בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קעד
תירוץ נכון לקושית ים התלמוד בב"ק דק"ד ע"ב ועוד איזה הערות:
בב"ק דק"ד ע"ב אי' דאין משלם חומש על גזל אביו אפילו נשבע הוא ואביו וכגון שלא הודה אביו והודה בנו ופריך בגמ' ונחייב בנו חומש אשבועה דידיה ומשני הגמרא דמיירי באין גזילה קיימת (דלאו עליה רמיא לשלומי וכי כפר כפירת דברים בעלמא הוא וליכא חומש, ופריך בגמ' אי בשאין גזילה קיימת אפילו קרן נמי לא משלם ומשני לא צריכא דאיכא אחריות נכסים ופירש"י ואמרי' לקמן דאם הניח אביהן אחריות נכסים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן ע"כ.
ובספר ים התלמוד תמה ע"ז וז"ל תיהא קא חזינא הכא דהא הגמ' לעיל דף צ"ה מקשה מפני כבוד אביהם, איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומשני כשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת וא"כ הכא דמשני כשלא הודה אביו וא"כ ממילא לא עשה תשובה דהא לא הודה כלל וא"כ האיך פירש"י כאן דחייבים להחזיר מפני כבוד אביהם הא כיון דלא עשה תשובה איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך וזה אינו עושה מעשה עמך וכתב ע"ז שהיא קושיא גדולה.
ונראה לענ"ד לתרץ עפ"י מה שכתב הרמב"ם בפ"ה מהל' חובל ומזיק הל' ז' הטעם דבושת משלם עפ"י עצמו והא בושת קנס הוא ואין אדם משלם קנס עפ"י עצמו וכתב ע"ז הרמב"ם דהבושת לא הגיע לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהוא חבל שהנחבל שלא חבל בו בפני אדם אין לו בושת והודאתו בבית דין הוא שביישה אותו ומסיים שם נמצאת למד שאין הפרש בין בושת המגיע לו אם חבל בו בפני אחרים ובין בושת המגיע לו בעת שהודה בפני אחרים שחבל בו לפיכך משלם בושת עפי"ע עכ"ל.
מבואר מדבריו דכל בזיון שאין שום אדם יודע לאו בושת הוא ומי שהוא מפרסם מקרי שהוא מבזה אותו, ולפי"ז מיושב שפיר הכא דאיכא כאן מפני כבוד אביהם, וליכא להקשות דהא אינו עושה מעשה עמך ואין הבן מחויב לכבדו דבשלמא התם דף צ"ה דאם הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם שפיר מקשה הגמ' דהא אינו עושה מעשה מעשה עמך כיון דהכל יודעין שהוא גזלן ונעשה רשע וגם הב"ד בעצמם יודעים שאביו הוא רשע דהא גזל עפ"י עדים ואין לך מי שיכחיש לומר שאינו רשע וא"כ לא הוי עושה מעשה עמך ולכן אין הבנים מחויבים להחזיר מפני כבוד אביהם דהא אינם חייבים לכבדו אבל הכא שנשבע על הגזילה ולא הודה ומת ובנו הודה דאביו גזל וא"כ אין כאן שום אדם שיודע שאביי הוא רשע אלא דהבן בעצמו אומר שאביו גזל ונשבע לשקר והבן אינו מחזיר הגזילה ואומר דאביו אינו עושה מעשה עמך א"כ בזה גופא שאמר הבן אין לך מבזה גדול את אביי יותר מזה דהא הבן אומר על אביו שהוא אינו עושה מעשה עמך והוא גזלן ונשבע לשקר ולכן אינו מחזיר הגזילה מפני שאינו מחויב לכבדו וכיון דהבן בעצמו במה שהודה מבזה את אביו ע"כ שפיר הב"ד כופין אותו להחזיר את הגזילה כדי שלא יהא בזיון לאביו דהכא כיון שאין אדם יודע את רשעת האב מלבד הבן, א"כ במה שהודה הבן הוא מבזה בזה את אביו וכמ"ש הרמב"ם דחיוב בושת הוא בשעה שהודה בפני ב"ד וע"כ הב"ד כופין אותו לכבודו דאל"כ כל בן שירצה לבזות את אביו יאמר עליו שהוא אינו עושה מעשה עמך ורשאי לבזותו אע"כ דאינו נאמן כלל ומחויב לכבדו ולכן מחויב כאן להחזיר אף בלא עשה תשובה דמחויב הבן לתקן את הבזיון שגרם לאביו ולכן מחויב שפיר להחזיר הגזילה מפני כבוד אביו ולכן כתב רש"י דכיון דאיכא אחריות נכסים מחויב להחזיר מפני כבוד אביהם כגון בטלית וכל דבר המסוים וזה ברור לענ"ד:
עוד שם בדס"ט גבי כל מה שילקטו עניים יהא הפקר וכו' והקשה בס' הנ"ל הא הוי רק הפקר לעניים ולא הוי הפקר יעו"ש, ולענ"ד נראה דלק"מ דלא דמי כלל להפקר לעניים לבד דהתם אם לא יזכה העני ג"כ אינו רשאי העשיר לזכות דהא לא הפקיר לעשירים ולגבי העשירים יש להבעלים זכות בהחפץ שלא יוכלו לזכות בהם אבל הכא דהפקיר סתם ולא נשאר אצלו שום זכות רק שתלה תנאי באם שילקטו עניים אבל אם כבר לקטו העניים לזכות בהם ממ"נ דאם ההפקר שהפקיר עבורם יוכלו לזכות בהם הרי זכו ובאם לא זכו העניים מטעם דהוי רק הפקר לעניים ולא לעשירים אבל עכ"פ כבר נתקיים התנאי דהא לקטו העניים וא"כ הרי הוא הפקר גמור אף לעשירים וגם עשירים יוכלו לזכות מיד העניים וכיון דהעשירים יוכלו לזכות ממילא גם העניים יכולים לזכות מעצמן מטעם הפקר דלא גרע מאחר וזה ברור
כן ראיתי בס' הנ"ל שם בד"ל ע"ב בתוד"ה וחכ"א וכו' שהקשה עפ"מ דקי"ל דפסולי עדות דרבנן צריך הכרזה ואישתמיטתיה שם דברי הנ"ל פ' זה בורר והובא בסמ"ע סי' ל"ד דלאותו עדות נפסל בלא הכרזה ועיין בש"ך שם: