בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קמד
תירוץ לקושית הגרע"א בגליון הש"ס ריש מ"ס מכות וצ"ע על התוס' שם
בריש מ"ס מכות מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים ובתוס' שם תימה כיון דאם הוזמו אינם נעשים ב"ג וב"ח, א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשה על פיהם בן גרושה וחלוצה ואמאי הא הוי ליה עדות שאי אתה יכול להזימה, ותירצו כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימה, ועוד תירצו דגבי עדות דב"ג וב"ח לא בעינן כלל עדות שאתה יכול להזימה, דכאשר זמם לא נכתב לגבי עדות דב"ג וב"ח ולא קאי עלייהו בשום צד שבעולם, אבל גבי נערה המאורסה ודאי כאשר זמם קאי עלייהו דהא אם התרו בה מקטלי לכך בעינן שאתה יכול להזימה:
בגליון הש"ס הקשה וז"ל ק"ל מסוגיא דכתובות ל"ג רבינא אמר עדים זוממין ממונא משלם מלקי לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו, ומשמע דאי בני התראה ראוי לומר יותר דמלקי לקי והא אם יהי' הדין דממונא לא משלם בטלה כל העדות דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, דבזה אין דומה לב"ג דהא קרא דהזמה קאי על הממון דהא משכחת בלא אתרו, וא"כ אדרבה אם לא צריך התראה אפשר לומר יותר דמלקי לקי ולא יהי' בממון כלל דין הזמה ולא קאי עלייהו כאשר זמם, אבל עכ"פ אם צריכין התראה א"כ משכחת בממון כאשר זמם בלא אתרו ובאתרו אם לא ישלמו ממון יהי' בכלל עדות שאי אתה יכול להזימה יעו"ש:
ולענ"ד נראה דלא קשה כלל לפי מה שכתב הריטב"א בריש מכות שהקשה אמאי אין העדים משלמין לו מה שהפסידו לו המתנות כהונה, ותירץ בשם התוס' דכיון דלא מקיימינין בהו הזמה במאי דהוה עיקר סהדותייהו דפיסולא דגופא דבן גרושה ובן חלוצה, לא מקיימינין להו נמי בהא דלא מקיימינין בהו הזמה לחצאין וכדאמרינן בגמ' ועשיתם לו ולא לזרעו, וכתב עוד ואע"ג דאמרינן בסנהדרין ד' ט' מעידין אנו באשת פלוני שזינתה והוזמו שנהרגין ואין משלמין כתובה שהיו מפסידין לה, ותירץ דהתם כיון דקים ליה בדרבה מיניה דין תורה שבכל מקום שיש מיתה וממון, שהמיתה עומדת במקום שניהם וכולה הזמה היא ע"כ, מבואר מדבריו דכללא הוא בעדים שמחייבין לאחד מיתה וממון, אף דאם יוזמו העדים לא יהיו חייבין אלא מיתה לבד ולא ממון, מ"מ הוי עדות שאתה יכול להזימה אף לגבי הממון משום דהממון נכלל בכלל המיתה והוי הזמה בכולה, ולפי"ז גבי מלקות וממון נמי כיון דאמרינן קילב"מ ואינו לוקה ומשלם ג"כ הממון נכלל בכלל המלקות, ואם חייבו לאחד מלקות וממון אף שאם יוזמו יהיו פטורין מלשלם כיון דמחייבין מלקות, מ"מ הוי עדות שאתה יכול להזימה דהממון נכלל בכלל המלקות, כיון דהפטור הוא רק משום קילב"ם א"כ המלקות הוי שפיר הזמה גם על הממון וכמ"ש הריטב"א הנ"ל גבי מיתה וממון כמו"כ נמי גבי מלקות וממון:
ולפי"ז מיושב שפיר קושית הגאון רעק"א בגליון הש"ס הנ"ל על התוס', דשפיר קאמר רבינא בכתובות דעדים זוממין ממונא משלם מילקא לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו, דאם עדים זוממין צריכין התראה אמרינן דלוקה ואינו משלם, ואפי"ה לא קשה כלל דנימא דכיון דכאשר זמם קאי עלייהו בלא אתרו א"כ הוי על הממון עדות שאי אתה יכול להזימה, דזה אינו דכיון דעיקר הפטור של הממון הוא מטעם המלקות דקילב"מ ואינו לוקה ומשלם, א"כ נכלל הממון בהמלקות ושפיר קרינן ביה הזמה אף על הממון, והוי עדות שאתה יכול להזימה ושפיר יוכלו העדים לחייבו ממון וכמ"ש הריטב"א הנ"ל וז"פ:
אמנם קשה לי לתירוץ הראשון של התוס' שכתבו הטעם מה דלא הוי בבגו"ח עדות שאי אתה יכול להזימה משום דאפשר לקיים הזמה במלקות, ולפי"ז בגוני דליכא מלקות הוי עדות שאאי"ל ולא הוי עדות, וא"כ בברייתא שם דתני דאין עדים זוממין משלמין את הכופר נמי ע"כ מוכרחין אנו לתרץ משום דאפשר לקיים הזמה במלקות, אבל היכא דליכא מלקות אינו יכולים לחייב את הכופר כלל, משום דהוי ע"ש אאי"ל ולא הוי עדות, וא"כ למ"ד דהיכא דאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר, וכיון דליכא חיובא דכופר רק היכא דהשור בסקילה והיכא דהשור בסקילה אם יוזמו מחויבין העדים זוממין לשלם בעד השור, כמבואר בסנהדרין ד' י' ומשלמין דמי שור לבעליו, וכיון דמחייבין ממון פטורין ממלקות דאין לוקין ומשלמין דבפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין, וכיון דליכא מלקות הו"ל לגבי כופר עדות ושאי אתה יכול להזימה, ולא הוי עדות, דהא עדים וממון אינם משלמין את הכופר, ואיך משכחת לה דהעדים יחייבו כופר, ודוחק לומר דמיירי דוקא ע"י שני כיתי עדים דחייב מיתה ע"י כת ראשונה וכופר חייב ע"י כת שניה דא"כ תקשה כל הנך אוקימתות בב"ק ד' מ"א וביותר לרבה שתירץ כגון שאמדוהו ל"ג בני אדם דחייב מיתה וכופר ע"י כת אחת ורבה ס"ל דכל זמן שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר ויעיין בקצה"ח סי' ל"ח וצ"ע