אור ברסלב
בני ציון חושן המשפט › סימן קס

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

חושן המשפט · סימן קס

סימן קנט

ישוב פשוט לקושית הגרע"א בהשמטות ס"ה לסי' ב' על התוס' גיטין דף ס"ד:

גיטין ד' ס"ד ע"א בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין [גט שנתון ביד שליש בעל אומר לפקדון נתתיו בידך ושליש אומר לגירושין שהייתי שלוחה לקבלה] רב הונא אמר בעל נאמן ורב חסדא אמר שליש נאמן דהא הימניה, וכתבו התוס' שם בד"ה שליש וכו' דאין לפרש מטעם דבידו למוסרו לאשה דשמא לא תתרצה וכו', אלא נראה לפרש דהא הימניה כיון שמסר בידו ע"ד כן מסר לו שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין אע"פ שהוא משקר ע"כ יעו"ש, ובתשובת הגאון רע"א בהשמטות לסי' ב' הקשה ע"ז וז"ל דע"כ כונת התוס' שיהא למפרע לגירושין, דאלו מאותו זמן שיאמר השליש לגירושין כיון דהבעל אמר תחילה לפקדון הוי חזרה, ובהר"ן כתב משעה שהיה השליש אצל האשה, והיינו ג"כ לכשיאמר אחר כמה שנים שיהא לגירושין יהיה הגירושין למפרע משעה שהיה עתה במקום אחד, וק"ל הא קי"ל בדאורייתא אין ברירה, ואפילו אמר להשליש במפורש אם תרצה אח"ז שיהא לגירושין יהא מעכשיו לגירושין ג"כ לא מהני, ועיין רש"י גיטין ד' כ"ה דבתנאי דע"מ שתתני לי מאתים זוז דבידה לקיים ודעתה לקיים, וזה לא שייך בתנאי זה דמהיכן ידעינן דדעת השליש לכך לשקר ולשויה גיטו גט למפרע והניח בצ"ע ולכאורה היא קושיא עצומה:

ונראה לענ"ד לישב דלכאורה גם בל"ז אפילו למ"ד יש ברירה ג"כ קשה דהא זה פשוט דאפילו אם הבעל נתן את הגט ליד השליח לקבלה לגירושין רק דהשליח לא כיון לזכות את הגט לגירושין אלא שקבלו בפירוש לפקדון דאינה מתגרשת בכך דאינה דומה לידה ממש דמתגרשת בע"כ דבשליח בודאי בעינן שיכוין לה לזכות לה לשם גירושין דאפילו למאן דס"ל דחצר של שליח מהני מ"מ בודאי בעינן שירצה השליח לזכות עבורה שתתגרש בו וא"כ הכא כיון דהבעל אמר לפקדון נהי דבלבו היה ג"כ לגירושין אם יאמר השליש לגירושין מ"מ הא השליש לא כיון לגירושין רק לשם פקדון כמו שאמר הבעל ואיך תתגרש האשה בגט שקיבל השליח לשם פקדון וע"כ מוכרח לומר דמה שהשליח אומר לגירושין מהימנינן ליה עכ"פ שקיבל את הגט לשם גירושין דהא ע"ז אין הבעל מכחישו דנהי דהבעל נתן לו לשם פקדון אבל השליח כיון לשם גירושין דאל"כ בלא"ה לא מהני כמ"ש, וע"כ צ"ל ג"כ דמה דהבעל כיון בעת נתינת הגט לידו ע"ד כן שיהיה לגירושין אם יאמר השליח לגירושין, היינו דהוי אומדנא דמוכח ע"ז דמחמת הסברא דהימניה הוי אומדנא דמוכח שכן כונתו, דאל"כ מה מהני מה דכונתו היה לשם גירושין כיון שאמר לשם פקדון הא הוי דברים שבלב ולא מהני וכמו שכתבו התוס' בגיטין ד' ל"ב בד"ה מהו דתימא דכיון דלא נודע דעתו בשעה שהוא רץ לא לשליח ולא לאשה ולא לב"ד הוי להו דברים שבלב, אע"כ דמחמת הסברא דהימניה הוי כמו דברים שבלבו ובלב כל אדם דמהני וכמו שכתב הקצה"ח בסי' י"ב בשם המהרי"ט וא"כ ע"כ דנודע גם דעתו לשליח שאם ירצה לומר לגירושין דנותנו לשם גירושין, ולהכי גם השליח כיון בקבלתו לשם גירושין וכמ"ש:

ולפי"ז מיושב הקושיא הנ"ל היטב אפילו אם נימא דאין ברירה, מ"מ הכא שפיר מהני כמו כל תנאים דעלמא וכמו שכתב רש"י משום דבידו לקיים ודעתו לקיים, דהא הכא נמי ביד השליח לקיים לומר לגירושין וגם דעתו לקיים לומר לגירושין, דהא נודע דעת הנותן גם להשליח שיוכל לומר לגירושין, וגם ע"ז מהימנינן להשליח שכיון בשעת קבלתו לומר לגירושין, וא"כ בודאי היה מעיקרא דעתו לשקר ולומר לגירושין דאל"כ למה כיון לגירושין, וא"כ הוי בידו ודעתו למקיים דמהני אפילו למ"ד יש ברירה, משום דהוי כמו תנאי דעלמא ולא תלי בברירה כלל וא"ש דברי התוס' בלא שום פקפוק:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה