בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קעג
ישוב נכון לקושית התוס' בב"ק ד' ק' לדעת הרמב"ם
בב"ק ד' ק' בתוס' ד"ה טיהר את הטמאה וכו' הקשו ועוד היכא דקם דינא למה לא יתחייב אפי' לרבנן מ"ש מכהנים שפיגלו במקדש דמזידין חייבין בין לר"מ יבין לרבנן ואע"ג דבדיבור בעלמא מפסיל ולא חשיב דינא דגרמי ולבסוף הקשו עוד וצ"ע לרבנן מ"ש דפטרי בשורף שטרות חבירו מטימא הטהור וכהנים שפיגלו במקדש דלא חשיב דינא דגרמי דמה לי אם גורם לו הפסד ע"י ששורף שטרותיו ומה לו ע"י דיבורו וצ"ע דדיבור חשיב מזיק בגוף הממון בידים יעו"ש.
אמנם כ"ז ניחא להתוס' לשיטתייהו בב"מ מ"ד ע"ב דזה החושב ובכמה דוכתי דפיגול לא הוי רק ע"י דיבור אבל מחשבה לא מהני ושפיר נוכל לומר דדיבור הוי כמזיק ממש ולכן הדין דכהנים שפגלו במזיד חייבין אף לרבנן דלא ס"ל דינא דגרמי משום דדיבור הוי מזיק ממש ועדיף מגרמי אבל לשיטת הרמב"ם בפ' י"ט מה"ל פסוה"מ דס"ל דפיגול הוי במחשבה לבד א"כ לדידה תקשי אמאי כהנים שפגלו חייבין לרבנן דלא ס"ל דינא דגרמי הא מחשבה בודאי לא עדיף מגרמי חייבין להרמב"ם.
וכעין קושיא זו מצאתי בהגהות הש"ס בח"ש בגיטין נ"ג גבי שקל בהן משקולת שפירש רש"י דלא עביד בהו מעשה בידים אלא במחשבה מפסיל ולכן פטור דהוי גרמא והקשה לפי דעת הרמב"ם דמחשבה פוסל בקדושת במחשבה ממש א"כ כל פיגול אינו אלא גרמא בעלמא ולא עדיפא מעושה מלאכה במי חטאת דפטור מדיני אדם ותירץ דהא היכא שפיגל במחשבה פטורין יעו"ש:
אמנם אישטמיטתיה לבעל הגה זו דברי הרשב"א בגיטין שם שהקשה קושיא זו גבי פרה שהכניסה לרבקה ע"מ שתינק ותדוש וז"ל, וא"ת מאי שנא מפיגול דהוי כמחשבה אע"ג דלא עביד מעשה תירצו בתוספות דשאני התם דבשעה שמפגל עושה מעשה ששוחט אבל הכא אינו עושה מעשה והובא דבריו בש"ך סי' כ"ה ס"ק ו' ומזה השיג הש"ך על התוס' בב"ק שהוכיח דדיבור הוא מזיק ממש מכהנים שפיגלו במקדש דהתם שאני דמה שמפגל מזיק הוא ובמחשבה דידיה מזיק בשחיטה דשוחט בפסול והו"ל כעביד מעשה בידים ע"כ, וא"כ לא קשה כלל על הרמב"ם דס"ל דמפגל במחשבה אמאי חייב על הפיגול, די"ל דהרמב"ם ס"ל כהרשב"א דמקרי מזיק בידים משום דשוחט בפסול והו"ל כעושה מעשה בידים וכמ"ש הש"ך הנ"ל.
אמנם נראה לישב דעת הרמב"ם אף אם נימא דס"ל כשיטת התוס' בב"ק הנ"ל דפיגול לא מקרי מעשה בידים מחמת ששוחט בפסול משום דהשחיטה בעצמה הוא בהכשר ורק המחשבה הוא הפוסל וא"כ מקרי דמזיק רק במחשבה ולא בידים ואפי"ה שפיר חייב על פיגול כמו על מזיק בידים דהנה ברמב"ם פ"ב מהלכות שכירות ה' ג' איתא וז"ל יראה לי שאם פשע השומר בעבדותו וכיוצא בהן חייב לשלם וכו' שכל הפושע מזיק הוא ואין הפרש בין היזיק קרקע למזיק מטלטלין וכו' וכן הורו רבותי שהמוסר כרמו לשומר בין באריסות ובין בשמירות חנם והתנה עמו שיחפור או יזמור או יאבק משלו ופשע ולא עשה חייב כמו שהפסיד בידים וכן כל כיוצא בזה שהפסיד בידים חייב עכ"ל ויעיין שם במ"מ שכתב דאין כונת הרמב"ם שמחויב לשלם כל מה שהיתה שדה זו ראויה לעשות אלא דמשלם מה שהפסיד שפחת בדמים מחמת שלא עשה מה שקיבל על עצמו לעשות והטעם שאינו משלם יותר מפני שלא התנה שאם לא יעשה ישלם חזינן מזה עכ"פ דאפילו גבי שומר חנם אף שלא התנה שאם לא יעשה ישלם מ"מ חייב לשלם ההפסד שנעשה מחמת הפשיעה שלא עשה כמו שהתנה עמו משום דפושע הוי כמזיק ממש וע"כ הטעם משום דהבעלים סמכו על הפועל שיעשה כמו שהתנה עמו ומשו"ה חייב לשלם וכעין סברת הריטב"א בב"מ ע"ג גבי האי מאן דיהב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם כדקא אזיל אפרוותא דזול שפט ובש"מ כתב עלה בשם הריטב"א וז"ל דהכא אע"פ שלא קיבל עליו תשלומין כלל כיון שנתן לו מעותיו ליקח לו סחורתו ואלמלא הוא היה לוקח ע"י עצמו או ע"י אחרים אלא שזה הבטיחו שיקח לו וסמך עליו ונתן לו מעותיו על דעת כן הרי הוא חייב לשלם לו מה שהפסיד בהבטחתו דבההיא הנאה דסמך עליה ונתן לו ממונו משתעבד ליה מדין ערב וזה ענין שכירות פועלים דפירקן דלקמן שחייבים לשלם לבעה"ב מה שמפסיד כשחזרו בהן או שבעה"ב חייב לשלם להם מה שמפסידן דכיון שסמכו זע"ז נתחייבו זה לזה במה שיפסיד על פיו הרי דס"ל להריטב"א דפועל חייב לשלם אף על מבטל כיסו של הבעב"ה משום דסמיך עליו ומשתעבד מדין ערב ונהי דהראשונים חולקים על הריטב"א ומוקמי דברי הגמ' הנ"ל דמיירי בהתנה היינו דוקא לענין מבטל כיסו של חבירו שאין השליח צריך לשלם מה שהיה יכול להרויח אבל לענין הפסד כו"ע מודים להריטב"א דהשליח חשוב כמו שומר ומחויב לשלם ההפסד מה שנעשה במה שפשע ולא עשה כמו שהתנה אתו משום דסמיך עליו ועיין בשו"ת חת"ס חחו"מ סי' קע"ח.
ולפי"ז נוכל לומר דזה הוא ג"כ הטעם של הרמב"ם שכתב דהמוסר כרמו לשומר חנם והתנה עמו לעבדו ופשע ולא עשה משלם מה שהפסיד אף דהעבודה אינה נכנס בסוג השומרין מ"מ חייב כיון דסמוך עליו ואלמלא הוא היה עושה ע"י עצמו או ע"י אחרים ולכן חייב מחמת הפשיעה שלא עשה דפשיעה כמו מזיק בידים ונעשה שומר ע"ז לחייב על פשיעה שלא עשה מדין ערב ויעיין בש"מ ב"מ צ"ט, גבי הכישה במקל והיא תבוא וכו' ולפי"ז מיושב שפיר גבי כהנים שפיגלו במקדש דחייבין אפילו במחשבה בלא שום מעשה כלל דהא כהנים עכ"פ שלוחי דידן נמי נינהו וכיון דהוי שלוחים של הבעלים כמבואר בתוס' קדושין כ"ג ע"ש ובודאי בעת שהבעלים נותנים הקרבן לידם להקריב הוי כאלו התנו בפירוש שיקריבו הקרבן בהכשר גמור בלא שום שינוי בעלים ובלא שום מחשבה הפוסלת את הקרבן והבעלים סומכין עליהן ועל הבטחתן דאל"כ היה נותן לכהן אחר וכיון דסמיך עליו שיעשה כמו שהתנה ולא יפסיד הקרבן לפי"ז אם לא יעשה כמו שהתנה עמו אף בשב ואל תעשה ועל ידי זה יופסד הקרבן בודאי שצריך לשלם לו ההפסד לדעת הרמב"ם הנ"ל שכתב דאם התנה עם השומר חנם שיחפור ויזמור ויאבק ופשע ולא עשה חייב לשלם ההפסד אפילו בקרקעות דפושע הוא כמזיק וא"כ ה"נ כיון דפשע הכהן ולא שחט בהכשר במחשבה נכונה כמו שהתנה עמו ומחמת זה נפסד הקרבן דחייב לשלם משום דפושע הוא כמזיק וחייב ג"כ על פשיעתו בשב ואל תעשה וא"כ לדעת הרמב"ם הנ"ל מיושב שפיר קושית התוס' בב"ק הנ"ל אמאי כהנים שפיגלו במקדש חייבין אפילו לרבנן דלא דייני דינא דגרמי הא מחשבה לא עדיף מגרמי ולפמ"ש ניחא שפיר דנהי דאין אנו יכולים לחייב את המפגל על מחשבתו משום דהוי רק גרמא כמ"ש הרשב"א הנ"ל אבל אנו יכולים לחייבו על מה שלא חשב מחשבה נכונה המכשרת את הקרבן לידו שישחטנה בהכשר גמור וכיון שפשע ולא עשה את הקרבן בכשרות ומחמת זה נפסל הקרבן חייב לשלם כדין שומר חנם שפשע ולא חפר ולא זמר את הכרם ומחמת זה נפסד שחייב לשלם אף דלא הוי אפילו גרמא בנזקין דהא לא עשה שום מעשה ואפי"ה חייב דגבי שומרין פשיעה הוי מזיק ממש אף בשב ואל תעשה א"כ ה"נ הוי מזיק ממש מה שלא שחט הקרבן בהכשר ומשו"ה חייב הגם דלא הוי רק גרמא בעלמא וז"פ: