בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן ל
ישוב לקושית התוס' פסחים ד' י' ע"א בד"ה על ובדק וכו':
פסחים ד' י' ע"א על ובדק ולא אשכח (העכבר נכנס לבית בפנינו ובדק בעל הבית אחריו ולא אשכח) פלוגתא דר"מ ורבנן דתנן ר"מ אומר כל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא וחכמים אומרים בודק עד שמגיע וכו', ופי' רש"י ואם לא מצא תולין ואימר בא עכבר ונטלה וגבי בדיקת חמץ אפי' לר"מ אמרינן עכבר אכלה דבדיקת חמץ דרבנן עכ"ל רש"י, ובתוס' שם הקשו וז"ל תימה אפי' לר"מ דאמר לעולם הוא בחזקת טומאה וכו' הכא גבי בדיקה כיון שבדק ולא מצא מה יעשה אי יצריכוהו לבדוק פעם שניה נמי לא ימצא יעו"ש, ותירצו דמיירי בשלא ביטלה וקאמר דלר"מ לא סגי בבדיקה כיון דלא אשכח והוי בספק לאו דלא ימצא וצריך לבטלו, והאחרונים טרחו לישב קושיא זו באופנים שונים למצוא נ"מ אם מחזקינין הבית בחזקת שאינו בדוק כר"מ אם בחזקת בדוק כרבנן ויעיין בתשובת רעק"א סי' קס"א:
ולענ"ד נראה ג"כ לומר דיש נ"מ לפי מה שמבואר לקמן ד' מ"ט במשנה, ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו מבטלו בלבו, ועד כמה הן חוזרין ר"מ אומר זה וזה בכביצה ר' יהודא אומר זה וזה בכזית וכו' וכן פסקינן להלכה בשו"ע סי' תמ"ד סעיף ז' ועד כמה הוא חוזר עד כביצה פחות מכאן מבטלו בלבו, וכתב המג"א אבל אם הוא פחות מכזית אפי' הוא לאחר זמן איסורו דלא מצי מבטל אפי"ה אין צריך לחזור, וא"כ איכא שפיר נ"מ בהך איבעי דעל ובדק ולא אשכח אף דלא מצינו לחייבו עוד בדיקה כיון דלא מצא בפעם ראשון, ומה יועיל בדיקה פעם שנית כמו שהקשו התוס' מ"מ איכא נ"מ כגון אם העכבר לקח חצי כזית חמץ ועל להבית ובדק ולא אשכח ומלבד זה יש לו ג"כ חצי כזית חמץ בבית או בעליה, וא"כ לר"מ דס"ל דכל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע היכן הוא, א"כ הך חצי כזית שאבד הרי הוא כאלו הוא בעין, ולפי"ז אם הלך לדבר מצוה ונזכר שיש לו הך שני חצאי זיתים בבית, א"כ מחויב לחזור ולבער ולשרוף עכ"פ החצי כזית שיש לו בבית בעין בכדי דהך חצי כזית שאבד יהי' חצי שיעור, אבל לרבנן דס"ל דסגי בהך בדיקה ואנו תולין דהעכבר אכלו, א"כ לא נשאר רק הך חצי כזית שהוא בעין, ועל חצי זית אינו צריך לחזור אפי' לאחר זמן איסורו כמ"ש המג"א הנ"ל ומיושב שפיר קושית התוס' הנ"ל:
ולולא דבריהם היה נראה לפרש כונת הגמ' דאם בדק ולא אשכח דלר"מ לא סגי בהך בדיקה היינו דוקא שלא בדק כעין בדיקה חיוביות שתקנו חז"ל גבי חמץ, שתהי' דוקא בלילה ודוקא לאור הנר, אבל אם בדק בדיקה חיוביות בלילה ולאור הנר כמו שתקנו חכמים ע"ז ליכא מאן דפליג דסגי בזה והוי כמבוער ולא בעינן שום תיקון אחר, אלא דהכא מיירי שבדק בסתם לא כמו שתיקנו חכמים וכמו בשארי איסורים דהוה מהני בדיקה כזו, ורק גבי חמץ בעינן בדיקה מעליא דבירושלמי איתא הך בעי גופא לענין טומאה, כזית מן המת בדק ולא מצא טהור וכי נימא דבעינן התם בדיקה בלילה ולאור הנר דוקא כמו שתיקנו חז"ל גבי חמץ, אלא דלענין שאר איסורים לא בעינן רק בדיקה כדי שיצא הספק מלבו, אבל גבי חמץ לא מהני רק כמו שתקנו חכמים, וזה כונת הגמ' כגון שבדק בדיקה סתמא דהוה מהני בשאר איסורים וכגון לענין טומאה ולא מצא, וא"כ תליא בפלוגתא דלר"מ דאמר דלא מהני בדיקה עד שיודע הטומאה היכן היא, ה"נ הכא גבי חמץ לא מהני בדיקה כזו ובעינן בדיקה כמי שתיקנו חכמים, ויותר לא בעינן דהא לא תיקנו חכמים רק בדיקה ולא יותר, אבל לרבנן דס"ל דגבי טומאה מהני בדיקה א"כ ה"נ מהני הך בדיקה סתמא כמו לענין טומאה, וא"כ אנו דנין דליכא כאן הך ככר חמץ בודאי ולא בעינן שוב בדיקה שנית כמו שתיקנו חז"ל, דהא כבר בדק הבית מקודם וקיים התקנתא דרבנן, ורק מחמת חמץ זו וע"ז אנו דנין דבודאי אכלוה עכברים וממילא לא בעינן בדיקה יותר, וא"כ לרבנן לא בעינן בדיקה שנית, ושפיר תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן ומדוקדק היטב הגמ' דמיירי לענין בדיקה וא"ש:
ומה שתמהו האחרונים על סוף דברי התוס' שכתבו וז"ל וסגי אפי' לר"מ דלא איירי אלא בספק טומאה, אבל הכא דבדיקת חמץ דרבנן להכי סגי בביטול לבד, בלא"ה הא ליכא תקנה אחרת כמו שכתבו התוס' בתחילת הדבור כיון שכבר בדק ולא מצא מה יוסיף בדיקה שנית, ולענ"ד נראה לומר דהתוס' אלו שייך לעיל אחרי שהביאו דברי רש"י, וכתבו זאת רק לפרש דברי רש"י שכתבו ורש"י פירש דאפי' לר"מ דאמר אימר עכבר אכלוה דבדיקת חמץ דרבנן, ופירשו כונת רש"י אפי' לר"מ דלא איירי אלא בספק טומאה דאורייתא, אבל הכא דבדיקת חמץ דרבנן שרי, ובזה א"ש דברי התוס' בלא שום גמגום ובלא שום יתור אות ודבריהם מובנים היטב ודו"ק: