בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן מג
תירוץ נכון לקושית התוס' במגילה כ"ג ובערכין י"ט אמאי לא בעינן בשומת הקדש ב"ד נוטה שלא יהי' ב"ד שקול:
מגילה ד' כ"ג ע"ב הקרקעות תשעה וכהן, וקאמר הגמ' מ"ט אמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה, ובתוס' ד"ה עשרה הקשו אמאי לא בעינן אחד עשר דהא אין ב"ד שקול בכל דבר שהוא תלוי ועומד בשיקול הדעת, וכן הקשו התוס' בערכין ד' י"ט דכל מילתא דתליא בסברא צריך הכרע, וה"נ קרי ליה ב"ד ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד שבכל בתי דינין של ד"מ וד"נ אין ב"ד שקול כדאמרינן בסנהדרין יעו"ש:
ולענ"ד נראה לתרץ דהכא לא בעינן כלל ב"ד נוטה היינו שלא יהי' ב"ד שקול דגבי שומת הקדש לא דמי לשאר דינין כגון ד"מ או ד"נ דבד"מ או בד"נ אז יש נ"מ אם הב"ד יהיה שקול או לא דאם הב"ד שקול אם יתחלקו הב"ד ומחצה יאמרו חייב ומחצה יאמרו זכאי אזי לא יהיה הכרע, ואם אין הב"ד שקול על כרחך יהיה הכרע דע"כ רוב הב"ד יהי' נוטין לצד אחד, לחיוב או לזכות, וא"כ שפיר בעינן שלא יהיה ב"ד שקול ובעינן שיהיה ב"ד נוטין כדי שלעולם יהיה הדין ברור ולא יצא מב"ד מעורבבין בלא דין ברור, אבל גבי שומת הקדש אין שום נ"מ אם הב"ד יהיה שקול או לא דכשם שב"ד שקול יוכלו להתחלק ולא יהיה רוב הב"ד נוטין לצד אחד כן אם לא יהיה הב"ד שקול כגון שיוסיפו עליהם עוד אחד, ג"כ יוכלו להתחלק ולא יהיה הכרע לעולם כגון שישומו זה בעשרה וזה באחד עשר וכן כלם עד שאחד לא יאמר כהשני ומה יועיל אף אם ירבה ב"ד אין מספר אין שום תועלת, דלעולם לא יהיה הכרע ורק כאשר יתחלקו ביניהם יהיה הדין כמבואר בב"ד ד' ק"ו שלשה שירדו לשום דהדין דמשלשין ביניהם ולזאת אין שום נ"מ אם יהיה הב"ד שקול או לא ובריבוי הב"ד לא יהיה תועלת שיהיה השומא ברור יותר וכיון שאין תועלת בב"ד נוטה ע"כ לא איכפת לן אפי' אם הב"ד שקול ולכן סגי בעשרה ולא בעינן י"א ומיושב קושית התוס' הנ"ל: