בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קעא
צ"ע בדברי התוס' בסנהדרין ד' ג' ע"ב בתד"ה ואלא וכו'
בסנהדרין ד' ג' ע"ב דפריך הגמ' ואלא האי לנטות מאי עביד ליה ומשני מוקים לה בדיני נפשות אבל בדיני ממונות לא, ובתוס' ד"ה מוקים לה בדיני נפשות וכו' כתבו משום דקרא משמע בדיני נפשות משום דכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות, דמשמע דבר שהוא רע לכל דהיינו דדיני נפשות אבל בדיני ממונות זכות לזה וחובה לזה ואע"ג בדיני נפשות קרו ליה זכותיה דגואל הדם מ"מ חשיב ליה רעות כיון דאין מרויח כלום במתתו של זה, ועדים זוממין אע"ג דכי מחייבי מפטר רוצח בכך מ"מ אפשר דמיפטריה כולהו בהכחשה הילכך חשיב ליה רעות כי מחייבי עדים זוממין מיתה עכ"ל התו' יעו"ש:
וקשה לי על קושיתם שהקשו מעדים זוממין דלא חשיב רעות לכל משום דכי מחייבי העדים זוממין מיפטר הרוצח, וא"כ הוי חוב להעדים וזכות להרוצח כמו דיני ממונות דהוה זכות לזה וחובה לזה ולא זכיתי להבין דהא מה דדרשינן לא תהיה אחרי רבים לרעות שיהיה רע לכל, הרצון בזה דבהא דאזלינן בתר רובא יהיה רע לכל ולא יצמח מזה שום זכות לאחר, ואם לא אזלינן בתר רובא לא יהיה רע לכל שיהיה לאחד מהם זכות אז אזלינן בתר רובא כגון בשנים לחוב ובאחד לזכות, אבל דבר דלא משכחת לה אם אזלינן בתר רובא שיהיה רע לכל, כגון ד"מ דהוה זכות לזה וחובה לזה אז לא אזלינן בתר רובא, נמצא מבואר דהכונה דהרע לכל יהיה נצמח ממה דאזלינן בתר רובא וא"כ לא קשיא כלל מעדים זוממין דהתם אין שום נ"מ לגבי הרוצח אם אזלינן בתר רובא לחייב את העדים זוממין או לא, דנחזי אנן כגון אם נחלקו הסנהדרין ע"א מזכין את העדים זוממין וי"ב מחייבין את העדים זוממין, וא"כ בין אם אזלינן בתר רובא לחייב את העדים זוממין ובין אם לא אזלינן בתר רובא לחייב את העדים זוממין משום דהטייה לרעה בעינן עפ"י שנים, אבל מ"מ הרוצח ממ"נ פטור דהא לגבי הרוצח הוא להיפך י"ב המזכין את הרוצח וי"א המחייבין את הרוצח והטייה לטובה עפ"י אחד סגי, ואפ"י אם היה מחצה על מחצה ג"כ פטור הרוצח דספק נפשות להקל, ולפי"ז אין שום נ"מ להרוצח אם אזלינן בתר רובא באחד לרעות לחייב את העדים זוממין או לא, דהא הרוצח בין כה וכה פטור וכיון דהרוצח ממ"נ פטור, א"כ אם נימא דאזלינן בתר רובא באחד לרעות לחייב את העדים זוממין, נמצא דהוא רע לכל דאין בזה שום זכות להרוצח, דהא אפי' אם העדים יהיו פטורין מ"מ הרוצח ג"כ פטור דהא יש לו י"ב מזכין פטור, וא"כ שפיר מקרי רעות לכל במה דאזלינן בתר רובא בדיני נפשות, אבל בד"מ לא משכחת לה שהיה רע לכל דחוב לזה הוי זכות לזה ולכן שפיר מוקי ר' יאשי' הקרא דלא תהיה אחרי רבים לרעות בדיני נפשות ולא בדיני ממונות:
ואין לומר דמקרי זכות לגבי הרוצח אם אזלינן בתר רובא לגבי העדים זוממין, דאם לא אזלינן בתר רובא באחד יהיה הדין דיוסיפו הדיינין, ואולי אז יהיה רובא לזכות להע"ז ויהי' חוב להרוצח, אבל אם אזלינן בתר רובא יפסקו הדין. לחייב להע"ז ויפטר הרוצח דזה אינו דהא הדין דיוסיפו הדיינין אינו מקרא אלא כדי שלא יצא מב"ד מעורבבין כמבואר בגמ' ד' מ"ב יעו"ש, וה"ה אפילו היכא דאיכא הטייה לרעה עפ"י שנים אם ירצו הסנהדרין להוסיף דיינים רשאין, כמבואר בתוספתא שם לעולם מוסיפין דיינים עד שיגמר הדין, וזה פשוט דיכולין הב"ד להוסיף דיינים באיזה אופן שירצו, וא"כ אין שום נ"מ לגבי הרוצח אם אזלינן בתר רובא עפ"י אחד לרעה אי לא ואתי שפיר דברי ר' יאשי' דמוקי לה בד"נ ולא בד"מ וצ"ע: