בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קצו
תירוץ לקושית האבני מילואים על המשל"מ בפ' י' מה"ל מלכים בביאור התוס' חגיגה ד' ב':
חגיגה ד' ב' בתוספות ד"ה לא תהו וכו' הוכיחו דעבד חייב בפ"ו מדברי הירושלמי עבד מהו שישא במועד וכו' כל שהוא מצוה בפ"ו לא ישא אשה במועד וכו' ועוד דכי כתיב פרו ורבו אכולהו בני נח כתיב אף לכנען, והמהרש"א תמה על דברי התוס' אלו שכתבו דפרו"ר כתיב גם לבני נח ואף לכנען וז"ל הוא דבר תמיה דהא מצות פריה ורביה לישראל נאמרה ולא לבני נח כדאמרינן בפ' ד' מיתות, דפריך הגמ' והרי פריה ורביה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ע"כ.
והמ"ל פ' י' מה"ל מלכים כתב דדברי המהרש"א הם שלא בהשגחה כי דברי התוס' הם פשוטים שהדבר ידוע דהא דאמרינן דכל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ, היינו מסיני ואילך דכשבאו לסיני ישראל שיצאו לקדושה עמדו באיסורם אבל ב"נ ניטלה מהם, אבל קודם מ"ת פשיטא דמצות פו"ר היתה מוטלת על כל בני נח אלא דכשבאו לסיני ניטלה מב"נ ונשאר לישראל וכו' ומ"ש התוס' דפו"ר אכולהו בני נח כתיב אף לכנען כונתם דעבד זה דמיירי התוס' בעבד שמל וטבל לשם עבדות, שהרי הוא ישראל גמור ואף לאחר שבאו לסיני שניטלה מבני נח העבדים הם מוזהרים עליה כדין ישראל, דאיך יעלה על הדעת דבשביל שניטלה מב"נ יהיו פטורים העבדים שמלו וטבלו לשם עבדות, והתוס' לא באו אלא לומר דהיה עולה על הדעת דמתחילה לא נצטוו העבדים בפ"ו משום דאין להם חייס, וא"כ בסיני נמי נהי דנשארה מצוה זו לישראל מ"מ העבדים פטורים משום דעבדים לא נצטוו בה, לזה כתבו תוס' דפו"ר אכולהו בני נח כתיב אף לכנען, נמצא דמתחילה כשצוה ה' לב"נ על פו"ר גם העבדים בכלל, וא"כ בסיני נהי דניטלה מב"נ פשיטא דמעבדים שמלו וטבלו לשם עבדות לא ניטלה מהם זו היא כונת דברי התוס' והאריכות בזה הוא יגיעת בשר עכ"ל:
וראיתי בס' אבני מילואים סי' א' ס"ק ב' שהביא כל דברי המ"ל הנ"ל והקשה עליו דאם זו היא כונת התוס', א"כ לא הוכיחו מידי מהא דכתיב פרו"ר אף לכנען דאי נימא דעבדים פטורין משום דאין להם חייס אינו אלא דוקא בעבד שמל וטבל לשם עבדות, אבל אם לא מל וטבל אית ליה דין נכרי ויש לו חייס, וכמבואר ברמב"ם בעבד שלא מל וטבל לשום עבדות הולד הולך אחר הזכר, וכתב הה"מ הטעם משום דבמל וטבל הוא דאין לו חייס אבל בעודו נכרי אין בו משום עבדות, וא"כ פ"ו דכתיב לכנען כיון דלא מל וטבל אית ליה חייס והרי הוא כשאר נכרי, והשתא דניטלה מב"נ ואינה אלא לישראל מצינו למימר דעבד פטור מפ"ו כיון דאין לו חייס ואם לא מל וטבל ודאי ליתא בפ"ו כיון דהו"ל נכרי, וע"ש דמסיק וא"כ נהי דכתיב פ"ו גם לכנען כיון דלא מל וטבל הרי הוא כשאר ב"נ וא"כ בין לטעמא דעבד אין לו חייס ובין לטעמא דאיתקש לאשה הכל אינו אלא בעבד שמל וטבל וא"כ אינה ראיה מכנען ודחה בזה דברי המ"ל:
ולענ"ד נראה דדברי המ"ל נכונים וברורים בפירוש דברי התוס', ומה שהקשה הא"מ דאין הוכחה דעבד חייב בפ"ו אף דאין לו חייס מהא דפ"ו נאמרה אף לכנען דהתם שאני דלא מלו וטבלו ויש להם חייס, אבל עבד שמל וטבל דאין לו חייס מצינו למימר דפטור מפ"ו לק"מ, דהא לכאורה נראה בפשיטות דמה שכתב המ"ל דבמילה וטבילה הוא דאין לו חייס זה דוקא לאחר מ"ת דמילה וטבילה עושה אותו לישראל ולכן מהני הך מילה וטבילה, אבל קודם מ"ת דגם במילה וטבילה לא הוי כישראל לא מהני מילה וטבילה כלל, דבמאי עדיף לאחר גירות מקודם גירות, וא"כ תקשה הא מה דילפינן דעבד אין לו חייס הוא ממה דכתיב באברהם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור כדאיתא בקדושין ס"ח, ולא מיבעי אם היה קודם מילה וטבילה דודאי קשה אמאי אין להם חייס הא קודם מילה וטבילה יש להם חייס דהו כנכרי, אלא אפילו אם מל וטבל אותם אברהם הלא היה קודם מ"ת ולא מהני הך מילה וטבילה שיהיו כישראל, וא"כ אמאי קרי להם עם הדומה לחמור דאין להם חייס הא כ"ז שלא נעשה כישראל מקרי שיש להם חייס דהוי כנכרי, ולכן נראה לומר דמה שכתב המ"מ דהא דעבד אין לו חייס הוא דוקא בעבד שמל וטבל אבל אם לא מל וטבל יש לו חייס, כונתו הוא רק בעבד הקנוי לישראל ע"י קנין כסף דאז שפיר הדין דאינו נעשה עבד שיהי' קנוי לישראל קנין הגוף כ"א במילה וטבילה, אבל בלא מילה וטבילה אינו קנוי לישראל רק למעשה ידיו ואין לישראל בו קנין הגוף ולא נעשה עבד כלל, ולכן שפיר יש לו חייס דהא לא מקרי עבד כלל והוי כנכרי ולכן תלוי מה דאין לו חייס במילה וטבילה דאם מל וטבל דלא נעשה עבד יש לו חייס כעכו"ם אבל בכנען דלא מחמת הקנין נעשה עבד אלא דהתורה עשאו לכנען עבד כדכתיב עבד עבדים יהי' לאחיו ולא נמכר מעולם אלא דממילא הוא עבד וכמ"ש בסנהדרין ד' צ"א עבד שקנה נכסים ועיין מזרחי פ' בראשית בד"ה שאם יאמרו ליסטים אתם ובמפרשים שם ומאי שייכות זה למילה וטבילה דהא אף בלא מילה וטבילה מקרי עבד בלא שום קנין הגוף לישראל, וכיון דממילא הוא עבד ע"כ אין לו חייס אף בלא מילה וטבילה דעבד אין לו חייס, וא"כ שפיר ילפינן מהא דשבו לכם פה עם החמור דעבד אין לו חייס משום דבכנען כתיב, ובכנען אין שום נ"מ אם מל וטבל או לא דבכל גווני אין לו חייס דהתורה קראו עבד, וא"כ מיושב שפיר דברי התוס' וכמו שמפרש המ"ל דשפיר מוכח דעבד חייב בפ"ו אף דאין לו חייס מהא דפ"ו נאמרה אף לכנען אף דלא מל וטבל מ"מ אין לו חייס ואפי"ה חייב בפ"ו, א"כ מוכח דלאחר מ"ת דניטלה מב"נ מ"מ עבדים שמלו וטבלו אף דאין להם חייס מ"מ חייבין בפ"ו דהא לא ניטלה מכנען אף דהם עבדים ואין להם חייס ואפי"ה חייבין, אלמא דלא תלוי פ"ו ביש להם חייס וא"כ שפיר מוכח דעבד חייב בפ"ו ומיושב דברי התוס' והמ"ל: