בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קלג
ישוב לקושית הגרש"ש על רש"י בב"ב ד' ד' ע"ב
ב"ב ד' ד' ע"ב אביי אמר הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא וכתב רש"י ז"ל אם עשה האחד יביא עדים ויחתמו לו ואם עשאוהו שנים יעידו עדים ויחתמו, ודברי רש"י תמוהים לכאורה דאם עשאוהו בשותפות למה צריך כלל שטר, לא יעשה שטר לא זה ולא זה וממילא יהי' של שניהם כיון דאין שטר לאחד מהם כדפריך הגמ' גבי חזית לא יעשה לא זה ולא זה וממילא הוא של שניהם כיון דאין חזית לאחד מהם, ותירוצו של הגמ' שם דקדים חד מינייהו ועביד לא שייך הכא דאיך יעשה אחד שטר ויחתמו עדים בשקר כיון דשניהם עשאוהו, וא"כ למה צריך כאן שטר ומצאתי להגרש"ש שתמה כן על דברי רש"י, ויעיין בש"מ בשם עליות הר"י שכתב להדיא דאם שניהם ביחד עשאוהו אין צריך שום שטר לא לזה ולא לזה. אמנם מדברי הראב"ד שם משמע דס"ל כרש"י דגם במחיצה של שותפות צריך שטר, שכ' להוכיח דאביי אפי' במחיצה שהוא של שניהם פליג דאין לו תקנה אלא בשטרא יעו"ש, וקשה כנ"ל ל"ל שטר כלל:
ולכאורה היה נראה לומר בפשיטות דרש"י והראב"ד ס"ל דהא דאמר אביי דהוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא היינו רק עצה טובה קמ"ל, דאם יעשה חזית יוכל השני לקלפו או שיעשה ג"כ חזית ויטעון שהוא של שניהם, ולכן צריך לעשות שטר שלא יהי' שום רמאות, אבל מודה אביי שאם עשה חזית שפיר מהני דהא הוא סימן שהוא שלו ולא גרע מגויל וגזית דמהני בהו חזית ורק דבהוצא שטר עדיפא טפי שלא יוכל חבירו לרמות אותו, אבל חזית ג"כ מהני וא"כ כיון דחזית מהני ג"כ בהוצא, א"כ שפיר כתב רש"י והראב"ד דגם במחיצה של שניהם צריך שטר לזה ולזה, דאל"כ יש לחוש דלמא קדים חד מינייהו ועביד חזית ומהני לומר שכולה שלו כמו שמתרץ הגמרא שם, ולזה צריכים לעשות שטר אף אם המחיצה של שניהם, דאף אם אחד מהם יעשה אחרי כן חזית לא מועיל כיון שיש לו שטר שהוא של שניהם וז"פ לכאורה:
אמנם מצאתי בש"מ בשם עליות ה"ר יונה ז"ל שכתב דלאביי אי עביד חזית בהוצא לא מהני ולא מידי, דכיון דלא תקנו חכמים חזית בהוצא משום דאתי לידי פסידא דדילמא מקפיל ליה מצי חבריה טעין דלא נזהרתי בך כיון דלא סגי בחזית והביא ראיה דליכא למימר דאביי קאמר דלא ליסמך אינש בהוצא אחזית דדלמא מקפיל ליה חבריה ולא ידע, אבל כל זמן שמתקיים מהני דלא פליג אביי אלא עצה טובה קמ"ל, דאם כן מאי האי דאמרינן לקמן לאפוקי מדאביי מי איכא למאן דפליג דשטרא עדיף מחזית, אע"כ דלאביי לא מהני חזית בהוצא וכיון דס"ל להר"ר יונה דלא מהני חזית, ולכן כתב היכא דהוי המחיצה של שניהם אין צריך שטר לא לזה ולא לזה דליכא כאן חשש דדילמא עביד חברי' חזית דהא לא מהני חזית בהוצא, וא"כ הדרא הקושיא על רש"י והראב"ד שכתבו דגם במחיצה של שניהם צריך שטר:
ונראה לומר דרש"י והראב"ד פליגי בזה על הר"ר יונה דסבירא להו דגם חזית מהני בהוצא ומה דקשה להר"ר יונה ע"ז דא"כ מה דאמרינן לאפוקי מדאביי מי איכא למאן דפליג דשטרא עדיף מחזית, נראה לומר דרש"י לטעמיה אינו מוכרח כ"כ ראית הר"ר יונה, דהא לכאורה קשה איך מהני ע"ז שטר להעיד שהמחיצה של אחד מהם הא הוי מפי כתבם וגבי עדות בעינן דוקא מפיהם ולא מפי כתבם, ורק גבי שארי שטרות מהני כמו שכתבו התוספות משום דנעשה מדעת המתחייב, אבל היכא דרק אחד מעמיד עדים שהמחיצה שלו וחותמים לו כמש"כ רש"י, א"כ הוי רק מפי כתבם דהא אין כאן דעת המתחייב וא"כ איך מהני כלל הך שטר, ובע"כ מוכרחין אנו לומר דכיון דבהוצא ליכא תקנתא בחזית ויוכל לבוא לידי פסידא, הב"ד כופין את חבירו ליתן לו שטר מדעת המתחייב ולחתום עליו עדים כדי להצילו מהפסד, או דתקנת חכמים הוא כמו שכתבו התוס' בב"ב ד"מ גבי מודעה ומחאה, שהקשה התוס' מה מועיל הכתיבה והא לא חשיב שטר אם לא נעשה מדעת מי שהוא חובתו, ותרצו דתקנת חכמים הוא לבטל החזקה וכן במודעה כדי להציל הנאנס, וא"כ נוכל לומר דה"נ הוי תק"ח כדי שלא יבוא לידי פסידא דהא אין לו עצה בחזית, ולכן תקנו דמהני שטר אף שלא מדעת המתחייב וזה דוקא לאביי דס"ל דליכא תקנתא אלא בשטרא דלא סגי בחזית, ולכן שפיר תקנו חכמים דמהני שטר אף שלא מדעת המתחייב, אבל לדידן דס"ל דסגי בחזית וא"כ למה הוצרכו חכמים לתקן דליהני שטר שלא מדעת המתחייב דהא יכול לעשות חזית וסגי בזה, וא"כ לדידן לא מהני ע"ז שטר כלל שלא לדעת המתחייב דהוי מפי כתבם ולפ"ז מדויק היטב דברי הגמ' דמתני' דתני ועושה חזית מכאן ומכאן קמ"ל לאפוקי מדאביי דאמר לית לי' תקנתא אלא בשטרא דשפיר מוכח במתני' דלא כאביי אף דגם לאביי מהני חזית, מ"מ כיון דמוכח מתני' דסגי בחזית אם כן לא מהני שטר כלל דהא הוי מפי כתבם, ואביי דס"ל דמהני שטר הוא מחמת דס"ל דלא סגי בחזית ולכן מהני שטר, אבל מתני' דקתני דעושה חזית משמע דסגי בחזית ולא' מהני שטר א"כ יש נ"מ לדינא, ומיושב בזה קושית הר"ר יונה הנ"ל דאם נימא דאביי עצה טובה קמ"ל מאי קאמר לאפוקי מדאביי הא מתני' מודה דשטרא עדיף מחזית, ולפמ"ש שפיר קאמר לאפוקי מדאביי דלמתני' שטר לא מהני ולאביי מהני, וא"כ נוכל לומר דאביי מודה בחזית מהני אם עבד חזית, אלא דבחזית יוכל לבוא לידי פסידא דדילמא עביד חבריה כזית מלגאו ויטעון דידי ודידך הוא ולכן אמר שיעשו שטר ומהני, ולכן גם במחיצה של שניהם צריכין שטר דאיכא למיחש דלמא קדם חבריה ויעשה חזית אמנם הר"ר יונה המובא בש"מ שכתב דבמחיצה של שניהם א"צ שום שטר ס"ל כשיטת הר"ת, דמפיהם לא ממעטינן רק אלם שאינו יכול להגיד אבל ביכול להגיד מועיל אפילו ע"פ כתבם, ויכול לשלוח עדותם בכתב לב"ד כמו שמבואר בתוס' לקמן דף מ, ואם כן הכא מהני שטר בכל גווני ואין אנו צריכין כלל לתק"ח וא"כ שפיר מוכח מדברי הגמרא דקאמר לאפוקי מדאביי דחזית לא מהני לאביי בהוצא, דהא שטר בודאי עדיף מחזית ומאי קאמר הגמ' לאפוקי מדאביי וע"כ דחזית לא מהני לאביי וכיון דלא מהני חזית, וא"כ היכא דהמחיצה הוא של שניהם אין צריך שטר דאף אם יעשה חבירו חזית לא תועיל לו כלל וליכא למיחש למידי ולכן פסק שפיר דלא צריך שטר, אבל רש"י לטעמיה דס"ל גבי עדות דבעי' דוקא מפיהם ולא מפי כתבם, וא"כ הכא שטר לא מהני כלל רק תק"ח, הוא לאביי, וא"כ שפיר קאמר הגמ' לאפוקי מדאביי דלאביי מהני שטר וממתני' מוכח דלא מהני אבל חזית מהני שפיר אף בהוצא לאביי, וא"כ מיושב דברי רש"י דגם אם עשאוהו שניהם בעינן שטר דאיכא למיחש דילמא קדים חבריה ועביד חזית, ולכן בעינן שטר ומיושב שפיר דברי רש"י: