בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן רה
[השמטה לאו"ח]
ישוב ראיות הראשונים דמותר לשחוט בשבת עבור חולה כדי שלא להאכילו נבילה, הערה על ההפלאה בכתובות ד' ל"ז:
בשו"ע או"ח סי' שכ"ח סע"י י"ד ה"י חולה שיש בו סכנה וצריך בשר, שוחטים לו ואין אומרים נאכילנו נבילה, והוא מדברי הרא"ש ביומא פ"ד והרבה טעמים נאמרו בזה או משום דהחולה קץ מהראשונים או דשבת כבר ניתן לידחות יעו"ש ברא"ש או כמו שכתב הר"ן דבשבת עובר רק פעם אחת ובנבילה עובר על כל כזית וכזית, ועיין בפרשת דרכים מ"ש ע"ז וראיתי בס' ישועות יעקב שהביא שהרבה מהקדמונים הביאו ראיה דמותר לשחוט מהא דקאמר הגמ' במס' חולין י"ד גבי השוחט בשבת כי שרי ר"מ כגון שהיה לו חולה דמשמע דמותר לשחוט עבור חולה, והאחרונים דחו זה דנוכל לאוקמי כגון שיש לו חולה ואין בידו נבילה ולכ"ע מותר לשחוט, ובס' ישועות יעקב הנ"ל כתב ליישב ראייתם ע"ד הפילפול.
ולענ"ד נראה לישב בפשיטות דראייתם מדברי הגמ' דמותר לשחוט נכונה היא ולא קשה כלל' קושית האחרונים, דהנה בשבת פ' כלל גדול ד' ע"ה ע"ב איתא שוחט משום מאי מחייב, שמואל אמר משום נטילת נשמה ורב אמר משום צב"ח, ופריך הגמ' משום צובע אין משום נטילת נשמה לא, ומשני אימא אף משום צובע אמר רב וכו' ופריך הגמ' צובע במאי ניחא ליה, ומשני ניחא ליה כי היכא דליתווס בית השחיטה דמא וליתי ולזבני מיניה, וחזינן מזה דלרב איכא בשחיטה מלבד האיסור דנטילת נשמה עוד חיוב משום צובע, וזה פשוט דאיסור צובע ליכא רק בשחיטה אבל בנחירה או בעקירה ליתא משום צובע, דהא בין כך וכך היא נבילה, וכן כתוב בפיר"ח להדיא וז"ל רב אמר משום צובע, אסיקנא ניחא ליה כי היכא דנתוויס בית שחיטה דמא כי היכא דידעי אינשי דחי הוה וכי היכא דניחזיה אינשי דנשחט הוא וקאתי למזבן מיניה, ולא יומרו נבילה הוא וכו' וסבר רב השוחט בשבת חייב שתיים אחת משום נטילת נשמה ואחת משום צובע עכ"ל יעו"ש מוכרח להדיא דבנוחר ומעקר בשבת גם רב מודה דליכא משום צובע ואינו חייב אלא משום נטילת נשמה לבד אבל בשוחט חייב לרב שתים אחת משום צובע ואחת משום נטילת נשמה, ואפילו אם שוחט ע"מ שלא למכור דלא איכפת ליה בהך צובע כלל, מ"מ לא גרע ממלאכה שאינו צריכה לגופא דתליא במחלוקת ר"ש ור"י וא"כ לר"י הכא חייב משום צובע אף אם אינו מכוין למכור, ויעיין בס' מנחת חינוך במוסך השבת.
ועפי"ז מיושב שפיר ראית הקדמונים דמותר לשחוט בשבת עבור חולה ואין אנו מאכילין אותו נבילה מהגמ' דחולין הנ"ל דהא התם אזלא הסוגיא אליבא דרב, ולדידיה לא יתכן לומר בשום אופן שיהי' מותר לשחוט בשבת אם נימא דהדין דאם יש לפניו נבילה טוב יותר ליתן לו נבילה כדעת החולקים על הרא"ש א"כ לרב אף היכא דליכא נבילה לפניו, מ"מ לרב אסור לשחוט בשבת דטוב יותר לנחור ולעקר ולהאכילו נבילה מלשחוט בשבת דהא אם ישחוט יהי' חייב שתים משום צובע ומשום נטילת נשמה, ואם יעשינה נבילה לא יהי' רק משום נטילת, נשמה לבד, אבל משום צובע ליכא וא"כ לרב לטעמיה דס"ל דבשחיטה חייב אף משום צובע, א"כ אמאי משני התם כגון שהי' לו חולה ושחט בשבת דמותר לשחוט, הא לרב יותר טוב לנחור ולעקר ולהאכילו נבילה, כדי שלא יתחייב משום צובע, ואפילו אם נימא דהכא אין כונתו למכור וא"כ הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור, מ"מ הא הכא אליבא דר"י קיימינן, דהא הגמ' פריך שם א"ה מ"ט דר"י דאסור ומשני כגון שהבריא וא"כ הא ר"י סבר מלאכה שאינה צריכה לגופא חייב וא"כ חייב בשחיטה זו משום צובע ואמאי מותר לשחוט לרב אליבא דר"י, אלא ע"כ מוכח מזה דאף היכא דיש לפניו נבילה מ"מ מותר לשחוט מהנך טעמים שכתבו הראשונים, וא"כ אף לרב דס"ל דשוחט חייב משום צובע ואפילו אליבא דר"י דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופא חייב, מ"מ מותר לשחוט לחולה בשבת כדי שלא להאכילו נבילה, ואתי שפיר ראית הראשונים הנ"ל וכפי שפסק בשו"ע.
ובדרך אגב ראיתי בס' הפלאה כתובות ד' ז' שמתרץ הפ"י על הרמב"ם דס"ל דחובל בשבת חייב משום מפרק, וקשה דא"כ אמאי אמרינן שם מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה נמי חבורה שלא לצורך הא מפרק לא הותר ביו"ט ותירץ ההפלאה דבכל שוחט ביו"ט הו"ל מפרק כיון דבשחיטה הוא מתקן מקרי מפרק אפילו אינו צורך לדם, והא דלא קאמר פ' כלל גדול דשוחט מחייב משום מפרק היינו משום דלר"ש דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופא פטור, ע"כ בשוחט א"א לחייבו משום מפרק אבל לר"י דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופא חייב גם בשוחט מחייב משום מפרק, וכונתו כיון דא"צ לדם הו"ל מלאכה שאינה צריכה לגופא, ולכן לא חשיב מפרק, ותמיהני דא"כ תקשה לרב דס"ל דחייב משום צובע משום דניחא ליה דניתווס בית השחיטה דמא, א"כ בכל שוחט צריך לדם, דאל"כ לא היה חייב משום צובע וכיון דצריך לדם הו"ל מפרק מלאכה הצריכה לגופא וחייב אפילו לר"ש, וא"כ תקשה אמאי לא חשיב דשוחט חייב ג"כ משום מפרק, בפ' כלל גדול וצו"ע: