בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קעו
תירוץ על קושית הגרע"א בב"מ דכ"ח גבי סמנים וסימנין יניח.
בב"מ דף כ"ח ע"א סמנין וסימנין יניח, באו שנים ונתנו סימנין יניח עד שיבוא אליהו והקשה הגרע"א לשי' התוס' בריש ב"מ דהיכא דהחלוקה יכולה להיות אמת אמרי' יחלוקו, כגון גבי שנים אוחזין בטלית וכגון שנים אדוקין בשטר דהחלוקה יכולה להיות אמת דהוה דתרויייהו לכן יחלוקו אבל במנה שלישי דאין החלוקה יכולה להיות אמת אז הדין דיניח והכא גבי סימנין וסימנין דהחלוקה יכולה להיות אמת דהוה דתרווייהו, וא"כ מבעי ליה להיות יחלוקו כמו בשנים אוחזין בטלית ואמאי אמרינן כאן יניח
ונראה דלא ק"מ דכאן לא נוכל לומר דהחלוקה יכולה להיות אמת דהוי דתרווייהו מפני דאם נימא דהם שותפים בהמציאה דהבגד הוה של שניהם בשותפות וכל אחד יש לו בגד חציה, וכיון דהוא טוען כולה שלי ורוצה לגזול את החצי של חבירו וכן בשני שטוען כולה שלי ובאמת הוא של שניהם אם כן הו"ל שניהם רמאים דהא באמת הוא של שנים וכל או"א רוצה ליטול כולה ולגזול את חבירו וכיון דשניהם רמאים א"כ לא מהמנינן להם כלל בסימנים כדתנן במתניתין שם והרמאי אע"פ שאמר סימניה לא יתן לו שנא' עד דרוש אחיך אותו, עד שתדרוש אם רמאי הוא אם לאו, וא"כ ממ"נ אין נותנין להם דאם הבגד הוא של אחד שפיר הדין יניח כיון דאין החלוקה יכולה להיות אמת, ואם נימא דיכול להיות ששניהם אבדו בגד כזה שהיו להם בשותפות, וכיון שטוענין כולה שלי א"כ הו"ל רמאים ולא מהמנינן להם כלל בהסימנין אשר נתנו שפיר הדין דיניח וזה תירוץ נכון: