בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קפ
ישוב לקושית הש"מ על הראשונים בב"ב ד' ק"ז דגרסי שלשה אחין שחלקו ומתורץ ג"כ קושית התומים בסי' ק"ז על השו"ע וב' הערות על הנה"מ בסי' קל"ב:
בב"ק ד' ק"ז ע"א איתא אחין שחלקו, בא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת, ושמואל אמר ויתר יעו"ש ובהרבה מהראשונים הגירסא שלשה אחין שחלקו, תמה ע"ז בש"מ דמ"ש ג' מב' ולמה להגמ' למינקט שלשה דהדין שוה בשנים כמו בשלשה יעו"ש.
ולענ"ד נראה לתרץ ע"ד החידוד כונת הגירסא של שלשה אחין דהמחלוקת בג' דוקא אחין ולא בב', דהנה התומים בסי' קל"ב תמה על השו"ע שם שפסק שנים שערבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מהערב יפרע מאיזה מהם שירצה, ותמה ע"ז התומים דהא הה"מ למד דין זה דשני ערבים יוכל ליפרע מאיזה מהן שירצה מהא דפ' בית כור בשני אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם, אלמא דבע"ח יכול לגבות מאיזה מהם שירצה ונכסי דאיניש אינן ערבין יתיה, ומשו"ה גם בשני ערבים הדין כן דיכול ליפרע ממי שירצה ולא ס"ל להה"מ תי' התוס' דהג"מ מיירי באפותיקו אלמא דס"ל כשיטת התוס' א"כ אמאי פסק בדין הערבים כהה"מ דיכול ליפרע מאיזה מהם שירצה, וכן הקשה בס' קצה"ח יעו"ש.
ובס' נתיבות המשפט תירץ בדרך הפלפול את השו"ע דהיינו טעמא כיון דקי"ל דאחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה, ושיטת רש"י בגיטין דבכל חלק יש לכ"א החצי והחצי השני מכר לחבירו בעד חלקו שהיה לו בחלק חבירו, והטור בסי' ק"ז פסק דיורש שמכר נכסי אביו דאין הבע"ח יכול להחזיר על היורש אפי' המעות שקבל הן בעין בידו, רק שחוזר על הלוקח שקנה הקרקע, וגם מבואר שם דאם היורש מכר הקרקע ונשאר ביד היורשים עוד קרקע, דאין יכול לחזור על הלוקח דמצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות, וא"כ כיון דאחין שחלקו הוי בחלקו כאלו יש לו חצי האחת בודאי וקנה חצי מחבירו, משו"ה שפיר הדין דא"י לטרוף ממנו רק החצי שדה שהוא שלו שירשו מאביו, אבל מה שקנה החצי אין יכול לגבות ממנו, משו"ה מחויב לחזור על חבירו בחצי שדה שירש חבירו, וכתב עוד דאפי' לדעת התוס' בגיטין שם שיש כ"כ ספק שמא כל מה שקיבל בחלקו הן של חבירו, והוא קנה מחבירו וחלק שת"י חבירו הן שלו, מ"מ ממ"נ יכול לגבות החצי, דאם הכל קנה מחבירו ולא נשאר תח"י חבירו שום דבר ממה שירשו בודאי יכול לטרוף ממנו דהא לא מצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות, רק יותר מחצי לא יוכל לגבות ממנו, דשמא חצי נשאר ביד חבירו בירושה וא"כ אפי' חלקו בהרבה שדות אפי' יותר מחובו, מ"מ יש לספק אולי אין בידו ממה שירש רק כנגד חצי החוב והמותר קנה מחבירו, וא"א לגבות ממנו כיון שיש ביד חבירו ג"כ חלק ירושה כיון שהם כלקוחות ובש"ס פ' בית כור דהבע"ח יכול לגבות מאיזה מהם שירצה הוא אליבא דמ"ד יש ברירה, ולית בהו דין לקוחות ע"כ דבריו העמוקים מאד:
אמנם עכ"ז לענ"ד הדברים תמוהים מתרי טעמים ראשונה מה שכתב מהגמ' פ' בית כור דאיתא התם דיכול ליטול חלקו של אחד מהם הוא אליבא דמ"ד יש ברירה, היא תמיה נשגבה דהא איתא שם רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אומר ויתר, ומפרש הגמ' שם רב אמר בטלה מחלוקת קסבר יורשין הוי שמואל אמר ויתר קסבר לקוחות הן וכלוקח באחריות דמי, וכן איתא בב"ק ט' אלמא דהגמ' אזלא בין למ"ד אין ברירה, ומוכח דאפילו למ"ד אין ברירה ס"ל להגמ' דיכול לטרוף חלקו של אחד מהם, ואינו יכול לדחותו אצל השני לגבות מחצה החוב מטעם ממ"נ כמו שכתב הנתיבות, דאל"כ תקשי לשמואל דס"ל אין ברירה האיך גובה חלקו של אחד מהן, וע"כ מוכח דלא כהנתיבות דלא תליא כלל בדין ברירה ולכו"ע יכול לגבות מאיזה מהן שירצה, ועוד קשה לי על דבריו דמה שכתב דלשיטת התוס' בגיטין דס"ל שמא החליפו חלקו של זה בחלקו של זה, או כולו או מקצתו ג"כ ניחא, דיותר מחצי אין יכול לגבות שמא אין לו רק מחצה ירושה והמחצה השנית החליף בשל חבירו, ועכ"פ מחצה מחויב ליתן לו ממ"נ וא"י לומר לו שמא פחות ממחצה הוא ירושה ויותר ממחצה לקוח ולא יתן לך כל המחצה דזה אינו דאם הוא לא לקח רק פחות ממחצה ירושה ממילא גם אחיו אין לו רק פחות ממחצה ירושה, והמותר לקוח, וא"כ לא יכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות הימנו דהא גם חבירו אין לו מחצה ירושה רק לקוח וכיון שלא יכול לומר הנחתי לך מקום וכי מחויב ליתן גם חלק הלקוח, דהא לקח שעבודו ולכן מחויב ליתן לו מחצה ממ"נ בודאי, אבל קשה דהתינח בשני אחים דהדבר מוכרח דאם לאחד יש לו פחות ממחצה ירושה ע"כ גם לשני אין לו רק פחות ממחצה ירושה והמותר לקוח ביד שניהם דאין לאחד יותר ירושה מחבירו ואם לאחד כל חלקו לקוח ע"כ גם לחבירו כל חלקו לקוח, וא"כ שפיר בא אליו הבע"ח ממ"נ אם יש לך ירושה כפי חצי חובי תן לי את הירושה, ואם אין לך ירושה כנגד חצי חובי רק חלקך הוא לקוח בידך, ג"כ אומר לו תן לי מה שלקחת שעבודי כי לא הנחת לי מקום לגבות אצל חבירו, דהא גם חבירך אין לו חלק ירושה יותר ממך, וא"כ יוכל לגבות החצי, אבל בשלשה אחין הלא יכול אחד לומר כל חלקי לקוח ואינו צריך ליתן לך כלל כי הנחתי לך מקום לגבות אצל הב' אחים כגון אם חלקו ג' מאות זהובים כל אחד מאה זהובים, א"כ יכול אחד מן האחים לומר כל המאה זהובים קרקע שנפל בחלקי הוא כולו לקוח חציה החלפתי עם אח אחד וחציה החלפתי עם אח שני ובין שניהם נמצה מאה זהובים ירושה כנגד חובך כגון אם החוב רק מאה זהובים נמצא שלא יכול לגבות מזה כלל, וזה בלתי אפשר שאחד מן האחין יפטור א"ע בלא כלום, אלא דא"כ גם האח השני ג"כ יוכל לדחות הבע"ח דשמא חלקו הוא לקוח לגמרי ואין לו ירושה כלל, והוא החליף את חלקו עם הב' הנשארים ואצלם עוד נשאר כנגד חובך ירושה שלא החליפו וכן גם האח השלישי יאמר כן ויפטור א"ע, וא"כ כיון שכל אחד יוכל לידחות את הבע"ח ממילא שוב יכול לגבות מאיזה מהן שירצה ממ"נ דהא אין אחד יוכל לומר להבע"ח הנחתי לך מקום, כיון דגם חבירו יוכל לומר כן ליפטר את עצמו, והוי כמו אישתדיף בני חרי טרפא ממשעבדי וא"כ יוכל לגבות מכל אחד מהם כל החוב ממ"נ אם חלקך ירושה אוכל לגבות כל חובי ואם חלקך לקוח ג"כ אוכל לגבות דהא לא הנחת לי מקום לגבות וא"כ יהיה הדין לפי דברי הנתיבות דבשני אחין אין הבע"ח יכול לגבות רק מכל אחד חצי החוב, ובשלשה אחין יוכל לגבות ממי שירצה כל החוב כן הוא ברור, וא"כ הו"ל להפוסקים לחלק בכך ומדוע פסק השו"ע בסתם דבע"ח גובה מכל אחד החצי, ואין שום נ"מ בין ב' אחין לשלשה אחין ומוכרח דלא כהנתיבות.
אמנם נראה לענ"ד לפרש כדברי הנתיבות הנ"ל רק בקצת נטיה מדבריו, ויתישב התמיהות חדא מגו חדא ויתורץ ג"כ קושית התומים על השו"ע בעהי"ת וא"ש ג"כ הדקדוק מאי דנקט הגמרא דוקא שלשה אחין ולא שנים) והיינו דהשו"ע מפרש דברי הגמרא כהמ"מ דלהכי יכול לטרוף חלקו של אחד מהם משום דנכסי דאינש אינן ערבין ביה, ובשני ערבים יכול ליפרע מאיזה מהן שירצה ושפיר מוכח מהגמ' דנקטי וטרף חלקו של אחד מהם דהדין בשני ערבים דיכול לגבות כל החוב מאחד מהם, אלא דזה רק למ"ד יש ברירה והוי יורש בחלקו שפיר יכול לגבות מכל אחד כל החוב, אבל למ"ד אין ברירה והוי לוקח בחלקו או מקצת, מהי"ת שיכול לגבות מאחד מהם כל החוב וא"כ תקשי לשמואל דס"ל אין ברירה איך נטל חלקו של אחד מהם, וכסברת הנתיבות הנ"ל דלמ"ד אין ברירה אינו יכול לגבות רק מכל א' החצי, אמנם לפי מה שכתבתי דסברת הנה"מ אינו עולה רק בשני אחים דמחצי החוב אינו יכול לדחותו ורק על חציה השני יוכל לדחותו אצל חבירו מטעם הנחתי לך מקום, שפיר הדין דגובה מכל אחד אבל בשלשה אחין שכל אחד יוכל לדחותו מכל החוב וא"כ אינו יכול לומר הנחתי לך מקום והוי כאשתדיף בני, חרי טריף ממשעבדי, וא"כ יוכל לגבות מכ"א כל החוב ממ"נ אם כל החוב אצלך ירושה שפיר ואם חלקך לקוח ג"כ אוכל לגבות דהא גם האחים יטענו כן ולא הנחת לי מקום וא"כ יכול לגבות מכל אחד, ולפ"ז למ"ד אין ברירה יש חילוק בין שני אחים שחלקו דהדין דאין יכול לגבות מכ"א רק החצי ובשלשה אחים שחלקו הדין דבע"ח יכול לגבות מאיזה מהן שירצה כל החוב, וא"כ הגמ' דפ' בית כור דאיתא התם דאף למ"ד אין ברירה יוכל לגבות מאחד, מהן כל החוב, ע"כ דמיירי בשלשה אחים שחלקו ובג' אחים אין נ"מ בין למ"ד יש ברירה ובין למ"ד אין ברירה לכ"ע יכול לגבות מאחד מהן כל החוב ולפ"ז מדוקדק שפיר גירסת הראשונים שלשה אחים שחלקו דהכא ע"כ מיירי בג' דאל"כ תקשה לשמואל דס"ל אין ברירה אמאי נטל חלקו של אחד מהן, וע"כ מיירי בג' אחין דאפילו למ"ד אין ברירה גובה מאיזה מהן שירצה ולפ"ז לדידן דקי"ל אין ברירה א"כ הוה להו להפוסקים לחלק בין שני אחים לשלשה, דבשני אחים גובה הבע"ח מכל אחד מחצה ובג' יוכל הבע"ח לגבות מאיזה שירצה, א"כ תקשה על השו"ע שלא חילק בכך:
אמנם גם זה ניחא שפיר דהשו"ע אזיל לטעמיה על פי מה שכ' הרא"ש בב"ק ד"ט והלכתא כרב דאמר בטלה מחלוקת, ואע"ג דבכל דוכתי הלכתא כותיה דשמואל בדיני דמטעם דאיהו סבר דיש ברירה לא איפסק כותיה דקי"ל דבדאורייתא אין ברירה, אלא דסברא מוחלטת דיתמי כרעא דאבוהון אינהו לפרוע חובת אביהן בשוה, וא"כ לפ"ד הרא"ש דלדינא קימ"ל דשמואל דאין ברירה ואפ"ה פסקינן כרב דבטלה מחלוקת משום דכרעא דאבוהון אינון לפרוע בשוה, א"כ אין שום נ"מ בין ב' אחים לג' דלכל האופנים צריכין כל אחד לפרוע חלקו משום דהוא כרעא דאבוהון והחילוק דבין שנים לג' הוא רק לשמואל דלא ס"ל הסברא דכרעא דאבוהון לפרוע בשוה דהא פסק וויתר, אבל לדידן אין שום נ"מ בין ב' לג' אחין וא"כ השו"ע לטעמיה דפסק ג"כ בטלה מחלוקת ואע"ג דקי"ל כשמואל דאין ברירה ע"כ דס"ל כסברת הרא"ש דיתמי כרעא דאבוהון לפרוע בשוה, ואם כן אין חילוק בין ב' אחים לג' ולכן פסק סתם דבלא אפותיקי אין בע"ח יכול לגבות רק מכ"א החצי:
ולפ"ז מיושב שפיר קושית התומים על השו"ע דפסק כהמ"מ דבשני ערבים יוכל ליפרע מאיזה מהם שירצה, ולמד דין זה משני אחים שחלקו דיכול לגבות מאחד מהן, ואפ"ה פסק גבי שני אחין דאינו יכול לגבות רק מכ"א החצי, דשפיר אית ליה להשו"ע כהמ"מ דכיון דחזינן לרב ושמואל דאית להו דיכול ליפרע מאחד מהן, ע"כ מוכח מדבריהם דהטעם משום דגבי שני ערבים יכול ליפרע ממי שירצה ונכסי דאינש אינון ערבין יתיה ורב ושמואל לא ס"ל דיתמי כרעא דאבוה נינהו, דהא שמואל ס"ל וויתר ורב נמי דס"ל בטלה מחלוקת הוא מטעם דס"ל יורשין הוי דיש ברירה וא"כ שפיר מוכח הדין של המ"מ מרב ושמואל, אבל לדידן דס"ל הסברא דיתמי כרעא דאבוהון לפרוע בשוה חובות אביהן, דמש"ה אפילו לדידן דס"ל אין ברירה הדין דבטלה מחלוקת אפי' אם עשה אפותיקו, א"כ לדידן היכא דלא עשה אפותיקי מחויב כ"א לכתחלה לפרוע החצי ולכן גם הב"ח אינו יכול לגבות רק מכל אחד החצי, ואף דבשני ערבים יוכל לגבות מאיזה מהן שירצה, אבל גבי יורשים שאני דכיון דעיקר החיוב עליו מטעם דברא כרעא דאבוה אינו מחויב לפרוע רק החצי לפי חלקו, וכמו שכתב הרא"ש וא"ש דברי השו"ע: