בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קנז
תירוץ לקושית הקצה"ח בסי' קפ"ג על התוספות דב"ק ק"ב ע"ב:
בב"ק ק"ב ע"ב דקאמר הגמ' תדע דתנן אחד המעריך ואחד המקדיש אין לו לא בכסות אשתו ולא בצבע שצבע לשמן וכו' ואמאי ה"נ נימא מי הודיעו לצבע שיקנה צבעו לאשה וכתבו התוס' תימא כיון דאין שבח סמנין על גבי צמר, מה לנו אם אינו מקנה הצבע לאשה, ותרצו כיון דהאשה מחויבת ליתן השכירות להצבע א"כ המעות שקיבל הצבע מן הבעל הרי הם הקדש, ותמה ע"ז הקצה"ח בסי' קפ"ז וז"ל ותו קשיא לי במ"ש בתוס' דהמעות שקיבל הצבע כיון שחוזרין לבעל האשה הרי הן הקדש, והא לפי מ"ש הנ"י ר"פ המוכר פירות דכל היכא דהוי מק"ט הו"ל מעות הלואה, וכן פסק הרמ"א סי' רל"ב דאינו אלא ב"ח. וכיון דאינו אלא חוב היכי הוי הקדש כיון דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו, ומש"ה אינו יכול להקדיש מלוה ע"פ וכמ"ש התוס' ר"פ שור שנגח דו"ה בד"ה יד עניים אנן והיא תמיה עצומה:
אמנם לענ"ד נראה לישב קצת דלכאורה יש להביא ראיה מדברי התוס' אלו לדעת התומים בסי' ס"ו שכ' לתרץ דברי הרשב"א בתשובה סי' תקס"ג שהביא הרשב"א ראיה דלא אמרי' בצדקה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט מהא דאצטריך בפרק שור שנגח לומר אנן יד עניים אנן והו"ל מעמ"ש, ולכך לא מצי למיהדר ש"מ דלא אמרינן בצדקה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דאם לא כן למה בעינן מעמ"ש הא קני מטעם אמירה לגבוה, והקשה התומים הא כבר תירץ הרי"ף דהתם לא היה ברשותו ואפילו הקדישה אינו קדוש, וע"ש שתירץ דברי הרשב"א לפ"מ שכ' המרדכי פרק שור שנגח דאין בהקדש עניים דין אסמכתא משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ור"ל כאלו מסר לו באופן המועיל דלא יחול בו אסמכתא ע"כ, וא"כ נלמוד מזה שאם הקדיש הלואתו שביד פלוני דקנה הקדש דהא יש בו קנין מעמ"ש והוי כאלו מסר להקדש במעמ"ש, וכמו דאמרינן בשכ"מ שאם אמר הלואתי לפלוני דקנה מטעם הואיל ואיתא בבריא במעמד שלשתן ה"נ בהקדש דקנה הואיל ואיתא בהדיוט במעמ"ש הוי כאלו מסר להקדש במעמד שלשתן, ואם כן שפיר הביא הרשב"א ראיה דלא אמרינן בצדקה אמירה לגבוה וכו' דאם לא ת"ה הוי סגי התם באמירה בעלמא ולא מטעם יד עניים וכו' ע"כ לשון התומים יעו"ש:
ולפי דברי התומים ניחא ג"כ דברי התו' דהכא דנהי דהמעות של הבעל הם בהלואה ביד הצבע, מ"מ כיון דאיתא בהדיוט במעמד שלשתן בהקדש יכול להקדיש מטעם אמירה לגבוה, והוי כאלו מסר להקדש במעמ"ש דהוי קנין בהלואה אע"ג דהוי אינו ברשותו ולכאורה מזה ראיה לדברי התומים:
אמנם הקצה"ח שם דחה את דבריו וכ' עליו דמ"ש התומים דאם אמר הלואתי להקדש דקנה הקדש כיון דמהני מסירה בהדיוט במעמ"ש אמת דכל הקנינים המועילים בהדיוט סגי בהקדש באמירה בעלמא, ומש"ה כ' הר"ן דאפילו הקדש לאחר שלשים דמהני משום דהו"ל ככסף, אבל היינו דוקא קנין המועיל מחמת עצמו של הנודר, אבל מעמ"ש אינו מחמת הנודר עצמו, אלא מחמת הלוה דהוי כזוכה לקבל לא אמרינן דמחמת זה מהני באמירה בעלמא לומר הלואתי לפלוני:
ועפ"ז נראה לומר דנהי דמעמ"ש לא מהני שיהיה מועיל בהקדש אמירה בעלמא, אבל מחמת קנין אגב קרקע אמאי לא מהני שיהי' מועיל בהקדש אמירה לפ"מ שכתבו התוס' בב"ב קמ"ח ע"א ד"ה שכ"מ שאמר וכו' ונהי דיכול להקנות אגב קרקע אי גרסינן מסיק בדר"פ מ"מ כיון דליכא בבריא בקנין דלא מצי להקנות בלא דבר אחר עם ההלואה לא חשיב איתא בבריא, חזינן מדברי התו' אלו דקנין אגב קרקע מהני בהלואה מדינא, וא"כ גבי הקדש דמהני אמירה כמו קנין לפמ"ש הר"ן הנ"ל דמהני כמו אם נתן כסף, א"כ תקשה אמאי לא מהני אמירה כמו דמהני בזה אגב קרקע, ואם כן תקשה ל"ל התם מעמ"ש ליהני אמירא בעלמא כיון דמהני אג"ק, ובזה לא שייך סברת הקצה"ח דהא העיקר תלוי בהמקדיש, וא"כ תהיה אמירה שלו במקום קנין וכמו דמהני במקום קנין כסף, ומוכרחין אנו לחלק דקנין כסף שאינו חסר מצד הנותן כלל, רק דמקבל צריך ליתן הכסף אמרינן שפיר דהוי כאלו נעשה קנין כסף, אבל בקנין אג"ק דבעי' שיקדיש המקדיש עוד קרקע לזה לא אמרי' דאמירתו שוה כאלו נתן עוד קרקע להקדש דהא לא הקדיש אלא הלואה ולא קרקע, ולכן בעי שפיר בפ' שור שנגח דוקא מעמ"ש ולא מהני אמירה כמו אג"ק, וזה דוקא הכא שלא הקדיש אלא ההלואה ואין כאן אג"ק, אבל אם באמת הקדיש קרקע והלואה שפיר נוכל לומר לשיטת התו' בב"ב הנ"ל דמהני האמירה לגבוה כמו אגב קרקע, דהא איכא כאן באמת אג"ק ולא חסר שום דבר אלא ההקנאה והאמירה הוא במקום קנין, ואפשר דגם בשכ"מ אם אמר קרקע והלואתי לפלוני היה מהני בלא הטעם של מעמ"ש רק מטעם אג"ק:
וא"כ מיושב קושית הקצה"ח הנ"ל על התוס' שכתבו דכיון שהאשה מחויבת ליתן השכירות להצבע, א"כ המעות של בעל הרי הן הקדש ביד הצבע, והקשה דהא הוי מלוה ואינו יכול להקדיש, ולפי זה ניחא שפיר דהתוס' יוכלו לסבור כשיטת התוס' בב"ב הנ"ל דקנין אג"ק מועיל בחוב מדינא, וא"כ הכא שהקדיש כל נכסיו והיו בהן קרקעות, אם כן איכא כאן אג"ק אלא שחסר ההקנאה אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט, והוי כאלו מסר לו אג"ק דמהני אף בהלואה לשיטת התוספות הנ"ל וכמו שכ' התומים הנ"ל לענין מעמ"ש, וא"כ שפיר פריך הגמ' וכי מי הודיע לצבע שיקנה צבעו לאשה וכגון שהקדיש גם קרקע בכלל נכסיו, והכא מהני שפיר אף לפ"ד הקצה"ח החולק על התומים דקנין אג"ק עדיף, ולכ"ע מהני האמירה לגבוה כמו אג"ק וא"ש, ומה דמסיים שם הקצה"ח דאפילו להנך ראשונים דס"ל דכל היכא דהוי מק"ט הוי המעות פקדון גם כן קשה כבר ישבנו זאת לעי':