אור ברסלב
בני ציון חושן המשפט › סימן קנח

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

חושן המשפט · סימן קנח

סימן קנז

תירוץ נכון לקושית הפמ"א על רבינו ירוחם והרמ"א בסי' רמ"א והובא דבריו בקצה"ח שם:

כתב הרמ"א בחו"מ סי' רמ"א סעיף ז' המתנה עם חבירו לתת לו חפץ פלוני יכול לתת לו דמי החפץ משא"כ בתנאי בגיטין ע"כ, והוא מדברי רבינו ירוחם וכתב ע"ז בשו"ת פנים מאירות סי' צ"ב וז"ל פירושו ע"כ כגון שאמר הריני נותן לך קרקע פלוני ע"מ שתתן לי כלי פלוני יכול ליתן לו דמי הכלי, וכן במתנה ע"מ להחזיר יכול להחזיר דמי החפץ, ולפום רהיטא משמע אף שהחפץ הוא בעין יכול לתת דמי החפץ, וכן משמע בטור א"ה סי' כ"ח, ונפלאתי דלא נראה כן מדברי הש"ס בגיטין ד' ע"ה דאיתא התם הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת, ופריך הגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני רב חסדא הא מני רשב"ג היא דאמר תתן לו את דמיה, מתקיף לה אביי אימור דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיניה היכא דאיתא בעיניה מי אמר, ש"מ דפלוגתא דרבנן ורשב"ג הוא היכא דליתא בעיניה מחייב לקיים תנאו, דהא רשב"ג לית ליה לצעורי קמכיון ואפי"ה היכא דאיתא בעיניה מחויב לקיים תנאו, וה"ה לרבנן בשאר תנאים דכי איתא בעיניה מחויב לקיים תנאו וליתן דוקא החפץ, וכן משמע בהרא"ש פ' לולב הגזול יעיין שם ובנתיבות המשפט הביא שבשו"ת ת"ה פסק באמת כן, דאין יכול ליתן דמי החפץ רק כשהחפץ אינו בעין, אבל כשהחפץ בעין מחויב ליתן החפץ וכן הוא בקצה"ח עי"ש, אמנם מה שכתב הפמ"א דכן משמע מדברי הרא"ש דהיכא דאיתא בעיניה מחויב להחזיר היינו ממה שכתב הרא"ש דעת הר"ר ישעי' ז"ל שהקשה מה יש בין מתנה ע"מ להחזיר לשאול בשניהם הוא שלא עד שיטלנו ושניהם אין הגוף קנוי לו, ותירץ דמתנה ע"מ להחזיר אינו חייב באונסין דלהכי יהביא ליה במתנה מיהו כי איתא בעיניה מחויב לאהדורי ליה וכו' יעו"ש, אלמא מוכח מזה דהיכא דאיתא בעיניה מחויב להחזיר החפץ דלא כהרבינו ירוחם, אמנם לענ"ד לא מוכח מדברי הרא"ש מידי דכונת הרא"ש במתנה ע"מ להחזיר הוא רק דהיכא דליתא בעיניה ע"י אונס או גניבה ואבידה הוא פטור מלשלם דאינו חייב באונסין אבל התנאי באמת לא נתקיים ולא איכפת לן אם נתקיים או לא דהא ליתא בעיניה ואין כאן שום חיוב, אבל היכא דאיתא בעיניה מיחייב לאהדורי ליה דאם לא יחזור לו הרי לא נתקיים התנאי וממילא מחויב להחזיר החפץ, אבל אם באמת רוצה לקיים התנאי ולשלם הדמים נוכל לומר דגם הרא"ש מודה לרבינו ירוחם דיכול לקיים התנאי בדמים וז"פ, אמנם מה שהקשה מג"מ דגיטין הנ"ל דאיתא להדיא דהיכא דאיתא בעיניה גם רשב"ג מודה דחייב ליתן דוקא החפץ, זהו תמיה גדולה על רבינו ירוחם והרמ"א דס"ל דגם באיתא בעיניה יכול ליתן דמיה היפך מדברי הגמ'.

אמנם לולא דבריהם הקדושים היה נראה לענ"ד להצדיק את הרבינו ירוחם והרמ"א שלא תקשה עליהם מהגמ' הנ"ל דזה פשוט דאביי דמקשה בגיטין שם אימר דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיניה אבל היכא דאיתא בעיניה מי אמר, היינו דמוכח זה ממה דתנן במתניתן אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה, מדנקט ואבדה איצטליתו דתתן לו את דמיה, משמע דוקא דאבדה אבל אם איתא בעיניה לא סגי בנתינת הדמים אלא דוקא האיצטלית, ומזה מדייק הגמ' דרשב"ג מודה היכא דאיתא בעיניה דצריך להחזיר החפץ ולא דמים, אמנם לכאורה קשה דמאי ראיה היא דגבי איצטלית לא סגי דלא נקט אבדה דבלא אבדה ודאי חייב להחזיר, דהא קתני ע"מ שתתני לי איצטליתו שהיה שלו מעיקרא ומהיכא תיתי תקח את הבגד שלו בעל כרחו ותתן לו את דמיה דהא התנאי אינו מגרע את זכותו בהאיצטלית וכיון דבלא התנאי אינה יכולה ליפטר את עצמו בדמים עבור האיצטלית, דבמה קנתה אותו דהא היכא דיהיב דמי מקרי חמסן, ובודאי צריכה להחזיר לו את איצטליתו, א"כ אף לאחר שנתן לה את הגט ע"מ שתתן לו את איצטליתו נמי אין לה שום קנין בהאיצטלית, ובודאי מחויבת להחזיר לו היכא דאיתא בעיניה, דע"ז לא מועיל התנאי כלל, וא"כ ע"כ מוכרח המשנה למינקט דוקא דאבדה האיצטלית, ואנו דנין רק אם זה מקרי קיום התנאי בדמים או לא, אבל בהאיצטלית עצמה אין לה שום זכות ואסור לה להחזיק לעצמה מטעם גזל ויכול להוציא בדיינין שהוא שלו, אבל גבי ע"מ שהנייר שלי דנתן לה הנייר במתנה, אלא שהתנה שתחזור לו א"כ בלא התנאי לא היתה צריכה להחזיר לו כלל דהא נתן לה הנייר אלא דצריכה להחזיר לו מחמת התנאי ותנאי יכולה לקיים בדמים, וא"כ לא דמיא למתניתן כלל וא"כ מאי קא מקשה אביי אימור דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיניה, אבל היכא דאיתא בעיניה מי אמר דהתם במתניתן שפיר היכא דאיתא בעיניה צריכה להחזיר, משום דהאיטלית שלו אבל הכא שהתנה ע"מ להחזיר א"כ הוי שלה שצריכה להחזיר מחמת קיום התנאי יכולה לקיים בדמים את התנאי, אמנם נראה דזה ניחא דאיתא שם במסקנא אמר רבא הא מני רבי היא דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי זהו לפי המסקנא, אבל לפי הס"ד ס"ל להגמ' דכל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי, וא"כ זה שאמר ע"מ שתחזירי לי את הנייר, וכ"ז שלא החזירה לו את הנייר אין הגט גט כלל ואין הנתינה נתינה כלל, נמצא דהנייר עדיין שלו ולא קנתה אותו כלל, והוי ממש כמו איצטלית שלו דאינה יכולה ליתן דמים, וה"נ גבי הנייר כיון שהוא שלו א"כ מהיכי תיתי תוכל לסלק בדמים, ושפיר מקשה הגמ' דכיון דאיתא בעיניה מחויב להחזיר כיון שעדיין שלו ואין אדם רשאי ליטול חפץ חבירו וליתן לו דמים דזה מקרי חמסן, וכיון דאינה יכולה לסלקו בדמים בעד הנייר א"כ אמאי מגורשת, וכ"ז לפי הס"ד דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ולא קנתה עד לאחר שהחזירה, ולפי"ז אינו רשאי ליתן דמים קודם חזרה, אבל לפי המסקנא דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ קנה המקבל את המתנה תיכף בעת הנתינה אלא שצריך להחזיר לקיים התנאי, ואם יקיים יהיה מתנה למפרע ותנאי יוכל לקיים בדמים, ולפי"ז אין שום נ"מ בין איתא בעיניה או ליתא בעיניה, דבכל גוני דתנאי נתקיים אף בדמים, רק היכא דהחפץ הוא של הנותן אזי יכול להוציאו בדיינין כיון דהוא שלו, אבל במתנה ע"מ להחזיר כיון דזכה המקבל תיכף ולא חסר רק קיום התנאי יכול לקיים התנאי בדמים ונעשה התנאי למפרע, ושפיר פסק רבינו ירוחם והרמ"א דמתנה עם חבירו לתת לו חפץ פלוני יכול, לתת לו דמי החפץ, וכפי שפירש הפמ"א כגון שנתן לו קרקע ע"מ שיתן לו חפץ פלוני יכול ליתן לו דמי החפץ, דהכא שפיר יכול ליתן לו הדמים דכיון שצריך רק לקיים התנאי בכלי שלו, א"כ יכול לקיים התנאי בדמים ואף היכא דאיתא בעיניה יכול ליתן לו הדמים וא"ש.

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה