אור ברסלב
בני ציון חושן המשפט › סימן קצה

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

חושן המשפט · סימן קצה

סימן קצד

תמיה על הקצה"ח בסימן שנ"ג בתמיהתו על הרשב"א:

בקצה"ח סי' שנ"ג סק"ב וז"ל כ' הב"י בשם הרשב"א בפרק הגוזל ז"ל גבי נטלו מוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר שהראב"ד כתב דאע"ג דיאוש ושנוי רשות קני, דמים מיהא בעי לאהדורי, משום דבאיסור אתי לידיה דיאוש כדי לא קני, ואע"פ שכ' הרב שזה עיקר עדיין צריך תלמוד דיאוש ושינוי רשות בכולי תלמודא משמע דקונה קנין הגוף, דאי לא הא דאמר רב הונא להני אוונכרי כי זבניתו אסא ליגזזו אינהו, כי היכא דלהוי יאוש בידו דידהו ושנוי רשות בידייכו, וא"כ מאי אהני דהא מ"מ האי אסא לא מקניא קנין הגוף, דהא אינו אלא כעין משכון, דדמים בעי לאהדורי, ואנן בעי' ביום הראשון לכם עכ"ל הרשב"א:

וכתב ע"ז הקצה"ח שדבריו תמוהין דכיון שגוף החפץ שלו, אע"ג דצריך ליתן הדמים אמאי לא הוי לכם, ותדע דהא למ"ד יאוש כדי קני ודאי צריך להחזיר הדמים, ואפ"ה הוי לכם כדמוכח בפשיטות ר"פ לולב הגזול ע"ש דאמרי דתני גזול ולא שאול לרבותא דס"ד סתם גזילה יאוש בעלים, וכן בשנוי מעשה ושנוי השם דצריך להחזיר הדמים, והוי לכם כדאמרינן שם בפרק לולב הגזול גבי אסא ולקנינהו בשנוי מעשה ובשנוי השם דצריך להחזיר הדמים, ואפ"ה הוי לכם, ואין זה כמשכון דמשכון הוי גוף החפץ לבעלים ואין למלוה עליו כלום אלא שעבוד וזה להיפך שהחפץ שלו ואין לבעליו עליו אלא חוב דמים, שוב ראיתי בס' כפות תמרים דהביא שם בשם גי"ת ובשם ס' דורש משפט שהקשו קושיא זו בשם מוהרש"ן חסין ז"ל ע"ש עכ"ל הקצה"ח, ותירץ שם בדוחק גדול יעו"ש:

ותמהני על הגאונים הללו שהקשו קושיא זו ולא נחתו לדייק בלשון הרשב"א בעצמו וכפי מה שמבואר שם לא קשיא כלל, וז"ל הרשב"א בב"ק דקי"ד אמתניתין דתנן התם נטלו מוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר, הרי הוא שלו דקני ביאוש ושנוי רשות, ובברייתא תנא ומחזיר לבעלים הראשונים, וכ' ע"ז הרשב"א יש מי שפירש דהא ברייתא פליגא אמתניתין דקתני הרי אלו שלו והראב"ד ז"ל פירש דכי קתני במתניתין הרי אלו שלו דלא מפקי מיניה בעלים בלא כלום קאמר, משום דקני ליה ביאוש ושנוי רשות, אבל "בדמים" מיהא בעי לאהדורה משום דבאיסורא אתי לידיה דיאוש כדי לא קנה, וה"ה לכל גניבה וגזילה הנמכרת, והיינו דקאמר ומחזיר לבעלים הראשונים כאלו אמר הרי אלו שלו אבל מחזיר הוא לבעלים, דלא פליגי אמתניתין כלל ובענינא דמתני' גופה איירי בברייתא, וע"ז כתב הרשב"א ואע"פ שכ' הרב ז"ל שזה עיקר עדיין צריך תלמוד, דיאוש ושנוי רשות בכולא תלמודא משמע דקני לגמרי קנין הגוף, דאי לא הא דאמר ר"ה להנהו אוונכרי כו' לגזזי' אינהו כי היכא דלהוי יאוש בידייהו ושנוי רשות בידייכו, מאי אהני דהא מ"מ האי אסא לא מקניא להו קנין הגוף, דהא אינה אלא כעין משכון "דבדמים" בעי לאהדורה, ואנן בעינן ביום הראשון לכם כו' יעו"ש:

מבואר להדיא דהרשב"א מפרש כונת הראב"ד דהלוקח אף שקנה ביאוש ושנוי רשות, מ"מ מחויב להחזיר החפץ גופא לבעלים, ורק שהנגזל מחויב ליתן לו הדמים ובלא דמים אינו מחויב הלוקח להחזיר החפץ להבעלים והוי ממש כעין משכון, ולפ"ז שפיר מקשה הרשב"א על הראב"ד דא"כ מאי מהני גבי אסא יאוש ושנוי רשות, הא לא קני לה קנין הגוף, דהא הוי רק כמו משכון דאינו אלא שעבוד ולא קנין דהא בדמים בעי לאהדורה, היינו שאם יתן הנגזל דמים מחויב הלוקח להחזיר את החפץ, א"כ לא הוי קנין גמור ואינו יוצא ביום הראשון דבעינן לכם, ועולה שפיר קושית הרשב"א על הראב"ד ודלא כמו שמפרשים הגאונים הנ"ל דכונת הראב"ד הוא שהלוקח קונה את החפץ לגמרי רק שצריך לשלם דמים להנגזל, ולכן גרם להם לתמוה על הרשב"א אבל לפי מה שמבואר להדיא דכונתו שצריך הלוקח להחזיר את החפץ, ורק הנגזל צריך ליתן לו דמים. שכתב דלא מפקי מיניה בלא כלום ורק דבדמים בעי לאהדורי היינו החפץ, וא"כ אתי דברי הרשב"א בפשיטות ואין כאן שום תמיה עליו.

ומה דמסיים שם הרשב"א ומיהו אנן לא קי"ל כי האי לישנא קמא, אלא כלישנא בתרא דממדת חסידות מחזיר לבעלים הראשונים, לענ"ד כונתו בזה לישב קושיתו על הראב"ד מהא דאוונכרי דלדידן ביאוש ושינוי רשות קני לגמרי כלישנא בתרא, והראב"ד מפרש שם דברי הגמ' כלישנא קמא יעו"ש וא"כ אתי הכל שפיר:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה