מהני ע"ז ש"ש, וא"כ ליכא איסור מוסיף:
ואף דהרמב"ם בפי' המ"ש שהביא הגרע"א משמע דאמרינן איסור מוסיף כה"ג גבי אשת אחי אביו שנעשה אשת אביו, שכתב הרמב"ם דאמרינן מיגו דחל על קטן שהגדיל איסור אשת אחי אביו ואיסור אשת אביו בב"א, חל נמי לגבי שאר אחיו משום דהוי מוסיף אף דהכא נמי הוי איסור חפצא, דהא איסור דודתו הוי איסור חפצא ואיך מהני מה שנעשה גדול לחול על החפץ איסור אשת אביו על איסור אשת אחי אביו דקדים, דהא תרווייהו איסור חפצא הם ואיסור חפצא על איסור חפצא נמי אינו חל כי אם שבאו ב' האיסורים בב"א, וכמו דאמרינן בחולין ק"ג דאבר וטריפה בהדי הדדי קאתו, אמנם החילוק פשוט דהתם שאני דגם האיסור חפצא של אשת אחי אביו באו בב"א עם האיסור חפצא של אשת אביו בשעה שהגדיל הקטן, דהא בודאי אין שייך לומר דגם בעודו קטן הוה על האשה איסור דודתו, דעל מי חל האיסור דהא הוא קטן ואינו בר חיוב ואין שייך לומר דמחמת אחיו הגדול נקרא שחל האיסור דודתו על האשה, דהא על כל אחד ואחד הוא איסור דודתו בפני עצמו ואין איסור של אחד גורם איסור לחבירו, וכי בשביל שהיא דודתו של זה מוכרחת להיות דודתו של זה ג"כ דאם הוא לא היה בעולם לא נקרא כלל דודתו אלא שכל אחד בפ"ע גורם איסור דודתו לעצמו וא"כ כל זמן שהוא קטן לא היה עליו כלל איסור חפצא של דודתו, ורק כשהגדיל חל האיסור של אשת אחי אביו משעה שנעשה בר חיוב ואז חל ג"כ האיסור חפצא של אשת אביו בב"א, ושפיר הוי מוסיף דהא כאן בין האיסור גברא ובין האיסור חפצא של האיסורים חלים בב"א, אבל איסור חלב וטריפה וכדומה גם בעוד שהוה הי' קטן ג"כ הי' האיסור חפצא דהא אסורים לכל העולם מחמת חלב או טריפה וא"כ איך יוכל לחול ע"ז איסור שני כגון נבילה על חלב כיון דחלב קדים, ואפילו קטן זה שהגדיל אינו חל דהא לא יוכל איסור חפצא של נבילה להתפשט על איסור חפצא של חלב, אלא ע"כ נעשו שניהם בב"א דלא מהני מה שנעשה גדול רק לחול עליו האיסור גברא בב"א, אבל איסור חפצא אינו חל בב"א רק אם באו האיסורים בב"א, וא"כ אין כאן מוסיף ומיושב קושית הגאון רע"א, שפיר לכאורה:
אמנם מדברי רש"י ביבמות ד' ל"ד ע"א מוכח דס"ל דגם באיסור חפצא חלים שני איסורים בב"א לקטן כשהביא ב' שערות ונעשה גדול, ודלא כמ"ש דלא שייך כלל רק על איסור גברא ולא באיסור חפצא, דשם איתא גבי שנים שהחליפו נשותיהם דחייבים משום א"א ומשום אשת אח ומשום אחות אשה ומשום נדה, ומוקי לה הגמ' באיסור ב"א וקאמר הגמ' בשלמא כולהו משכחת לה וכו' אלא נדה היכא משכחת לה ומשני הגמ' בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג וכו' דחלים כל האיסורים בב"א משעה שנעשו גדולים כן הוא גירסת רש"י, והא הכא כל האיסורים הם איסור חפצא ואפי"ה אמרינן דאיסור חל על איסור לקטן כשהגדיל דאז חל עליו בב"א, אלמא דליכא חילוק בין איסור גברא לאיסור חפצא ובהבאת ש"ש חל בב"א, אמנם זה רק לגירסת רש"י אבל התוס' גורסים בשם ר"ח בשופעת מתוך ג' לאחר ג' ומקודם ליכא איסור חפצא כלל ולא מיירי כלל בהבאת ב' שערות לזכרים, וא"כ לגירסת ר"ח לא מוכח כלל דגם באיסור חפצא מהני הבאת ב' שערות לחול ב' איסורים בב"א, ושפיר נוכל לחלק דרק באיסור גברא מהני הבאת ב' שערות ולא באיסור חפצא וכמ"ש, וכיון דעיקר קושית הגרע"א הוא רק על הרמב"ם בפי' המ"ש, וא"כ שפיר נוכל לתרץ דהרמב"ם גורס כגירסת ר"ח וס"ל דבאיסור חפצא לא מהני הבאת ש"ש, וכפי הסברא הפשוטה וכמ"ש ומיושב שפיר הקושיא על הרמב"ם:
וביותר נראה לענ"ד להוכיח דע"כ הרמב"ם לא ס"ל כשיטת רש"י דלגבי איסור חפצא מהני ג"כ הבאת ב' שערות כמו באיסור גברא לחול ב' האיסורים בב"א, דהרמב"ם ס"ל דבאיסור חפצא אף אם אח"כ נעשה גדול אינו מועיל לחול עליו ב' האיסורים בב"א וכמ"ש, ומיושב בזה השני תמיהות של השאג"א שהקשה על הרמב"ם בפיהמ"ש בכריתות פ"ג מ"ד גבי טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ, ופי' הרמב"ם שם טמא שאכל חלב הוא שיהא האוכל נטמא קודם שיביא ש"ש בשנים המסוימים כשיגיע לפרקו וחל עליו איסור חלב ואיסור קדשים בטומאה בשעה אחת ע"כ, וכתב ע"ז השאג"א בסי' ע' וז"ל פי' תמוה מאד מאד דאי מתני' מיירי בכה"ג, א"כ מנ"ל לרב בגמ' דאיכא במתני' איסור כולל ואיסור מוסיף, דלמא אין כאן אלא איסור ב"א לחוד, וכגון שנעשה נותר ולאחר שחל עליו יוה"כ הביא ש"ש בו ביום וחלו כולם בב"א, ויותר יש להפליא על הרמב"ם שכתב שם וחייב ג"כ במעילה על אכילה הזאת לפי שקודם שהיתה הבהמה קודש הי' אסור לאכול חלבה ומותר ליהנות ולפי שהוקדש נאסר בהנאה ומגו דאיתוסף בה איסור הנאה איתוסף בה נמי לענין אכילה האיסור דחייב על אכילתו אשם מעילה וזהו איסור מוסיף ע"כ, ותימא רבה הוא כיון דאיסור חלב ואיסור קדשים בטומאה מיירי באיסור ב"א ובנטמא קודם שהביא ב"ש, ע"כ בהמה זו כבר היתה קודש, דאל"כ איסור חלב קדים שחל עליו בהבאת ש"ש ועדיין איסור קדשים בטומאה ליתא, כיון שהיתה עדיין חולין וכיון דמיירי שהיתה קודש כבר קודם הבאת ב"ש א"כ איסור מעילה נמי הו"ל איסור ב"א עם איסור חלב ואיסור קדשים בטומאה, ועוד הקשה מה שמפרש הרמב"ם דאיסור חלב ואיסור אכילת קדשים בטומאה חל בב"א, הא הגמרא בכריתות מפרש לה בהדיא באופן אחר הוי ליה טמא מיגו דאסור בחתיכות טהורות איתוסיף בו נמי איסור אכילת קדשים בטומאה על איסור אכילת חלב ודלא כפי' הרמב"ם, אמנם קושיא זו לא קשה כלל דביבמות דל"ד הביא הרשב"א את הר"ח דגריס בכריתות שלא כגירסא דילן משום כולל רק כגירסת הרמב"ם דאיסור חלב ואיסור טומאה באין בב"א וז"ל, אלא שמצאתי שם בכריתות גירסא במקצת הספרים שכתיב בה כך מפורש, היכא משכחת לה כגון דאיטמא קודם שהביא ש"ש אלא שעדיין לא ידעתי מי הצריכו לומר דכשנטמא והביא ש"ש היה דהא ד' חטאות ואשם אחד בלא"ה משכחת להו ע"כ דברי הרשב"א, הרי מפורש להדיא דגירסת ר"ח הוא כמו שמפרש הרמב"ם שם המשנה. וכן מצאתי בש"מ לכריתות שהביא גירסא זו אלא דהשני תמיהות על הרמב"ם מה דבטמא וחלב מפרש דבב"א מיירי ואידך מפרש משום כולל זהו תמיהות עצומות, ולפי מ"ש לעיל מיושב דברי הרמב"ם בפשיטות ואין כאן תימה כלל דהרמב"ם ס"ל דאם הביא ב"ש לא מהני לחול עליו האיסורים בב"א, רק באיסור גברא דכיון דעליו באין האיסורין בבת אחת ע"כ חייבו שתים, אבל באיסור חפצא בעינן דהאיסורים יבואו בב"א ואז חל איסור אחד על חבירו כמו טריפה וחלב דבהדי הדדי קאתי, אבל מה דאגברא בא בב"א לא מהני כלל, וא"כ אתיין דברי הרמב"ם כפשוטו בלא שום פקפוק דחלב ואכילת קדשים בטומאה כיון דאיסור אכילת קדשים בטומאה הוא רק איסור גברא דהא על הקדשים לא ניתוסף שום איסור במה שנטמא האדם, וכיון דהוא איסור גברא בעינן רק שיוכל לחול האיסור גברא של אכילת קדשים על איסור גברא של חלב, וא"כ כיון דהביא ב"ש אחר שנטמא א"כ שפיר חל עליו בב"א השני איסורים איסור חלב ואיסור אכילת קדשים בטומאה, ושפיר כתב הרמב"ם לפרש דהכא איכא איסור ב"א, אבל איסור מעילה על חלב דמעילה הוא איסור חפצא וחלב הוא ג"כ איסור חפצא, א"כ הגם דמיירי הכא ע"כ שהיתה קודש כבר קודם שהביא ב"ש אפ"ה אינו חל איסור מעילה על חלב בב"א בשעה שהביא ב"ש דמחמת זה לא יוכל לחול איסור מעילה כיון דהוא איסור חפצא לכן לא מהני הב"א דגברי ורק ב"א דהאיסורים ולכן גבי מעילה מפרש הרמב"ם מטעם מוסיף לפי דקודם שהוקדש הבהמה היה החלב מותר בהנאה ומחמת ההקדש אסור בהנאה, וזהו איסור מוסיף, ומעתה מיושב ג"כ קושיא הראשונה דמנ"ל להגמ' דאיכא כאן איסור כולל ואיסור מוסיף דלמא אין כאן אלא איסור ב"א לחוד, וכגון שהביא ב"ש אח"כ דז"א דבב"א לא מהני לא לענין מעילה ולא לענין נותר וע"כ משום כולל ומשום מוסיף, ומזה מוכיח הגמ' דבמתניתין איכא ב"א וכולל ומוסיף, ומיושב דברי הרמב"ם כמין חומר, וכיון שכן מוכח מדברי הרמב"ם להדיא דס"ל כמה שכתבנו דבאיסור חפצא לא מהני בב"א דגברא ודלא כשיטת רש"י, וא"כ תלי זה בב' הגירסות דלגירסת הרמב"ם בכריתות דטמא שאכל חלב הוא מטעם הבאת ב"ש דחל בב"א, ואם כן מוכרחין אנו לומר דבאיסור חפצא לא מהני הבאת שערות, דאל"כ תקשה הך תמיהות של השאג"א וא"כ תקשה עליו הגמ' דיבמות דל"ד דמוכח שם דגם באיסור חפצא מהני הבאת ב"ש, ומוכח לגרוס שם בשופעת מתוך ג' וכו' כגירסת ר"ח, והר"ח אזיל לטעמיה דבכריתות גריס בגמ' הטעם משום ב"ש, ורש"י דגריס ביבמות בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג ומוכח מזה דמהני הבאת ב"ש אף לענין איסור חפצא, דאל"כ איך חלים האיסורים זע"ז מוכרח לגרוס בכריתות כמו הגירסא שלפנינו דטמא שאכל חלב דחייב שתים הוא משום כולל וכמו דרש"י גריס שם כי.
ואחר כל אלה מיושב שפיר קושית הגרע"א על הרמב"ם דהרמב"ם אזיל לטעמיה דס"ל דבאיסור חפצא לא מה ב"א דגברי וא"כ אינו חל על הקטן ב' איסורים לכשיגדיל, וא"כ אין כאן איסור מוסיף וא"ש דברי הרמב"ם, אמנם קשה לי לגירסת רש"י בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג דמוכח משם דאיסור נדה וא"א ואשת אח ואחות אשה כולם חלים ביחד לאחר שהביא ש"ש, א"כ אמאי א"ר יהודא בחולין דף ק' ע"ב יכול תהא נבילת עוף טמא מטמא בגדים אבית אבליעה ת"ל נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה, מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמאה, ולשיטת רש"י אם אחד הביא ב' שערות לאחר שנתנבלה בודאי חייב עליה שתים משום טמאה ומשום נבילה, אם כן אמאי אינו מטמא בגדים אבית הבליעה, הא קרינן ביה לא תאכל נבילה, ולשי' הרמב"ם ניחא דכיון דנבילה וטמאה הוא איסור חפצא אינו חל, אבל לשי' רש"י קשה וצ"ע.