אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן לא

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן לא

סימן ל

תירוץ נפלא לתמיהת התוס' בפסחים דף י"ט בסוגיא דר"ח סגן הכהנים:

פסחים ד' י"ט ע"א תנן התם על מחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות, והבשר טמא וכו', (ופי' רש"י ועל מחט בעדיות העיד עם שאר עדיות, שאם נמצאת בבשר קודש שהסכין שנגע בה, והידים של כהן שנגעו בה טהורין, והבשר טמא ולקמיה מפרש האי מחט מאי טומאה הוה ביה] אמר ר' עקיבא זכינו שאין טומאות ידים במקדש [ופירש"י שלא נגזרה גזירת ידים במקדש ליטמא בדבר שאין מטמא אד דאילו חוץ למקדש מטמא הידים בטובאה כל דהו, וקאמר שם בגמ' האי מחט מאי עבדתיה (דמטמא בשר] אמר רב יהודא אמר רב כגון שאבדה לו מחט טמא מת והכירה בבשר ופריך בגמ' ולרב דאמר כגון שאבדה לו מחט טמא מת והכירה בבשר כיון דאמר מר בחלל חרב דחרב הרי הוא כחלל אדם וכלים נמי ליטמא (דכל אב הטומאה מטמאה אדם וכלים, וא"כ אמאי הסכין והידים טהורות] ומשני א"ר רב אשי זאת אומרת עזרה רשות הרבים היא, וכל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור [ואדם וסכין ספק נגעו במחט זה ספק לא נגעו, והו"ל ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור] ופריך בגמ' הא ברה"י ספיקו טמא הוא, מכדי הוא מחט היינו הסכין שנגעה במחט דבר שאין בו דעת לישאל הוא, וכל דבר שאין בו דעת לישאל בין ברה"ר בין ברה"י ספיקו טהור, [ותקשה ל"ל לאוקמי דעזרה רה"ר דאפי' הוי רה"י נמי טהור], ומשני הגמ' משום דהוי ספק טומאה הבאה בידי אדם וכל ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה [הלכך אם עזרה רה"י ספיקו טמא] ומוכרח הגמ' לומר דעזרה רה"ר:

וכתבו ע"ז בתוס' ד"ה הא ברשות היחיד ספיקו טמא, תימה הא איצטריך לאוקמא ברשות הרבים משום ידים, היינו האדם דספיקו ברה"י טמא, וא"כ אין התחלה לקושית הגמ' דהסכין הוא דבר שאין בו דעת לישאל, וטהור אפי' ברה"י, ול"ל לומר דעזרה רה"ר, דהא מוכרח הגמ' לומר דעזרה רה"ר, דאל"כ היה האדם טמא מספק שמא נגע במחט, והאדם הוה דבר שיש בו דעת לישאל וספיקו ברה"י טמא:

ולענ"ד נראה לישב תמיהת התוס' ברוחא, דהנה המל"מ בפ"ה מהל' טומאת מת כתב לשיטת הראשונים דלא ס"ל חרב הרי הוא כחלל, ולא גרסינן הכא כלל חרב הרי הוא כחלל, אלא דקושית הגמ' הוא דכיון דהמחט נגע במת הוי אב הטומאה ומטמא אדם וכלים, וא"כ אמאי טהור הסכין והאדם, א"כ תקשה עלייהו מי הגיד לסתמא דתלמודא דלרב המחט נגע במת עצמו והוי אב הטומאה, נימא דמחט טמא מת דקאמר רב הכונה שנגע המחט בטמא מת דהוי המחט ראשון, ומשום הכי אינו מטמא אדם וכלים, לפי שהעיקר אצלינו דאין אדם וכלים מקבלים טומאה כ"א מאב הטומאה, ורק אוכלין מטמא ומשו"ה קתני שהסכין והאדם טהורין והבשר טמא, ותירץ דהא לא קשיא כלל דס"ל לסתמא דתלמודא דמדנקט רב מחט טמא מת ולא נקט טמא שרץ, משמע דרוצה לאוקמי למתני' בדהאי מחט הוי אב הטומאה, ומשו"ה קאמר טמא מת, דבשרץ לא משכחת לה שיהי' הנוגע בו אב הטומאה, וכה"ג דייקי הגמ' בפסחים ד' י"ד מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני נר שנטמא בטמא מת, ליתני שנטמא בשרץ, ומסיים המ"ל ורב גופא דאוקמא במחט טמא מת ולא בשרץ, משום דאי לא תימא הכי מאי אשמעינן רבי חנינא בעדותו דמחט שנמצאת אבשר שהסכין טהור פשיטא, דהא כלי אין מקבל טומאה מן הראשון, אלא ודאי דאיירי במחט טמא מת ואשמעינן דעזרה רה"ר, והוי ככל ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור, מבואר מדברי המ"ל דלהכי לא מוקי רב המתני' דהמחט נגע בטמא מת או בשרץ, והוי ראשון לטומאה ומטמא אוכלין ולא אדם וכלים, ולהכי הסכין והידים טהורות והבשר טמא, משום דלאו חידיש הוא ומאי קמ"ל התנא דפשיטא דאדם וכלים אינם מטמאין אלא מאב הטומאה:

ולכאורה קשה על המ"ל הא מתניתין טובא קמ"ל דאין טומאת ידים במקדש, דהא אמר ר' עקיבא זכינו שאין טומאת ידים במקדש, וא"כ שפיר צריך המשנה לאשמעינן בהעיד ר' חנינא כדי ללמוד דין זה וא"כ הדרא קושית המ"ל לדוכתה דמאי דוחקיה דרב לאוקמי דהמחט נטמא במת, נימא דנטמא בטמא מת או בשרץ, דהוי רק ראשון ואינו מטמא אדם וכלים, ולכן הסכין והאדם טהורין וקמ"ל דאין טומאת ידים במקדש, דהו"א דנהי דהאדם טהור אבל עכ"פ הידים יהיו טמאים, וקמ"ל דלא גזרו על הידים במקדש:

אמנם זה אינו דאם נימא דמה שהעיד ר' חנינא הוא לאשמעינן דאין טומאת ירים במקדש לא הוה ליה למיתני גם סכין דהסכין טהור ומאי רבותא איכא בזה, דכיון דהמחט הוא רק ראשון וכלי אינו טמא אלא מאב הטומאה, ולפי"ז לא הוי ליה למיתני כלל סכין, ומדתני דהסכין טהור ע"כ מוכח מזה דמיירי דהמחט נטמא במת, והוי המחט אב הטומאה, וקמ"ל דהעזרה רה"ר והו"ל ספק טומאה ברשות הרבים דטהור ותירוץ המל"מ אתי שפיר:

ולפי"ז מיושב ג"כ תמיהת התוס' על מה דפריך הגמ' מכדי דאי סכין שנגעה במחט הוי דבר שאין בו דעת לישאל, וכל דבר שאין בו דעת לישאל בין ברה"ר ובין ברה"י ספיקו טהור, והקשו דהא איצטריך לאוקמא דעזרה רה"ר, משום האדם דספיקו טמא ברה"י ולפי"ז ניחא שפיר דכיון דכל עיקר המשנה אתא לאשמעינן הך חידוש דעזרה רה"ר, כמו שכתב המ"ל ומהא דתנן במשנה דהאדם טהור לא מוכח כלל מזה דעזרה רה"ר, דהא איכא לאוקמא דהמחט נטמא בטמא מת או בשרן, ונמצא דהמחט הוא רק ראשון לטומאה ואינו מטמא את האדם, ולכן שפיר טהור האדם, ואי משום דקשה קושית המל"מ דמאי קמ"ל הא פשיטא דאין אדם נטמא אלא מאב הטומאה, נוכל לתרץ דקמ"ל דאין טומאת ידים במקדש, ושפיר העיד ר' חנינא דאל"כ הו"א דגזרו על הידים, וא"כ מהא דהידים טהורין לא מוכח מזה כלל דעזרה רה"ר אלא דעיקר ההוכחה דעזרה רה"ר הוא מהא דתני דהסכין טהור, דליכא לאוקמי דהמחט נטמא כלים דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דאין ראשון מטמא כלים, אלא ע"כ מוכח דהמחט נטמא במת והוי המחט אב הטומאה, וא"כ תקשה אמאי טהור הסכין, ומוכח מזה דעזרה רה"ר וספיקו טהור ולכן הסכין טהור, ולפי"ז שפיר פריך הגמ' מכדי האי סכין הוא דבר שבין בו דעת לישאל וכל דבר שאין בו דעת לישאל בין ברה"ר ובין ברה"י ספיקו טהור, וכיון שכן אפי' אם נימא דעזרה רה"י ג"כ אתי שפיר מה דטהור הסכין, ולפי"ז גם מהא דתנן במשנה דהסכין טהור לא מוכח כלל דעזרה רה"ר, דאפי' אם נימא דמיירי דהמחט נטמא במת עצמו והוי אב הטומאה דמטמא אדם וכלים, מ"מ הסכין טהור משום דספק טומאה בדבר שאין בו דעת לישאל טהור אפי' ברה"י, וא"כ נוכל לומר דעזרה רה"י, וכיון דבין אם נימא דהמשנה מיירי דהמחט נטמא בטמא שרץ ובין אם נימא דמיירי שנטמא במת, מ"מ לא מוכח מהא דסכין טהור דעזרה רה"ר, ונמצא דסוף סוף אין חידוש דעזרה רה"ר נכלל במשנה גבי סכין, ומהא דהאדם טהור ליכא למידק דעזרה רה"ר, דהא יכול לאוקמי בטמא שרץ וקמ"ל דאין טומאת ידים במקדש, ושפיר מקשה על רב אשי דאמר זאת אומרת עזרה רה"ר היא דמהיכן למד זאת דהא מידים ליכא למידק כמו שהקשו התוס' משום דמצינו לאוקמי בטמא שרץ, והחידוש הוא דאין טומאת ידים במקדש, ומסכין ליכא למידק דהא אפי' אם נימא דמיירי שנטמה במת, ג"כ טהור אפי' ברה"י דהוי דבר שאין בו דעת לישאל, וכיון דבין כך וכך ליכא כאן חידוש דעזרה ר"ה מהא דסכין, א"כ איכא לאוקמי שנטמא בשרץ או בטמא מת דהוה ראשון, וא"כ גם מאדם ליכא למילף דעזרה רה"ר ושפיר מקשה הגמ' ומיושב קושית התוס' ודוק היטב כי דבר חריף הוא:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה