בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן לט
צ"ע בדברי רש"י ביצה ד' י"ב דס"ל דמדאורייתא אמרינן מתוך אף שלא לצורך כלל:
ביצה ד' י"ב ע"א גבי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, ושיטת רש"י דאפילו שלא לצורך כלל מותר מן התורה, ורק מדרבנן גזרו היכא דהוה שלא לצורך כלל, והתוס' חלקו ע"ז וסבירא להו דאף מדאורייתא בעינן עכ"פ צורך יו"ט קצת יעו"ש:
וק"ל לשיטת רש"י הנ"ל דס"ל דשלא לצורך כלל נמי מותר מדאורייתא, וע"כ מוכרחין אנו לומר דהא דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט מדאורייתא משום דזה גרע משלא לצורך כלל, דכיון דמיעטה התורה בפירוש לכם ולא לגבוה, ולכן לא אמרינן בהו מתוך וגרע משלא לצורך כלל, וכן פירשו המפרשים:
אמנם לפי"ז תקשי לקמן ד' כ' ע"ב דאיתא שם לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט עבר ושחט מאי רבא אמר שוחט את הדם על מנת להתיר בשר באכילה, רבה בר רב הונא אמר זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב, הא גבי שוחט בשבת הקשו האחרונים אמאי שחיטתו כשרה למ"ד אי עביד לא מהני, ותירצו משום דלא יתוקן האיסור, דהא אפילו אם נימא דלא מהני, מ"מ עבר על איסור שבת דלא גרע מנוחר ומעקר דחייב, משום דתיקן להוציא מידי אבר מן החי לב"נ, וכיון דלא יתוקן האיסור כו"ע סברי דאמרינן אי עבד מהני, אמנם זה ניחא לגבי שבת, דאף אם נימא דלא מהני לא יתוקן האיסור דהא נוחר ומעקר נמי חייב, אבל גבי יו"ט אם שחט קדשים דלשיטת רש"י הנ"ל יתוקן האיסור דהא אם נימא דלא מהני הך שחיטת הקרבן והוי נבילה, א"כ הוי שלא לצורך כלל, לשיטת רש"י דמותר ביו"ט מדאורייתא מטעם מתוך, וא"כ בשחיטת קדשים ביו"ט שפיר נוכל לומר דאי עבד לא מהני, דהא יתוקן האיסור דאם נימא דשחיטתו כשרה הוי קדשים ואסור משום לכם ולא לגבוה, ואם נימא דשחיטתו פסולה הוי שלא לצורך כלל וליכא איסור, וא"כ תקשה הוא רבא ס"ל בתמורה דאי עבד לא מהני, א"כ אמאי סובר הכא דאם עבר ושחט זורק את הדם, אלמא דס"ל דהשחיטה מהני, ולשיטת רש"י הנ"ל שחיטה פסולה לרבא מטעם דאי עבד לא מהני וצ"ע: