בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן מה
תמיה על הגהת משל"מ פ"ג מהל' חו"מ:
במשל"מ פ"ג מהל' חו"מ גבי ואם החמץ של הקדש הוא אין צריך לכפות עליו כלי מפני שהכל פורשין ממנו, וכתב המגיה שם אתיא כמאן דאמר האוכל חמץ של הקדש במועד מעל, כדאיתא בפ' כל שעה ד' כ"ט מבואר מדבריו דלמ"ד דהאוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל צריך לכפות עליו כלי שמא יאכלנו, ודבריו בלתי מובנים חדא דהטעם שהכל פורשין ממנו אין הכונה דפורשין ממנו כל השנה, וכיון דבדילין ממנו לא אתי לאכול ממנו ביו"ט ועוד אפילו אם נאמר דהכונה שפורשין ממנו במועד ומ"מ אין צריך לכפות עליו כלי, דנהי דאותו המ"ד ס"ל דלא מעל היינו הטעם משום דלא שוה מיד ובמעילה בעינן שיהא שוה פרוטה וא"כ היינו דוקא לענין קרבן מעילה דפטור אבל איסורא מיהא איכא, דהוי נהנה מן ההקדש, וא"כ שפיר בדיל מיניה אף ביו"ט וזה פשוט:
ועוד נראה דכיון דעיקר החשש גבי חמץ דבעינן כופה עליו כלי, לאו משום דחיישינן שמא יאכלנו במזיד שהוא ידע שהוא חמץ, דע"ז לא היה מהני כפית כלי כלל, אלא החשש שמא יאכלנו בשוגג דשמא ישכח שהוא יו"ט ואסור באכילת חמץ, וא"כ אף אם נימא דהאוכל חמץ של הקדש לא מעל, הא מ"מ כיון דהחשש שמא ישכח שהוא יו"ט, וא"כ יסבור בודאי שאם יאכלנה יהיה חייב קרבן מעילה, כיון שישכח איסור חמץ, וא"כ יהיה בדיל מחמץ זה מחמת הקדש ומשום איסור מעילה, ולכן אינו צריך לכפות עליו כלי לכו"ע וא"ש: