אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן לה

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן לה

סימן לד

קושיא על התוס' בפסחים ד' מ"ו:

פסחים ד' מ"ו ע"ב ר' אליעזר סבר אמרינן הואיל ואיבעי מתישיל ממוניה הוא ובתוס' ד"ה הואיל הקשו וז"ל תימה לרשב"א אמאי אמר בפ' כל שעה דמצת מע"ש אין יוצא בה ידי חובתו בפסח לר"מ דס"ל מעשר ממון גבוה הוא ולא חשיב מצתכם הא הואיל ואי בעי מיתשיל עליה חשיב כשלו, ועוד דאמר לעיל אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה והא של גבוה נמי חשוב כשלו הואיל ואי בעי מיתשיל עליה וכו' ועוד תירץ ר"י היכא דאתי הקדש ליד הגזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מיתשיל עליה עכ"ל התוס', מבואר מדבריהם דבהקדש דלא אתי עדיין ליד הגזבר עוברים עליו בבל יראה וק"ל מהא דאיתא לעיל כ"ט דרב אחא בר יעקב אמר לעולם ר' יהודא היא ויליף שאור דאכילה משאור דראיה מה שאור דראיה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה וקאמר הגמ' והדר ביה רב אחא בר יעקב מההיא דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ויש אומרים לא מעל וכו' רב אחא בר יעקב אמר דכולי עלמא דהגול"מ כממון דמי והכא בפלוגתא דר"י ור' שמעון קמפלגי (דמ"ד לא מעל ס"ל כר"י דחמץ לאחר זמנו אסור והילכך לא שוה החמץ מידי) והא רב אחא בר יעקב הוא דאמר דר"י יליף שאור דאכילה משאור דראיה (ושל הקדש אף בפסח מותר והכא אמר לר"י לא מעל) אלא הדר ביה ראב"י מההיא, ולפי מה שכתבו התוס' הנ"ל דהא דחמץ אינו עובר עליו בבל יראה הוא רק היכא דמטא ליד גזבר דלא מצי למיתשיל עליה, אבל היכא שלא בא ליד גזבר דמצי למיתשיל עליה עובר עליו, וא"כ תקשה איך מוכח דהדר ביה ראב"י דילמא מיירי הברייתא שאכל חמץ של הקדש שלא מטא עדיין ליד גזבר דמצי למיתשל עליה ולכך עובר הישראל בב"י וכיון דעובר בב"י א"כ אסור ג"כ באכילה ושפיר ס"ל לר"י דלא מעל, אבל ראב"י מיירי בחמץ דמטיה ליד גזבר שאינו עובר בב"י ולכן מותר באכילה דיליף שאור דאכילה משאור דראיה וא"כ לא מוכח כלל דהדר ביה ראב"י, ואין לתרץ דאם נימא דמיירי בחמץ של הקדש שלא בא עדיין ליד גזבר ויכול למיתשיל עליו ואמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עליה ממונא הוא ועובר עליו בב"י א"כ מצוה לשרפו ונמצא דאין החמץ שוה כלום כיון דמצותו בשריפה ולאו בר דמים הוא כמו חמצו של ישראל דזה אינו דמחמת זה לא נוכל לומר דחמץ של הקדש לא שוה מידי מחמת דאחד מישראל יש לו מצוה לשרפו דכי נוכל לומר דבשביל מצוה שלו יגזול את ההקדש כיון דהחמץ בעצם לאו בר שריפה הוא מצד ההקדש רק מצד אדם פרטי שפיר מקרי ממון הקדש והוי בר מעילה ושפיר הוה מצי הגמ' לאוקמי כגון שלא בא ליד גזבר ואסור בהנאה אפי' לראב"י, ועוד דהא הוי מצי לאוקמא כגון שאכל בשביעי של פסח דאז לא יוכל לשורפו ואחר הפסח יהיה מותר להקדש בהנאה, ומשום הכי לר"י דס"ל דחמץ לאחר זמנו אסור משו"ה לא מעל, אבל לר"ש מעל שפיר כיון דשוה ממון לאחה"פ ולכן ס"ל דמעל, ולפי"ז קשה מנ"ל דהדר ביה רב אחא בר יעקב וצ"ע:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה