בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן כד
הערה על השבות יעקב הובא בס' שערי תשובה סימן שמ"א:
בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' כ"ז פסק באשה שנטלה חלתה בע"ש וזרקה לתוך התנור, ובשבת נמצא החלה בתוך התבשיל, וכתב ויותר נ"ל דאף אם איכא ס' לבטלו, כיון דאפשר להתיר הנדר הוי כדבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל, ואע"ג דתרומה כיון דלא הוי מצוה לאיתשולי עליה לא הוי דשיל"מ, מ"מ כיון דמפירין נדרים שהם לצורך שבת א"כ משום כבוד שבת וצורך שבת להתיר המאכל לאכול בלי שום ביטול, הוי כדבר שיש לו מתירין ואין לו תקנה בביטול, רק ע"י התרת חכם לאכול בצד זה וליתן עיניו במה שמשייר לפטור את הטבל, והובא תשובה זו בשערי תשובה סי' שמ"א להלכה, וכתב דיש להתיר אפילו שלא במינו, ואפילו איכא ששים דהוי כדשיל"מ, ומפירין נדרים לצורך שבת ע"כ:
ולענ"ד הדבר תמוה דמנין לנו לומר דהוי דשיל"מ, כיון דבאמת לא הוי דשיל"מ דהא ליכא מצוה לאיתשולי, ואמאי אסור עד שיפריש שכתב ואין לו תקנה בביטול רק ע"י התרת חכם, ולא מצינו בשום מקום חומרא כזו, ביותר שכתב דאפילו באינו מינו אפילו באלף לא בטיל, והלא קי"ל דאינו מינו בטיל בששים אפילו בדשיל"מ, ולא אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, ולא הבנתי מאין מצאו מקום להחמיר בחלה יותר מבכל מקום וצ"ע: