בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קעה
תירוץ קושית מהרש"ל על הרא"ש פרק מרובה בדין יאוש ושינוי רשות.
ברא"ש ב"ק פרק מרובה סימן ב' כ' וקי"ל כרבה וקני יאוש לחומרא ואם קידש אשה בגזילה לאחר יאוש צריכה גט דרבה סבר לכל הפחות יאוש קני מדרבנן אבל בדאורייתא קיימא לן דיאוש לא קני ובפלפולא חריפתא שם תמה על הרא"ש וז"ל תימה דהא הוי יאוש ושנוי רשות ותמה ביותר על הב"י שסובר דאף מדרבנן אינה מקודשת ואמאי הא הוי יאוש ושנוי רשות ומקודשת מדאורייתא וכן קשה על הרבינו ירוחם שהובא בשו"ע אה"ע סי' כ"ח ס"ח בהג"ה דאם קידש בגזל אחר יאוש דמקודשת מדרבנן משום דיאוש אינו קונה אלא מדרבנן והא יאוש ושנוי רשות דקני מדאורייתא וראוי להיות מקודשת אפי' מדאורייתא ואמאי פסק ר"י דלא קני אלא מדרבנן ועיין בפ"ח שם מה שתירץ ועיין בקרבן נתנאל בפ"ק דקדושין שהקשה ג"כ קושיא זו והביא שגם היש"ש תמה על הרא"ש ודחה את דבריו מחמת קושיא זו.
ולחומר הקושיא היה נראה ליישב קצת עפ"מ שכ' הרשב"ם בב"ב דמ"ד גבי מכר לו פרה וטלית דקאמר הגמ' דדוקא מכר דהוה יאוש ושנוי רשות אבל לא מכר דהדרה ליה ופי' הרשב"ם כגון שמכר לו ראובן ללוי הלוקח שלא באחריות וכתבו התו' שם ונראה דפי' משום דבאחריות הוי שמעון נוגע בעדות דאע"ג דהוי יאוש ושנוי רשות מ"מ אפיק ליה שמעון מלוי כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזיר על ראובן ע"כ, חזינן מדברי התו' אלו דהיכא דמכר באחריות לא מקרי המכירה שנוי רשות לקנות בזה כיון שאין הפסד ללוקח אם יחזיר הגזילה, וכן משמע מדברי התו' פ' מרובה דס"ז מעיקרא חולין והשתא הקדש, וכתבו התוס' בקדשים שאין חייב באחריות לא היה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שנוי רשות, משמע דאם חייב באחריות לא מקרי שנוי רשות ולא קני ביאוש שנוי רשות מדאורייתא, והש"ך בסי' ל"ז ס"ק כ"ט הביא שגם הנ"י פ' ח"ה סובר כן שכ' בשם הר' יודא בן הרא"ש שפי' כונת הרשב"ם דאלו באחריות לא הוי שנוי רשות, וכאלו הוא ברשות גזלן והדרא לי', ולא היה יכול להעיד שהיה נוגע בעדות ע"כ, הרי שכ' דמכירה באחריות מקרי שלא נפיק כלל מרשות המוכר ולא הוי שנוי רשות, ואף שהש"ך שם דחה דבריהם וכ' שאין ענין כלל אחריות לשנוי רשות אעפ"כ לא נוכל לדחות דבריהם מכל וכל, והרמ"א סי' שס"א סעיף ג' בהג"ה פסק כן להלכה דאם מכרו באחריות לא מקרי שנוי רשות, ואם כן אין תמיה לומר שגם הרא"ש ס"ל כהר"ר יודא בנו דאם מכר באחריות לא מקרי שנוי רשות.
ולפ"ז מתורץ שפיר דברי הרא"ש הנ"ל שכ' דאם קידש בגזל לאחר יאוש דאינה מקודשת אלא מדרבנן ולא אמרי' דהוי יאוש ושנוי רשות, דקני מדאורייתא והוי מקודשת דאורייתא, דנוכל לומר דהרא"ש ס"ל דכיון דאם נימא דהנגזל יכול להוציא מיד האשה את הגזילה, א"כ לא הוי קדושין וצריך ליתן לה קדושין אחרים תחתיהם נמצא דאין הפסד להאשה אם יוציא הנגזל מידה, ואין זה שנוי רשות כלל לשיטת התו' הנ"ל, ולשי' הנ"י הנ"ל דבאחריות הוי כאלו הוא ברשות גזלן, והכא נמי אין לך אחריות גדול מזה, דהא הקדושין בטלין אם נימא הדין שיכול הנגזל להוציא מידו א"כ לא מקרי זה שנוי רשות ולכן אינה מקודשת מדאורייתא, ושפיר כ' הרא"ש ורבינו ירוחם הנ"ל דאינה מקודשת רק מדרבנן, ומה שהקשה שם הפ"ח ממה שכ' הרא"ש בפ"ק דקדושין דאם קדשה בגזל לאחר יאוש דהוה כדידיה ומקודשת, כבר תירץ הפ"ח שם בעצמו דהכונה הוא דמקודשת רק מדרבנן ואתי שפיר.