בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קצג
תירוץ על קושית הים התלמוד ב"ק די"ב.
ב"ק די"ב החזיק בעבדים קנה מטלטלי ומוקי לה בגמ' דמיירי בעודן עליו, (המטלטלין דקנה מטעם חצר) ופריך בגמרא וכי עודן עליו מאי הוי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה, ומשני הגמרא והלכתא בכפות, ובתו' שם כתבו דמיירי נמי בישן דתרווייהו בעי', דכפות מהני דלא הוי חצר מהלכת, וישן מהני דהוי חצר המשתמרת לדעתו כדמוכח בגיטין פרק הזורק יעו"ש:
ובספר ים התלמוד הקשה ע"ז דלפ"מ שהוכיחו התו' דבישן וכפות מיירי, א"כ היכי קתני בברייתא החזיק בעבדים קנה מטלטלין, היכא משכחת לה חזקה בעבד ישן, הא חזקה בעבד היינו שעשה בו מלאכה כדין המפורש בשו"ע כמו סכו נעלה וכו', ובישן וכפות הא אין שייך חזקה זו יעו"ש שהניח קושיא זו בצע"ג:
ולענ"ד נראה לומר דמשכחת שפיר קנין חזקה אף בעבד ישן, דזה פשוט דכמו דמצינו גבי קרקע דנעל גדר ופרץ הוי חזקה, היינו משום שעושה תקון בגוף הקרקע הוי חזקה, כיון דניתקנה הקרקע במעשה הלוקח, כמו"כ בעבד נמי אם היה יכול לעשות איזה תקון בהעבד עצמו שיהיה מוכשר למלאכתו מבראשונה אם כן הוי זה קנין גמור כמו נעל גדר ופרץ, משום דהעבד ניתקן במעשה הלוקח ומקרי חזקה, ולפ"ז כיון דהדין דחצר מהלכת לא קנה ובעבד שאינו כפות אינו יכול לקנות מטלטלין שעליו מטעם חצר משום דהוי חצר מהלכת ובעבד כפות שפיר קונה המטלטלין שעליו מטעם חצר, וא"כ אם הלוקח כפתו להעבד מקרי שניתקן העבד בכך דמקודם הכפיתה לא היה ראוי לקנות מטלטלין על ידו מטעם חצר, ולאחר הכפיתה נעשה כמו חצר ממש לקנות ע"י מטלטלין, א"כ הוי תקון בגוף העבד כמו נעל גדר ופרץ דהוי תקון בקרקע וקונה את הקרקע ע"י זה מטעם חזקה כמו"כ ה"נ הוי תקון בהעבד ויכול לקנות בזה את העבד מטעם חזקה, דהא נעשה העבד חצר הראוי לקנין ע"י הלוקח ושפיר הוי חזקה, וא"כ משכחת קנין חזקה אף בעבד ישן ואיכא לאוקמי הגמרא באופן זה, ועיין לקמן בפ' הכונס דס"א ע"ב במשנה ובסוף פרק כיצד הרגל דף כ"ז בתוס' ד"ה הניח וכו' יעוין שם