בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קלב
תירוץ מחודד לקושית היש מקשים המובא ברא"ש ריש ב"מ לשיטת הסוברים דעד המסייע פוטר מן השבועה.
הרא"ש בריש ב"מ הביא דיש מקשים לשיטת הסוברים דעד המסייע פוטר מן השבועה מהא דתנן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר ואמאי צריך השוכר לישבע שמתה כדרכה והלא השואל מעיד שמתה כדרכה ויפטור השוכר בעדותו ולכאורה היה נראה לתרץ הקושיא דהנה הגרע"א בחדושיו הקשה דאיך יהיה השואל נאמן בעדותו והא צריך לישבע שבועה שאינו ברשותו כדאמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו וא"כ הו"ל עד הצריך שבועה וקי"ל דעד הצריך שבועה אינו עדות כמו שכתבו התוס' בקדושין דף מ"ג ע"ב יעו"ש מה שתירץ ולענ"ד היה נראה דכאן לא שייך להשביעו שבועה שאינו ברשותו לאביי דס"ל לפי המסקנא דמיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ורק דמשביעין אותו משום דחיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו אבל בלא מלוה ישנה לא שייך שבועה כלל, וא"כ הכא גבי שוכר פרה מחבירו לא שייך כלל גבי שואל מלוה ישנה דתופס הפרה בשביל המלוה שיש לו עליו דהא משלם דמי הפרה וכיון דהוא משלם הדמים ואינו תופס רק החפץ לא שייך ע"ז לומר דתופס בשביל מלוה ישנה דהא אינו גובה ממנו כלום וא"כ לכאורה שייך ע"ז לומר מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא.
אמנם ז"א דע"כ אביי ס"ל ג"כ התרוץ של הגמרא לעיל מינה אהא דמקשה אלא הא דאמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו נימא מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ומשני הגמ' התם מורה ואמר דמי קא יהיבנא וכו' אלמא היכא דנותן דמים בלא"ה לא הוי חשוד דמורה ואמר דמי קא יהיבנא ואביי ע"כ מודה לזה דאל"כ תקשה ליה מדרב הונא ועוד מאי משני דלא הוי חשוד דשמא תופס משום מלוה ישנה אכתי הוי חשוד משום דתופס חפץ חבירו, אע"כ היכא דנותן הדמים לא הוי חשוד כלל, וא"כ שפיר מחויב לישבע שבועה שאינו ברשותו, אמנם זה לא שייך רק גבי דינא דרב הונא דמיירי בשומר היכא דמשלם שצריך לישבע שפיר לא הוי חשוד כיון שנותן דמים למי ששייך החפץ דהיינו להבעלים אבל בדינא דשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר דסברי רבנן דהשואל משלם לשוכר והשוכר פוטר עצמו בשבועה, א"כ אינו נותן הדמים כלל לבעלים אלא לאיש אחר, וא"כ לא שייך לומר דמורה ואמר דמי קא יהיבנא כיון דאינו נותן הדמים לבעל הפרה דאם ראובן יגזל משמעון ויתן ללוי דמים וכי לא מקרי ראובן גזלן במה שגזל משמעון, וא"כ הוי שפיר חשוד דלא שייך השתא שני סברות הנ"ל של אביי דלא נוכל לומר שמא מלוה ישנה יש לו עליו כיון דנותן דמים ואינו תופס רק החפץ ולא נוכל לומר דמורה היתירא ואמר דמי קא יהיבנא כיון דמשלם לאיש אחר ולא לבעלים וא"כ הוי חשוד ואמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ומהי"ת נותנין לו שבועה שא"ב, ולפי"ז לאביי פטור השואל משבועה שאינו ברשותו, ועפי"ז יש לתרץ קושית הי"מ שהביא הרא"ש כיון דחזינן דאם השואל טוען שמתה כדרכה אין צריך לישבע שאינו ברשותו כיון דהוה חשוד אממונא מדהא התשלומין הוא להשוכר אבל אם היה טוען שנגנבה או שאבדה דגם השוכר היה חייב להבעלים וא"כ נמצא דהתשלומין של השואל יהי' להבעלים, א"כ לא מקרי השואל חשוד אממונא דמורי ואמר דמי קא יהיבנא ושפיר נוכל לחייבו שבועה שא"ב וא"כ מתורץ הקושיא שהקשו דהשואל יהי' נאמן בעדותו לפטור את השוכר משבועה דלפי מ"ש השוכר הוא נוגע בעדות דאם יטעון שנגנבה או שנאבד יהי' חייב שבועה שאינו ברשותו ועתה שטוען שמתה כדרכה פטור מן השבועה כמ"ש, וא"כ הוי נוגע בעדות ואין כאן עדות ושפיר צריך השוכר לישבע שמתה כדרכה, ולכאורה היא קושיא חזקה על הי"מ וצריך לדחוק שהקשו כן למ"ד דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא משום דשבועה חמירא כמו שכתבו התוס' שם, וא"כ חייב השואל שבועה שאינו ברשותו אף במתה כדרכה ולא הוי נוגע בעדות כלל ושפיר מקשים הי"מ הנ"ל: