בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן רז
[השמטה ליו"ד]
תירוץ על קושית השעה"מ הובא בחידושי רעק"א בשו"ע יו"ד סי' קס"ח:
בשו"ע יו"ד סי' קס"ח סעיף ז' ישראל שאמר לעכו"ם לוה לי מעות בריבית מישראל בשמך, והמלוה לא ידע שבשביל ישראל הם המלוה מותר, והלוה עושה איסור, ויש מקילין משום דאין שליחות לעכו"ם, וכבר נתבאר דאין להקל רק במקום שנהגו להקל, ובחידושי רע"ק שם הביא על היש מקילין דבשער המלך ובספר תיבת גומא להגאון בעל פורת יוסף הקשו, אמאי לא אסור מדין אמירה לעכו"ם דאסור בכל לאוין יעו"ש.
ולא הבנתי קושיתם דנהי דבכל האיסורין אמרינן דאסור לעשות ע"י עכו"ם, משום שבות דאמירה לעכו"ם, מ"מ היינו דוקא היכא דהאיסור נעשה עבור המשלח, וכיון דהמעשה הוא של המשלח לכן אסור מטעם אמירה לעכו"ם, אבל הכא בריבית דכיון דהדין דאין שליח לעכו"ם אם לא קנה הישראל המשלח את המעות, והמעות נשארו שהם של עכו"ם, דהא בכל מקום דאין שליח לד"ע ג"כ המעשה בטל, כמבואר בתוס' ב"מ, ומכש"כ היכא דהשליח עכו"ם, וכיון דהמעות הוא של עכו"ם, א"כ כשנתן אח"כ העכו"ם לישראל הו"ל כאלו לוה העכו"ם, וא"כ מאי איסור יש בדבר, דהא העכו"ם לא עשה שום איסור במה שלוה מן הישראל, ואח"כ כשהלוה להישראל השני ג"כ אין איסור בדבר, וא"כ איזה איסור אמירה לעכו"ם יש כאן, כיון דלא נעשה שום איסור וקושיתם לק"מ.