בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קעז
תירוץ על תמיהת הגאון רע"א בב"מ ל"ה ע"ב וביאור נכון בדברי הגמ' שם:
ב"מ ל"ה ע"ב במשנה השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר, ופריך הגמ' מכדי האי שוכר במאי קני לה להאי פרה בשבועה נימא ליה משכיר לשוכר דל אנת ודל שבועתך ואנא משתעינא דינא בהדי שוכר, ומשני הגמ' מי סברת שוכר בשבועה הוא דקא קני שוכר במיתה הוא דקא קני ושבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית ובחידושי הגאון רעק"א בהחילוק שכתב על חדושי הר"ן והובא בחידושיו תמה ע"ז וז"ל וזה תמוה. למאי צריכי לומר שבועה כדי להפיס וכו' הא בפשוטו השבועה מדין שבועות השומרים, וכי צריכין ליתן טעם על כל שבועת השומרים מטעם כדי להפיס והא בפשוטו הוא גזה"כ שצריך השומר לישבע שכדבריו כן הוא ולא מצאתי מי שעמד בזה וד' יאיר עיני עכ"ל הגרע"א שם והיא תמיה עצומה
ולענ"ד נראה לישב דברי הגמ' בפשיטות דלכאורה קשה להבין פרכת הגמ' דפריך מכדי האי שוכר במאי קני להאי פרה בשבועה מהיכא ס"ד דהמקשן דקונה הפרה בשבועה וכי מאי קנין הוא זה הלא יותר מסתבר לומר דקנין הפרה היינו הפטור הוא במיתה כיון שמתה והוא פטור מאונסין ולכן קנה אבל שבועה זו מה טיבה לקנות, ונראה לי דהמקשן הוכיח זאת מהמשנה גופה דהפטור הוא השבועה, ויתישב בזה קושית הגאון הנ"ל דהא המשנה אינו מדויק לכאורה דתני ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר דלכאורה איפכא הו"ל למיתני ברישא דשואל משלם לשוכר דהא בדידיה סליק, ואח"כ ישבע השוכר שמתה כדרכה שיפטר א"ע ולמאי תני במתני' דמתחילה ישבע השוכר שמתה כדרכה ואח"כ השואל משלם לשוכר ומזה מוכיח הגמ' דאין כונת המשנה לפסוק הדין בין המשכיר ובין השוכר דזה מילתא דפשיטא דשוכר יכול לפטור עצמו בשבועה ולא צריך למיתני כלל דהשוכר ישבע דכיון דתנן דהשואל משלם להשוכר ולא לבעלים ממילא מובן דהשוכר יכול לפטור עצמו בשבועה דאל"כ היה השואל בעצמו צריך לשלם להמשכיר ולא ליתן להשוכר וכיון דתנן דהשואל משלם להשוכר ע"כ דפוטר עצמו בשבועה, ובלא שבועה אין אנו מאמינים אותו בכל השומרים שצריכים לשבע אלא דכונת המשנה בענין הדין שבין השואל והשוכר דמתחילה צריך השוכר לשבע שמתה כדרכה ואח"כ ישלם השואל להשוכר, והמשנה בא לאשמעינן דכל זמן שלא נשבע השוכר ויפטר א"ע מן המשכיר אין צריך השואל לשלם להשוכר דעדיין לאו בעל דברים דידיה הוא וזה הוא כונת המשנה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם להשוכר היינו דוקא שישבע מתחילה ואז משלם לו השואל אבל אם לא ישבע מתחלה אין השואל מחויב לשלם לו וכה"ג דייק הגמ' בב"ב כ"ד ע"ב גבי אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ופריך בגמ' ולימא ליה הבו לי דמי ברישא והדר איקוץ ומשני אלמא דמדתני ברישא ש"מ שצריך לעשות כן מתחילה וכמו"כ הכא דקתני ישבע השוכר שמתה והשואל משלם לשוכר משמע דמתחילה צריך לשבע ואח"כ ישלם:
ועפי"ז יובן היטב כונת הגמ' דפריך מכדי האי שוכר במאי קני לה להאי פרה בשבועה וכו' דקשה להמקשן דכיון דהשואל מודה להשוכר שמתה כדרכה והוא מחויב תשלומין להשוכר, וא"כ למה צריך לישבע תחילה שמתה כדרכה ואח"כ ישלם לי הא תיכף צריך לשלם לו אם יתבע ממנו כי מאי נ"מ להשואל אם ישבע המשכיר או לא ישבע דכיון דבין כה וכה הוא מחייב תשלומין להשוכר ואמאי נאמר לו להמתין עד שישבע השוכר ומזה מוכיח המקשן דהשבועה הוא הקנין להשוכר ובלא שבועה אינו קונה השוכר את הפרה והתשלומין שייך להמשכיר ויכול השואל לומר להשוכר לאו בע"ד דידי את אלא דאחרי שישבע השוכר אז הוא קונה הפרה ונעשה הבע"ד דהשואל ואז צריך השואל לשלם להשוכר וזה דפריך הגמ' מכדי האי שוכר במאי קני לה להאי פרה בשבועה דאם לא נימא כן היה צריך השואל לשלם תיכף להשוכר ולא להמתין עד אחר השבועה וכיון דבשבועה נעשה הפרה של השוכר א"כ יכול המשכיר קודם השבועה לומר להשוכר שעדיין לא נקנה לו הפרה דל אנת ודל שבועתך ואנא משתעינא דינא בהדי שואל, דהא עדיין הפרה לאו של השוכר הוא, דהא לא נשבע עוד והמשכיר הוא הבעלים של השואל וא"כ שפיר יוכל לומר לו דל אנת וכו' וע"ז משני הגמ' מי סברת דשוכר בשבועה הוא דקא קני היינו הכונה דמה שאינו משלם השואל תיכף להשוכר דהא הודה לו שהחיוב תשלומין הוא להשוכר משום דעיקר הקנין של השוכר הוא בשבועה אבל כל זמן שלא נשבע יכול השואל לומר להשוכר לאו בע"ד דידי את דהא עדיין אין הפרה שלך אלא דמשעת מיתה הוא דקא קני היינו שתיכף כיון שמתה הבהמה ושוכר פטור מאונסין נמצא דתיכף הוא הבע"ד של השואל והשואל אומר שמתה והוא מחויב לשלם להשוכר, אלא דמשני מה צריך לישבע מקודם השוכר שמתה לפטור מן המשכיר, ואח"כ ישלם השואל לשוכר ובלא זה אינו צריך ליתן לו התשלומין וע"ז נותן הגמ' הטעם דזה הוא כדי להפיס דעתו של בעה"ב וכפי' רש"י שם כדי שלא יאמר פשעתה בה, אבל אין זה ענין כלל לשבועת השומרין להאמינו שמתה דזה פשיטא שצריך לשבע, ובל"ז חייב בתשלומין אלא מה דנשבע השוכר תחילה קודם התשלומין זהו כדי להפיס דעתו של בעה"ב וזה דמשני הגמ' מי סברת דשבועה הוא דקא קני היינו דבל"ז לאו בע"ד דהשואל הוא אלא משעת מיתה הוא דקא קני והוי בע"ד שלו תיכף משעת מיתה ושבועה היינו מה שצריך השוכר לשבע תחילה קודם התשלומין הוא כדי להפיס דעתו של בעה"ב, אבל בל"ז היה צריך לשלם קודם להשוכר אם יתבע ממנו, ואח"כ כשיתבע אותו המשכיר אזי יפטור א"ע בשבועת השומרין אבל מטעם כדי להפיס מוכרח השוכר לשבע תחילה להמשכיר ויפטור ממנו, ואח"כ ישלם השואל להשוכר אבל בל"ז אין צריך לשלם לו כלל, ולפי"ז א"ש פשטות הגמ' ולא תקשה קושית הגאון רעק"א דאינו נותן הגמ' כאן טעם כלל על עיקר שבועת השומרין דזה פשוט אלא דהגמ' נותן טעם אמאי צריך לישבע מתחילה וזה דבר נכון בכונת הגמרא ודו"ק: