אור ברסלב
בני ציון חושן המשפט › סימן קפא

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

חושן המשפט · סימן קפא

סימן קפ

הערה על הגהת מרדכי בריש ב"מ וסברא נכונה לדחות ראית הקצה"ח מדברי התוספות שם לענין מגו להוציא אע"פ שנוטל הדמים:

בריש ב"מ זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכו' זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע, ובתוס' שם ד"ה וזה נוטל רביע הקשו וא"ת והא נאמן בשבועה דחצי שלו מיגו דאי בעי אמר כולי שלי, כדאמרי בגמרא הא מיגו גופא לפטרו משבועה אי לא משום דאיערומי קא מערים ע"כ, וראיתי בחדושי אנשי שם על הגהת מרדכי בשם מהר"ם מטיקטין שתירץ קושית התוספות וז"ל וי"ל דלא מקרי מיגו אלא היכא שחושדין אותו לומר שקר במזיד דאמרי' אלו היה שקרן הי' יכול לטעון טענה אחרת, אבל הכא לא אמרינן שחשוד בטענת שקר אלא שסבור לומר אמת, והכי אמרי' בפרק בתרא דיבמות דלא מהימנא לומר מת במלחמה במיגו דאי בעי אמרה מת על מטתו משום דבמלחמה אמרה בדדמו, וכן מצאתי בהגהת שניות שכתב המרדכי בעצמו לתרץ כן קושית התוס':

ותמהני עליהם דנהי דמבואר בגמרא ד"ג הכא מי יימר דאיכא רמאי דלמא תרווייהו בהדי הדדי אגבההו, אלמא דהכא אין אנו חושדין אותו לומר שקר במזיד רק דאולי סבור שכן הוא האמת, כמ"ש התו' דכל חד סבור שהוא הגביה קודם מ"מ זה דוקא קודם שנשבע אנו חושדין לומר שמא הוא אומר בדדמו ואין כונתו לשקר במזיד, אבל לאחר שנשבע מהי"ת נוכל לומר שנשבע בדדמו ואיך נחשוד אותו בזה שישבע אדם, מישראל על מה שאינו ברור לו באמת, דא"כ איך יתנו לו הב"ד שבועה דשמא ישבע בדדמו ויהיה שבועת שקר, ונהי דאינו חייב ע"ז מלקות דהאדם בשבועה פרט לאנוס, מ"מ לכתחלה בודאי אסור וכמ"ש התוס' ע"ב ומדתפיס בה סבור שלו הוא אימא לא ישבע, דמשום שבועה לא יפרוש שהרי סבור לומר אמת קמ"ל דאפ"ה ישבע, וכונתם דבודאי כשישבע יהיה מוכח שברור לו הדבר ולא ישבע על מה שהוא סבור ולפ"ז אינו עולה תרוצם על קושית התוס' שהקשו דליהמני בשבועה דחציו שלו, מיגו דאי בעי אמר כולה שלו דכיון דכבר ישבע שחציו שלו, ע"כ דברור לו שחציו שלו ואינו אומר בדדמו, או דמשקר במזיד ועל זה יש לו מיגו דאם היה משקר במזיד היה אומר כולה שלי, וא"כ ע"כ מוכח דברור לו שחציו שלו וא"כ אמאי אין נותנין לו החצי דהא יש לו מיגו אבל לחשדו שנשבע בדדמי אין אנו חושדין אותו כלל, דאל"כ לא היתה שבועתו שבועה כלל ושפיר הקשו התו' ותירוצם אינו מובן כלל.

ובתוס' תרצו דלכן אינו נאמן דחציו שלו במיגו דכולה שלו משום דהוי מיגו להוציא דבחציו השני מוחזק זה כמו זה, ובקצה"ח ספ"ב בכללי מיגו אות י"ב הביא מדברי התוס' אלו ראיה לשיטת התוס' בב"ב נ"ב ע"ב בשם מהר"ר דוד דמיגו להוציא בגוף החפץ אע"פ שנותן הדמים לא אמרי' דהא זה אומר כולה שלי מוקמי' לה בגמ' במקח וממכר ונקיט זוזי מתרווייהו ולא ידוע למי נתרצה המוכר והוי מיגו להוציא, אע"פ שאינו אלא בגוף החפץ דהא הדמים אינו מפסיד ע"כ, ולענ"ד נראה דאין מזה ראיה כלל דלהך אוקימתא דגמ' דמיירי דנקיט זוזי מתרווייהו, ע"כ קושית התו' הנ"ל שהקשו דליהמני בחצי שלו במיגו דכולו שלו לא אזלא על מו"מ כלל, רק במציאה דעל מו"מ ליכא מיגו כל ממ"נ דאם נימא דאותו שטען חציו שלו לא נתן למוכר רק חצי המעות אם כן אין לו מיגו דאי בעי היה אומר כולה שלו דאם היה אומר כולה שלי א"כ היה טוען דהוא נתן כל המעות והיה הדין שיחלוקו ג"כ המעות, ואולי אינו רוצה לגזול מחבירו ממון רק את החפץ כמבואר בגמ' ה' ע"ב דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו, ולפי"ז רוצה יותר לטעון חציה שלי ויהיה גזלן רק על החפץ דהא נתן הדמים של החצי, אבל אם יטעון כולה שלי יהיה גזלן על הדמים ואינו רוצה להיות גזלן ויפסול ג"כ לעדות ולשבועה, ובודאי אין זה שום מיגו ואם נימא דמיירי שגם הוא נתן להמוכר כל המעות, וא"כ אם אפילו היה טוען כולה שלי לא היה גוזל מחבירו הדמים, מ"מ אין זה מיגו גמור דאולי לא נצרך לו רק חצי הטלית או שנצרך לו חצי המעות ולא ירצה לקנות יותר מחצי, ואיך נאמר דיש לו מיגו דאי בעי אמר כולה שלי דאולי אין ברצונו לטעון שכולה שלו דשמא חבירו יתננו לו את כל המקח והוא אין ברצונו ליקח רק החצי, ועפי"ז נראה דעל מו"מ לא הקשו התוס' כלל דליהמני במיגו דכולה שלי דבמי"מ אין לו מיגו, רק דקושית התוס' הוא על מציאה דבמציאה אמאי לא מהימנינין לו במיגו דכולה שלו, דהתם אית ליה מיגו שפיר אבל במו"מ ליכא מיגו:

ואף דבגמ' ד' ח' אמרינן מיגו כזה במו"מ, היינו דוקא התם לפוטרו משבועה כמו שכתבו הראשונים בש"מ ובמרדכי דלענין לפוטרו משבועה זו שהיא תקנת חכמים במיגו כל דהוא פטרינן ליה, וכיון דהוא משיב אבידה שאם רצה היה גוזל מחבירו גם חצי ממון לכן הוה אמינא שיפטור משבועה, אבל הכא לענין ממון לא אמרינן מיגו כזה דשמא לא ירצה לגזול מחבירו רק החפץ ולשלם הדמים, אבל בלא תשלומין אינו רוצה להיות גזלן ולא הוה מיגו, וגם נוכל לומר דהא התוס' ע"ב בד"ה וליחזי זוזי וכו', כתבו דהוא הדין דהגמ' הוה מצי לשנוי דמיירי דנקט זוזי מחד והמוכר ליתא קמן דנישיילה, ולזה מתרץ הגמ' שם דליכא לאוכוחי ממשנה יתירה דכולה שלי וחציה שלי דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, דילמא מיירי דנקיט זוזי מחד ואתי לאשמעינן דלא נימא דפטור משבועה משום דהוי משיב אבידה דאי בעי אמר כולה שלי, וקמ"ל דחייב שבועה משום דאיערומי קמערים ולא הוי משנה יתירה, אבל לאוקימתא דנקט זוזי מתרווייהו אין כאן מיגו כלל ולא מקשי התוס' ע"ז מידי וא"כ נסתר ראית הקצוה"ח דלא אמרינן מיגו להוציא בגוף החפץ דהתוס' אזלי רק במציאה ולא במו"מ וז"פ:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה