בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן מד
תמיה על הטו"א בר"ה ד' כ"ט ועוד הערה על דבריו שם:
בטורי אבן על ר"ה ד' כ"ט כתב ועוד דאיכא למ"ד בפ"ק דקדושין דמוכר עצמו אין נרצע אא"כ מכרוהו ב"ד וב"ד מסתמא אין מוכרין אותו לנכרי אלא לישראל כדכתיב בקרא להדיא א"כ ה"ה דאין ב"ד מוכרין אותו לגר צדק א"נ ליתא בשילוח עבדים בנרצע יעו"ש ותמיהני על מה שכתב דה"ה דאין ב"ד מוכרין אותו לגר צדק דמפורש להדיא להיפך ברמב"ם פ"א מה"ל עבדים ה"ל ג' וז"ל עבד עברי שמכרוהו ב"ד אין מוכרין אותו אלא לישראל או לגר צדק, וכתב ע"ז הלח"מ שם אין לזה ראיה בגמ' אבל כיון שאמר בספ"ה דב"מ אינו נמכר אלא לך משמע ליה לרבינו דה"ה לגר צדק דאינו מכשילו לעבור על המצות, הרי מפורש ברמב"ם דב"ד מוכרין אותו לגר צדק ואיך כתב לדבר פשוט דאין מוכרין לגר צדק ויעיין שם בכ"מ, עוד שם הקשה ע"מ דתנן טומטום אינו מוציא את מינו ואמאי הא הוי ספק ספיקא ספק שמא זכר ואת"ל נקיבה שמא טומטום שומע נמי נקיבה היא ותירץ משום דלפעמים תהפך הס"ס דאם טומטום אחר בא להוציאו כגון ק"ש וכיוצא בו תאמר נמי שיוצא מחמת ס"ס כזו שמא המוציאו הוא איש, ואת"ל אשה שמא זה הטומטום נמי אשה והו"ל תרתי קולי דסתרן אהדדי דלא אמרינן לס"ס כזה וכה"ג מצינו בפ"ו דנדה תשב לזכר ולנקבה ולנדה ופי' התוס' אע"ג דהוי ס"ס משום דהוה תרתי קולי דסתרי אהדדי ה"נ הוי תרתי קולי דסתרי אהדדי ואזלינן בתרווייהו לחומרא וע"ז כתב וליכא למימר דההיא דטומטום לא דמי לההיא דלידה דהתם אפשר להתהפך הס"ס באשה זו גופא אבל הכא אי אפשר להתהפך אלא ע"י שנים זה אינו דהא ספיקא דרבנן לקולא ומ"מ היכא דסתרן אהדדי אפי' בשנים לא אזלינן להקל כדתנן פ"ט דנדה השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זה תולה בה פי' אם מצאתה עליה כתם אבל אם השאילתה לישראלית טהורה שתיהן טמאים ולא אזלינן להקל שמא כל חדא טהורה היא משום דהו"ל תרתי קולי דסתרן אהדדי וש"מ דהיכא דסתרן אפי' בשנים לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא א"כ ה"נ וכו' יעו"ש:
ותמיהני על דבריו הקדושים שהביא ראיה מהך דכתם לטומטום דלא אמרינן תרתי קולא דסתרי אפי' בשנים, ולענ"ד לא דמי כלל דגבי כתם חדא בלא חברתה טמאה דהא אשה שמצאה כתם ואין לה במה לתלות טמאה, וכל עיקר שאנו באין לדין עליה לטהרה הוא משום שנוכל לתלות הכתם על חברתה, וכיון דחברתה היתה ג"כ בחזקת טהורה מקודם מאי חזית לטהרה ולתלות הטומאה בחברתה דהא נוכל לומר בהיפך לטהר את חברתה ולתלות הטומאה עליה, ולכן שתיהן טמאות אף דהוי בשני נשים מ"מ כל חדא וחדא לא עדיפא מאם מצאה כתם ואין לה חברתה לתלות דטמאה, אבל הכא גבי טומטום דלזה הטומטום הוי ס"ס וכל אחד ואחד אינו תליי אם יוצא חבירו או לא, וכל מעשה בפני עצמו נוכל לדין עליו ס"ס, וכיון דעל כל אחד ואחד יש ס"ס בפני עצמו בלא חבירו שניהם מותרים, ודמי רק לשני שבילין דשניהם טהורים וזה פשוט, ויעיין בתשובת רעק"א סי' ג' יעו"ש: