בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן כט
צ"ע בדברי התוס' פסחים ד' ד':
פסחים ד' ב' בתוס' ד"ה אור וכו' כתבו והטעם שהחמירו כאן טפי מבשאר איסורי הנאה שלא הצריכו לבערם, משום דחמץ מותר כל השנה ולא נאסר רק בפסח ולא בדילי מיניה, כדאמר לקמן ולא דמי לבשר וחלב וערלה וכלאי הכרם שאיסורם נוהג איסור עולם א"כ משמע מדבריהם דבשר בחלב וערלה וכלאי הכרם אינם צריכין ביעור מן העולם:
ותמיהני דבהדיא מפורש בתמורה ד' ל"ג ע"ב במשנה דבשר בחלב הוא מן הנקברים, וערלה וכלאי הכרם חשיב התנא מן הנשרפים כמו חמץ בפסח, ובתוס' שם כתבו וי"ל ואלו הן הנשרפין ערלה וכלאי הכרם, צריך עיון, בשלמא בכלאי הכרם דהא כתיב פן תקדש, ודרשינן בקדושין ד' נ"ו פן תוקד אש, אלא ערלה טעמא מאי בשריפה, ותירצו בשם רש"י משום דאיתקש לכלאי הכרם, ועכ"פ שניהם צריכין ביעור מדאורייתא, ולכן אפרן מותר, ובבו"ח עכ"פ מדרבנן צריך ביעור, וא"כ איך תפסו זאת התוס' בפשיטות, דכל הני אין צריך ביעור כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן וצ"ע: