בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קלא
תירוץ נכון מאוד לקושית הגרע"א על הרא"ש ריש מס' בבא מציעא בדין עד המסייע:
בריש מס' בבא מציעא איתא במשנה בזמן ששניהם מודים או שיש להם עדים חולקין בלא שבועה, והקשה הגרע"א בתוספותיו על המשניות לשיטת הסוברים דעד המסייע פוטר מן השבועה אמאי צריך שני עדים, הלא גם בעד אחד סגי ויהי' לכל אחד עד המסייע ויפטרו מן השבועה וממילא יחלוקו בלא שבועה, וע"כ צ"ל דמה דנקט עדים לאו דוקא רק עדות המועיל ובע"א סגי, ומזה תמה על הרא"ש שם שהקשה כמה קושיות ממקומות אחרים ותירץ כזאת אמאי לא הקשה ממתניתין וכו':
ולענ"ד נראה לתרץ דהנה לכאורה קשה אמאי חולקין בלא שבועה אם יש להן עדים, הא מבואר בכתובות ד' מ"ד ע"א גבי שני שטרות היוצאים בזה אחר זה ביטל שני את הראשון, וקאמר שם הגמ' דנ"מ בין רפרם דאמר אודאי אודי ליה ובין רב אחא דאמר אחולי אחלה לשעבודה, איכא בינייהו אורועי סהדי דלרפרם פסולין העדים שחתמו בשטר הראשון, ובתוספות שם בד"ה אורועי סהדי כתבו דבאמת לא יוכל לפסול העדים רק דאם יש לזה מקבל מתנה שטר אחד שהעדים אלו חתומים בו מרעין ליה לשטרא הואיל והוא הודה שהן פסולין, אלמא היכא דאחד אומר על עדים שהן פסולין שוב אינם נאמנים לגבי עצמו להעיד לזכותו, וכן תפסו האחרונים בפשיטות להלכה דכל אחד יוכל לפסול על עצמו עדים כשרים ולגבי דידיה אין ממש בעדותן, וא"כ תקשה כאן במתניתין אמאי חולקין בלא שבועה כיון דכל אחד טוען כולה שלי בטענת ודאי והוא הגביה את כולה וחבירו לא הגביה כלל, וא"כ העדים שהעידו דתרווייהו בהדי הדדי אגביאוהו לדבריו הם עדי שקר ופסולין הם ואין ממש בעדותן וכן השני שטוען ג"כ כולה שלי לדבריו ג"כ העדים פסולין, וא"כ איך נאמנים העדים לגבייהו לפוטרם משבועה ויטלו בלא שבועה הא העדים כמאן דליתא כלל דמי, דהא לדבריהם הם עדי שקר וכמ"ש התוס' בכתובות הנ"ל, ולכאורה היא קושיא חזקה:
אמנם נראה דבפשיטות לא קשיא דהא זה פשוט דאם שניהם אינם רוצים לישבע הדין דיחלקו בלא שבועה, דהא זה מוחזק כמו זה שניהם בשוה, וא"כ מה דרמו רבנן שבועה עלייהו אין זה כדי ליטול כל אחד חלקו, דמה אנו מרויחין אם ישבעו שניהם או לא הלא מוטב שלא ישבעו כלל ויטלו בלא שבועה ממה שישבעו שניהם ויטלו בשבועה, אלא דכל עיקר התקנה דתקנו רבנן כדי שלא יהיה כל אחד הולך ותוקף וכו' שישבעו, אולי אחד מהם לא ירצה לישבע ויפרוש ויטול השני את כולה, וזה ברור הדין דגם להשני אין נותנין את כולה רק אם ישבע על כולה כמו שאין נותנים להם חציה בלא שבועה כך אין נותנין את כולה בלא שבועה, ואם גם השני לא ירצה לישבע על כולה ממילא נשאר הדין דיחלוקו בלא שבועה, ולפ"ז לא קשיא כלל מהא דכתובות ד' מ"ד דכיון דלדבריהם העדים פסולים אמאי מהני עדותם לפוטרם משבועה, דבאמת לא מהני עדותם לטובתם כלל אלא דעכ"פ כל אחד לא יוכל לישבע על כולה דאיך ישבע להכחיש שני עדים, ואין אנו מאמינים אותו נגד שני עדים אף בשבועה דהא העדים באמת כשרים הם, וכיון שכן אם לא ירצה אחד מהם לישבע על חציו, ג"כ לא נוכל ליתן להשני את כולה דהא צריך לישבע על כולה, ואינו יכול לישבע מחמת שהוא נגד שני עדים וכיון דלא יתכן ליתן לאחד את כולה שבועה זו למה דאין אנו מרויחין בשבועה זו כלל ושפיר קתני במתניתין דיחלוקו בלא שבועה, וא"כ ניחא שפיר קושית הגרע"א הנ"ל דכל זה דוקא רק בשני עדים דלא נוכל ליתן לאחד מהם שבועה על כולה דהא הוא נגד שני עדים, וע"כ יחלקו בלא שבועה אבל אם רק עד אחד מעיד דתרווייהו בהדי הדדי אגבוהו לא נוכל לומר דמקרי עד המסייע לפוטרם משבועה, כיון דכל אחד אומר שהוא עד אחד דהא כל או"א טוען כולה שלי ולדבריהם העד פסול, ואיך יהיה נאמן לזכותם לפוטרם משבועה וזה לא נוכל ג"כ לומר דאם אחד לא ירצה לישבע לא יוכל השני לשבע על כולה כמו שכתבנו גבי שני עדים דזה אינו דהא יוכל לישבע להכחיש את העד וא"כ שפיר חייבין לישבע ואין חולקין אלא בשבועה כדי שאחד מהן יפרוש ולא ירצה לישבע והשני ישבע ויטול את כולה, ושפיר מדויק הלשון דמתניתין דדוקא בשני עדים חולקין בלא שבועה אבל בע"א אין חולקין אלא בשבועה ומתורץ בזה היטב קושית הגרע"א ודוק היטב כי הוא דבר חריף.