אור ברסלב
בני ציון חושן המשפט › סימן קסו

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

חושן המשפט · סימן קסו

סימן קסה

תמיה על הקצה"ח בסי' ל"ז לענין קילב"מ:

ב"מ ע"ג שטר שיש בו ריבית גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית, והקשה ע"ז הקצה"ח בסי' ל"ז לר"ל דס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מן התשלומין א"כ האיך גובה את הקרן דהא הלוה עובר ג"כ משום לא תשימון ולא תשיך לאחיך, וא"כ הלוה הוא מחייבי מלקות שוגגין, ולמה ישלם הקרן כיון דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין, ואפי' אם נימא דהגנב הבא במחתרת היכא דגזילה בעינא לא קנאו, וכדאמרינן בפ' בסו"מ דלית הילכתא כוותי' ע"ש היינו דוקא בגזילה בעינא מחויב להחזיר, אבל מלוה דלהוצאה ניתנה ואינו אלא חיוב תשלומין, ואמאי חייב לשלם כיון דחייב מלקות, וקושיא זו קשה אפילו לדידן דקי"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין, אכתי תקשי לר"ל האיך מפרש הברייתא דגובה את הקרן:

ולענ"ד לא קשה מידי דהא דפטרינן ממון מחמת קילב"מ אינו אלא בגזילה מחיוב אונסין, או במזיק דחיוב אינו אלא מצד גזירת התורה, וא"א לחייבו בשתי רשעיות דקילב"מ, דהתורה לא רמי על האדם שני עונשין בבת אחת, אבל היכא שמחייב א"ע בממון שלוה, או ששאל או פקדון שקיבל בפירוש ע"מ לשלם, דחיוב זה לא בגדר עונש, ולא מצד גזירת התורה, מהיכא תיתי לא נוכל לחייב א"ע באיזה חיוב שירצה, דכי בשביל שהוא חייב מלקות או מיתה, בטלה רצונו ומחשבתו וקנינו, אחרי שהוא ברצונו מחייב א"ע לא בדרך עונש, ומה זה שייך לענין קילב"מ, דכי נוכל לומר דבשעה שחייב מיתה או מלקות לא יוכל למכור ביתו ומטלטליו, דבר זה לא ניתן להאמר, ומה דאיתא בב"ק ד' ע' גבי עקוץ תאנה מתאנתי דפריך הגמ' וכיון דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים הא מכירה נמי לא מכירה היא, התם היינו דוקא בכסף כמו שכתב הש"מ, דכסף כזה שאינו מחייב אינו ראוי לקנין, ולמסקנא דמשני רבא אתנן אסרה תורה וכו' ראוי גם כסף כזה לקנין, אבל היכי שלוה בשטר וחייב א"ע מרצונו בלא שום עונש וגזירת התורה, בודאי חייבו חיוב גמור דאל"כ לרנב"ה כל רשע ילך וילוה מאה מנה ויאכל חלב בעת ההלואה, ויפטר מחמת קילב"מ ואפי' בלי התראה פטור דכרת לא בעי התראה, ואפ"י בשוגג פטור לשיטת התוס' בפסחים כ"ט יעו"ש, אלא ע"כ ליתא, דקילב"מ לא נאמר רק לגבי חיובים הבאים על האדם מצד גזירת התורה, אבל בהלואה סברא הוא שכל אחד ישלם מה שלוה, ולא שייך קילב"מ לפוטרו, וכמו שכתבו התוס' כתובות ד' נ"ו דנזקין הוי מלוה הכתובה בתורה דמסברא לא הוה מחייבינן להו אם לא שחייבתו תורה בפירוש, אבל מלוה לא חשיב כתובה בתורה דאינה באה מכח התורה, דסברא הוא שיש לו לשלם מה שלוה ממנו, וא"כ איך נוכל לומר דקילב"מ יפטור ממון של הלואה, דכי זה מקרי שתי רשעיות דהא לאו משום רשעה אתה מחייבו, אלא משום סברא מחמת שלוה, וזה דבר בלתי אפשר שיפטרנו קילב"מ, וזה ברור לענ"ד:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה