אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן לב

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן לב

סימן לא

ישוב לתמיהת הפ"י והמג"ש בתוס' פסחים ד' כ"ז ע"ב וישוב קושית המהרש"א שם:

פסחים ד' כ"ז ע"ב כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשירה ואפר הקדש לעולם אסור ובתוס' שם בד"ה חוץ מעצי אשירה הקשו וז"ל תימה לרש"י הא תהוי כע"ז שנשתברה מאליה דמותרת כדאמרינן בפ' כל הצלמים ד' מ"א במחלוקת ר"י ור"ל יעו"ש, ותמהו ע"ז המגיני שלמה והפנ"י דבע"ז ד' מ"ב מקשה הגמ' כמה קושיות על ר"ל דס"ל דע"ז שנשתברה מאליה מותרת מכמה משניות וברייתות, והגמ' תירץ שם כדרבא גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל והוי ע"ז של ישראל דאינה בטילה עולמות, וא"כ מאי מקשה הרשב"א הכא דה"נ נימא דבאמת כן הוא דמדינא שרי משום דלא גרע מע"ז שנשתברה מאליה דמותרת לר"ל אלא דמשום גזירה אסור דשמא יבטל לה לאחר שיגביהנה ויהי' ע"ז של ישראל דאין לה ביטול, והוא תמיה גדולה על הרשב"א ודוחק לומר דקושית הרשב"א אמאי לא הקשה הגמ' שם מברייתא זו ולישני משום גזירה דרבה דזה דוחק ויעיין שם בתוס' ד"ה ה"נ כדרבא ויעיין בא"מ בשו"ת סי' ט':

ולחומר הנושא נראה לענ"ד להקל קצת התמיה דהנה הר"ן בע"ז ד' מ"ג כתב על הך גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה ואע"פ שאין זכיה באיסורי הנאה ואמאי גזרינן דילמא מגבה כיון דלא זכי בה הישראל ותירץ כיון דיכול להתבטל ע"י עכו"ם שיווי ממון קרינן בה ושפיר מצי זכי בה, ולכאורה קשה כיון דהדין דאם הגביה ישראל שוב לא מצי עכו"ם לבטל משום דהוי ע"ז של ישראל, וא"כ כיון דלאחר הגבהה אין להישראל בהע"ז שום דין ממון ואיך נוכל לומר דהוי ממון שיכול לזכות כיון דלאחר הזכיה א"א לו ליהנות ממנה בשום אופן ואיך שייך זכיה בדבר שלא יהי' לו זכות ממון והדרה הקושיא לדוכתה הא אין זכיה באיסורי הנאה:

אמנם זה לה קשיא כלל דאם נימא כן דמשום דיהי, אסור לבטל אחר הזכיה א"כ אין לו בה זכות ואין זכיה באיסורי הנאה א"כ אז הוא ע"ז דעכו"ם ויכול לבטל וכיון דיכול לבטל חוזר הדין שיכול לזכות בה והוי ע"ז דישראל וכיוצא בזה כתבו התוס' בפסחים ד' כ"ו ובב"מ ד' ל"א גבי עלה עליה זכר דפסולה והקשו בתוס' דהא ודאי לא ניחא ליה להפסיד פרה שדמיה יקרין בשביל דבר מועט ותירצו דאם נאמר דכשירה היא הוה ניחא ליה ולכך אין להכשירה וא"כ ה"נ משום זה אין לבטל דכיון דאם נימא דיכול לבטל הלא יש לו זכיה ואסור לבטל דהוי ע"ז של ישראל ולכן שפיר גזרינן דישראל אינו יכול לבטל ע"ז משום גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה:

והנה התוס' לקמן ד' כ"ט בד"ה אין פודין כתבו דאפי' דלאחר שנשרף ונעשה אפר יכול לפדותו ומותר בהנאה מ"מ כיון דכמו שהוא עכשיו לא שוה מידי לא שייכא ביה מעילה והיינו נמי טעמא דכל איסורי הנאה אין מקדשין בהן את האשה אע"ג דכל הנשרפין אפרן מותר והטעם משום דבשעה שהוא בעין לא שוה מידי מקרי דאין בו דין ממון:

ולפי"ז נוכל לומר דקושית התוס' הוא בדרך זה כיון דכל עיקר הגזירה דילמא מגבה לה הוא משום דאם נימא דאין לו זכיה בה משום דאין זכיה באיסורי הנאה א"כ יכול לבטל ויש בה דין ממון ומצי כי בה ומשו"ה אינו יכול לבטל וזה רק אם יבטל באופן שישאר הדבר בעין אחר הביטול ואז יהי' מותר בהנאה ושוה ממון ומחמת זה מצינו לומר דשוה ממון גם קודם הביטול וכיון דשוה ממון קודם הביטול מצי לזכות בה ואסור לבטל ולכן גזרינן דילמא מגבה לה דלא נוכל לומר ע"ז אין זכיה באיסורי הנאה אבל אם יבטל באופן שאחר הביטול לא ישאר הדבר בעין דישרף ונעשה אפר הגם דלאחר שישרף ונעשה אפר יהי' שוה ממון ויש לו בה זכיה מ"מ לא נוכל לומר דמחמת זה יהי' מקרי שוה ממון גם קודם הביטול היינו קודם שישרף ונעשה אפר כמו שכתבו התוס' הנ"ל דכיון דכמו שהוא בעין לא שוה מידי לאו ממון מקרי וא"כ אין לומר ע"ז דכיון דאם ישרף ונעשה אפר יהי' מותר גם קודם השריפה הוא שוה ממון ומצי לזכות בה דהוי בר זכיה דז"א דהא כמו שהוא עכשיו לא שוה מידי ואין זכיה באיסורי הנאה וכיון דמחמת ביטול של שריפה לא מצי לזכות בה עכשיו משום דאין זכיה באיסורי הנאה א"כ לא מצינו למגזר דילמא מגבה לה והדר מבטל לה דהא אפי' אם מגבה לה לא מצי לזכות בה ולא הוי ע"ז של ישראל לעולם דהא אין זכיה באיסורי הנאה ונשאר ע"ז דעכו"ם ושוב יכול לבטלה אפי' אחר הגבהה היינו שישרף ונעשה, אפר דמחמת ביטול זה לא מצי לזכות בה ולא שייך ע"ז תירוץ הר"ן וא"כ שפיר מקשה התוס' אמאי אפר אשירה אסור הא לא גרע מע"ז שנשתברה מאליה והכא ליכא למיגזר משום דילמה מגבה לה דאפי' מגבה לה יכול ליטלה דאין זכיה באסורי הנאה וכמ"ש, ושפיר הקשה הרשב"א ומה דהגמ' בע"ז מקשה מהא דאר"י אף היא נעשה זבל, ומשני כדרבא צריך לומר דזבל חשיב בעין יותר מאפר דמחמת זה שפיר נוכל לומר דמקרי שוה ממון ולכן גזרינן דלמא מגבה לה אבל באפר ליכא למיגזר וא"ש דברי התו' שלא יהיו תמוהים כ"כ.

ובהאי ענינא ק"ל דפריך רבא שם והלא מעל המסיק ופריך הגמרא וכל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין והא תניא כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשירה ואפר הקדש לעולם אסור ומשני רמי בר חמא כגון שנפלה דליקה מאליה בעצי הקדש דליכא אינש דנמעול וכן איתא בסוף תמורה ולא זכיתי להבין דהא מזיק הקדש פטור וליכא מעילה כלל רק בנהנה מן ההקדש כמבואר בכמה מקומות ואם נימא דכונת הגמ' דנהנה בהך היסק א"כ אמאי אצטריך לשנויי כגון שנפלה דליקה מאליה והו"ל לתרץ כגון שלא נהנה דהוי רק מזיק ופטור ולא נפקא בזה לחולין וצ"ע.

ובמהרש"א הקשה על דברי רש"י שפי' גבי ואפר הקדש לעולם אסור להכי נקט גבי הקדש לעולם וגבי אשירה לא נקט לעולם משום דאשירה יש לה היתר אם שורפה עו"ג וביטלה, אבל הקדש אין בו ביטול, והכי מפורש בשילהי תמורה יעו"ש והקשה המהרש"א ע"מ דמשני הגמרא כגון שנפלה דליקה מאליה בעצי אשירה דליכא אינש דנמעול, וק"ק דמ"מ הנהנה אח"כ מאפר ההוא למעול ונפיק האפר לחולין ואמאי קאמר לעולם אסור, אין זה קושיא כלל דכונת הברייתא שאמר גבי אפר הקדוש לעולם אסור היינו שלא יצויר גבי הקדש שום אופן שיהנה אדם בלא מעילה דזהו איסור של הקדש דהנהנה ממנה מועל וצריך קרבן וממילא כיון דמעל נפק לחולין ותו לא הוי הקדש ופקע שם ההקדש ממנה וכמו בהקדש עצמו כשהוא בעין המועל חייב קרבן ונפיק לחולין ומ"מ מקרי שהוא איסור עולם כמו"כ האפר נמי אסור לעולם ולא נפיק לחולין בלא מעילה וכונת הברייתא דאפר הקדש הוא אסור כמו הקדש עצמו כשהוא בעין ולכן קאמר לעולם אבל עצי אשירה דיכול לבטלה ויכול לבוא לידי היתר כמו היתר גמור ולא יעבור על שום איסור ועל כן לא נאמר שם לעולם משום דיוכל לבוא. לידי היתר וזה ברור בכונת הגמרא וקושית המהרש"א לק"מ

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה