אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן כג

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן כג

סימן כב

תירוץ לקושית הגרע"א בדו"ח שבת קנ"א ומיושב נמי קושיתו הב' בתוס' רע"ק על המשניות שם צ"ע בדברי הגמ"א סי' תקט"ו:

שבת דף קנ"א פ"א במשנה נכרי שהביא חלילין בשבת (בשביל ישראל) לא יספוד בהן ישראל ורש"י פירש לא יספוד בהן ישראל לעולם וקנס הוא דמוכח מילתא דבשבילו הובא, והגאון רעק"א בדרו"ח תמה על רש"י מדברי הגמ' דרב סבר דאפילו ספק אם הביא מחוץ לתחום או מתוך התחום אסור. ומביא הגמ' תניא כותיה דרב עיר שישראלים ונכרים דרין בה והיה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב עו"ג רוחץ לערב מיד, מחצה על מחצה אסור עד כדי שיחמו חמין למוצאי שבת אלמא דספיקא אסור דקתני מחצה על מחצה ימתין הרי דספיקא אסור, ולשיטת רש"י קשה דילמא במרחץ משו"ה אסור מספק משום דהוי דשיל"מ דהא לאחר שיעור כדי שיעשה יהיה מותר, אבל בחלילין דהאיסור הוא לעולם יש לומר דספיקו מותר כיון דלא הוי דבר שיש לו מתירין, ולפי"ז אין כאן ראיה לרב דספיקו אסור גבי חלילין, מהא דמרחץ יעי"ש שהניח בצ"ע, ובתוס' רע"ק על המשניות תמה עוד על רש"י ש"כ דחלילין לעולם אסור, א"כ אמאי פריך הגמ' לרב דס"ל דספיקו אסור מהא דתנן עשו לו ארון וחפר לו קבר וכו', אמאי הכי נמי ימתין בכדי שיעשו משום דשמא נעשה בשביל ישראל, טפי הו"ל להג"מ למיפרך שיהיו אסור לעולם כמו בחלילים דאסור לרב מספק לעולם יעו"ש:

וראיתי בהגהת הרש"ש שתירץ על קושיא זו משום דבחלילים מוכחא מילתא דבשביל ישראל הובא, אבל ארון וקבר אינו מוכח דבשביל ישראל נעשה וכמו שכתב רש"י שם יעו"ש, ושגה בזה דהגאון רעק"א שפיר מקשה דהא בארון וקבר אף דלא מוכחא מילתא מ"מ תנן במשנה דאם ודאי נעשה בשביל ישראל אסור עולמית, ולכן קשיא ליה שפיר דכי היכא דבחלילין דבודאי אסור עולמית מספק ג"כ אסור עולמית א"כ בארון וקבר נמי כיון דבודאי אסור לעולם א"כ אף בספק נמי נימא לרב דיהיה אסור עולמית ואמאי פריך בגמ' ימתין בכדי שיעשו ולא פריך שיאסור לעולם וז"פ:

אמנם נראה לתרץ שני הקושיות הנ"ל על רש"י דהנה ברמב"ם פ"ו מה"ל שבת ה"ל ה' איתא שם מת שעשו לו נכרים ארון וחפרו לו קבר וכו' אם היה הקבר בסרטיא גדולה הרי זה לא יקבר בו אותו ישראל עולמית ומותר לקבור בו ישראל אחר והוא שימתין בכדי שיעשה ויעוין שם במ"מ שכתב שכן דעת רש"י דאחר צריך להמתין כדי שיעשו חזינן מדברי הרמב"ם דמה שכתוב במשנה עולמית היינו דוקא לאותו ישראל שנעשה בשבילו, וכן מבואר ברש"י במשנה שכ' דמוכחא מילתא דבשבילו הובא, ולפי"ז אתי שפיר הקושיא השניה של הגרע"א על רש"י דנהי דרש"י סבר דבחלילין אסור לעולם היינו דוקא לאותו ישראל שנעשה בשבילו אבל לישראל אחר מותר רק שימתין כדי שיעשה וא"כ בספק נמי אם הספק הוא אם נעשה לישראל זה אסור לרב לעולם אבל אם הספק רק שנעשה בשביל ישראל אבל לא בשביל זה אינו אסור לעולם, רק ימתין כדי שיעשה וא"כ לא מצי הגמ' למיפרך לרב שיאסור הארון והקבר לעולם בשביל ספק שמא נעשה בשביל ישראל דהא אפילו נעשה בשביל ישראל אבל לא בשביל זה דוקא דנוכל לומר דמיירי שמת אח"כ, או בנכרי שאינו מכירו, דידוע בודאי דלא הובא בשביל זה, ולכך פריך הגמ' דלכה"פ ימתין כדי שיעשו דהא אפילו ישראל אחר צריך להמתין כדי שיעשו כמבואר ברמב"ם הנ"ל וא"ש דברי רש"י וז"ב:

ועפי"ז נוכל לישב גם הקושיא הראשונה על רש"י דמאי מייתי הגמ' ראי' דגבי חלילין אסור מספק מהא דמצינו דאסור מספק גבי מרחץ, דדילמא מרחץ שאני דהו"ל דשיל"מ דהא לאחר כדי שיעשה מותר, אבל גבי חלילין דאסור לעולם מצינו למימר דספק מותר משום דהו"ל. דשאל"מ, דשפיר נוכל לומר דגבי חלילין נמי אסור משום דהו"ל דשיל"מ, לפי מה שכתב המג"א בסי' שי"ח ס"ק ד' שכתב להשיב על הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב גבי מבשל בשבת דאם נתערב באחרים בטיל ולא הוי דשיל"מ, (משום דמבשל בשבת אסור לו לעולם) וכתב הגמ' ע"ז דהכא כיון שחל עליו שם דשיל"מ לאחרים אף לדידיה לא בטיל כדאיתא בפ"ג דבכורים דאם נתערבו ביכורים אסורים אף לזרים, אע"ג דלדידהו הוי דשאיל"מ כיון דלכהנים הוי דשיל"מ אסורים אף לזרים, ולפי"ז מתורץ הקושיא הנ"ל שפיר דהא הכי נמי גבי חלילים כיון דלאחרים למי שלא הובא בשבילו מותר לאחר כדי שיעשה, כמו שכתב הרמב"ם גבי ארון וקבר, וכן כתב הרמב"ן במס' שבת לדעת רש"י דהא דחלילים אסור לעולם היינו דוקא למי שהובא בשבילו, וא"כ כיון דלאחרים מותר לאחכד"ש א"כ הוי לאחרים דשיל"מ אף לדידיה למי שהובא בשבילו אף דלדידיה אסור לעולם, מ"מ הוי דשיל"מ מחמת דחל שם דשיל"מ לאחרים וכמו גבי ביכורים וכמ"ש המג"א הנ"ל, וא"כ שפיר קאמר רב דבעינן דוקא שידוע שהביא ממקום קרוב, ולכן מותר אפילו מיד, אבל אם לא ידעינן והוי ספק שמא מחוץ לתחום אסור משום דהו"ל דשיל"מ לגבי אחרים ובעינן כדי שיעשו, וע"ז מביא שפיר ראיה ממרחץ דאסור עד כדי שיעשו ושפיר מביא הגמ' ראיה, אבל לאחר כדי שיעשו נוכל לומר דמספק מותר כמו כל ספק דרבנן, וא"כ אין מזה סתירה על דעת רש"י הנ"ל:

ובדרך היותר פשוט נראה לענ"ד לישב הקושיא הראשונה על דעת רש"י דנהי דס"ל לרש"י דהחלילין לעולם אסור מטעם קנס אין כונתו דהקנס הוא על החלילים שיאסרו לעולם, אלא דהכונה הוא דקנסו את המלאכה שנעשה בשבת שלא יהנה ממנה לעולם, אבל אם נסתלק המלאכה שנעשה בשבת כגון אם החזירם למקומם ואח"כ הביא אותם שנית ולא נהנה כלל מהמלאכה הראשונה פשוט דמותר וכן לענין ארון וקבר דאסור לעולם נמי החפירה הוא דאסור, אבל הקרקע עולם בודאי לא נאסר ואם סתמה וחזר וחפרה פשוט דמותר דכבר איסתלק מעשה ראשון, וכדאיתא בב"ק גבי בור דאם סתמה וחזר וחפרה דאיסתלק מעשה ראשון, וא"כ ה"נ איסתלק לה מעשה שבת לגמרי ובמאי יאסר, וא"כ כיון שאם ירצה להחזיר החלילין למקומם ולחזור להביאם יהיה מותר, א"כ שוב הוי דבר שיש לו מתירין דהא יכול לעשות שיהיה מותר, וא"כ דמי למרחץ דהוי דשיל"מ ולא קשה הקושיא הנ"ל דשפיר מייתי הגמ' ראיה ממרחץ לחלילין, דאם נימא דגבי מרחץ הטעם דאסור מספק משום דהוה דשיל"מ, דיכול להמתין כדי שיעשו, א"כ ה"נ הוי ליה דשיל"מ משום דיכול להוליכם למקומם ולהביאם ושפיר קאמר רב דאסור אלא א"כ הובא בודאי ממקום קרוב וא"ש:

ומסוגיא זו קשה לי על המג"א בסי' תקט"ו ס"ק כ"ג שהביא בשם הסמ"ג דמחצה על מחצה הוי לצורך שניהם והב"י בסי' רע"ו כתב בשם רש"י דהוי ספק ויעו"ש בחידושי רעק"א, ותמיה לי דהא כאן מבואר דמחלוקת זו תלי בשני הגרסות אם גרסינן תניא כותיה דרב דספק אסור מהא דמרחץ, ע"כ הראיה מהא דמחצה על מחצה אסור משום דספיקא הוי, וכמ"ש רש"י דספיקו אסור דקתני מחצה על מחצה ימתין, ולאידך גירסא דגרסינן תניא כותיה דשמואל דספיקו מותר מהא דמרחץ, הראיה מסיפא דקתני אם יש בה רשות מותר דתלינן מספק לקולא, ומפרש רש"י שם ורישא לא קשיא כיון דמחצה על מחצה ודאי בשביל ישראל ונכרים הוחמו, שהרי לא לאדם אחד החמו דנימא ספק לנכרי ספק לישראל, ולשון זה נראה לי עיקר ע"כ לשון רש"י, נמצא דלגירסא הראשונה מע"מ ספיקא הוי, ולגירסא השניה מע"מ לצורך שניהם, וא"כ ל"ל להמג"א למיתלי זאת בדעת הסמ"ג ורש"י הו"ל למימר דתלי בב' הגירסות, וביותר קשה דא"כ דברי רש"י ז"ל סותרין זא"ז דבס"פ כל כתבי כתב רש"י גבי נר דמחצה על מחצה הוי ספק והובא בב"י סי' רע"ו, וכאן כתב רש"י דנראה לו עיקר הגירסא השניה דמחצה על מחצה לצורך שניהם וצ"ע:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה