בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן יח
ישוב נפלא לתמיהת הגאון רעק"א על ירושלמי ביצה והמג"א בסי' תצ"ח בדין אם מוקצה קיל מדקר נעוץ
המג"א סי' תצ"ח ס"ק ל"א כתב דטוב יותר לכסות באפר שהוסק ביו"ט שהוא מוקצה מלכסות בדקר נעוץ מחמת איסור חפירה דעביד גומא והביא בדקר נעוץ מחמת איסור חפירה דעביד גומא והביא שכן הוא בירושלמי דמבואר שם מוטב שיטול אפר ולא יחפור בדקר ויכסה יעו"ש, ובחדושי רע"ק הקשה ע"ז דמוכח בסוגיא דביצה דדקר נעוץ קיל ממוקצה דהא אמרינן בכוי דאין מכסין את דמו משום דאפר כירה מוכן לודאי ואינו מוכן לספק והיינו דאסור משום מוקצה חזינן דלא דחי ספק כסוי איסור מוקצה ובדקר נעוץ משמע שם דמכסין כדאמר שם בגמ' דפריך אמאי אין מכסין דם כוי ביו"ט ולכסייה באפר כירה מוכן או בדקר נעוץ הרי דדקר נעוץ קיל ממוקצה, ולכאורה היא תמיה גדולה על המג"א.
ונראה לתרץ דלכאורה מלבד זה קשה דהגמרא שם פריך ספק מאי טעמא לא דחי משום דקא עביד גומא ודאי נמי קא עביד גומא אלא כדר' אבא דחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור משום דהו"ל מלאכה שאינה צריכה לגופא ספק נמי כדרבי אבא ואמאי ספק לא דחי וא"כ קשה נהי דדקר נעוץ קיל ממוקצה מ"מ איך פריך הגמ' כ"כ בפשיטות כיון דודאי דחי ספק נמי דחי הא חזינן גבי מוקצה דודאי דחי מוקצה ולא ספק א"כ גבי דקר נעוץ נמי נימא הכי ומאין פשיט ליה להגמ' דבדקר נעוץ, שוה ספק כודאי דמותר לכסות ספק בדקר נעוץ ועוד צריך להבין דהא בפשוטו מוכח דדקר נעוץ קיל ממוקצה, דהא בדקר נעוץ מותר לשחוט אף לכתחלה לב"ש, ולפי מה דאמרינן דמוחלפת השיטה ס"ל כן ב"ה דבדקר נעוץ מותר לשחוט לכתחילה כמבואר במשנה ריש ביצה ובלא הכנה כגון בעפר מוקצה ס"ל לכולי עלמא דרק בדיעבד אם שחט שיכסה אבל משום זה לא ישחוט לכתחלה, ואם נימא כדעת המג"א דאפר מוקצה קיל מדקר נעוץ הו"ל להיות ג"כ מותר לשחוט לכתחלה אף באין לו רק עפר מוקצה.
ונראה לתרץ כ"ז ע"פ מה שכתבו התוס' על מה דפריך שם הגמרא בביצה דף ח' אמתניתין דתנן שמותר לכסות בדקר נעוץ והא קא עביד גומא ומשנה הגמ' כדר' אבא דחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור, משום דהוה מלאכה שאינו צריכה לגופא והקשו בתו' שם דא"כ פטור אבל אסור מדרבנן לכתחלה, ותרצו דמשום שמחת יו"ט מותר לכתחלה ע"כ וכ' המהרש"א ע"ז דזה רק לב"ש דס"ל דמותר לשחוט לכתחלה ע"י דקר נעוץ אבל לב"ה דס"ל דרק בדיעבד מותר לכסות א"כ ליכא כאן שמחת יו"ט דהא לאחר שנשחט מותר באכילה דמשום כסוי לא מתסר באכילה וא"כ ליכא שמחת יו"ט לב"ה, ולפ"ז לב"ה אמאי בדיעבד אם שחט מותר לכסות וע"כ דלב"ה מצות כסוי דוחה איסור חפירה או הכנה וכמו שכתב הרא"ש יעו"ש במהרש"א.
נמצא מבואר מדברי המהרש"א דיש כאן ב' דברים הגורמים היתר לכסות ביו"ט מצות כסוי ושמחת יו"ט רק דהבדל יש ביניהם דמצות כסוי מתיר בדיעבד אם שחט שמותר לכסות ושמחת יו"ט מתיר לשחוט לכתחלה וע"כ מוכרחין אנו לומר דאף לב"ש דס"ל דשמחת יו"ט מתיר לכתחלה לשחוט מ"מ מוכרח גם לטעם דמצות כסוי דוחה איסור מוקצה או חפירה דרבנן דאל"כ לאחר שישחט יהיה אסור לכסות דאז ליכא שמחת יו"ט דהא מותר באכילה וכמו שכתב המהרש"א הנ"ל וכיון דלאחר ששחט יהיה אסור לכסות א"כ אסור לשחוט לכתחלה אף דאיכא שמחת יו"ט דכיון דסוף סוף יהיה אסור לכסות אחר שחיטה וכיון דאסור לכסות מאיזה טעם שיהיה ודאי אסור לשחוט בלא כסוי אלא דלאחר ששחט מצות כסוי לבדה ידחה שיהיה מותר לכסות אלא דמשום מצות כסוי אסור לכתחלה לשחוט משום דעושה דבר בידים כדי שידחה אח"כ האיסור ואסור לגרום לעשות איסור, ולזה צריך ההיתר דשמחת יו"ט ובהצטרף שניהם יחד מותר לשחוט לכתחלה דלאחר השחיטה יהיה מותר לכסות משום מצות כסוי וקודם השחיטה מותר לגרום שידחה איסור משום שמחת יו"ט
ובזה יובן הטעם דלב"ש בדקר נעוץ מותר לשחוט לכתחלה אף דאיכא איסור חפירה ובמוקצה לכתחלה אסור ורק בדיעבד מותר, הוא משום דבמוקצה אע"ג דבדיעבד אם שחט מותר לכסות ולכתחלה איכא שמחת יו"ט מ"מ אסור לשחוט לכתחלה דהא שמחת יו"ט לא יוכל לדחות איסור מוקצה או חפירה רק בעת שעושה מלאכת יו"ט אז נדחה האיסור מפניו אבל הכא בעת שעושה האיסור מוקצה או חפירה כבר נעשה השמחת יו"ט דהא כבר נשחט ומותר באכילה כמו שכ' המהרש"א הנ"ל ורק מחמת מצוה דכסוי נדחה האיסור ואז שמחת יו"ט לא מעלה ולא מוריד וא"כ גורם שחיטתו שידחה איסור אחר השמחת יו"ט וזה אין מתיר שמחת יו"ט לעשות אח"כ איסור ע"י דחיה ולכן מחמת שמחת יו"ט אינו רשאי לשחוט על סמך שיכסה באפר מוקצה אבל בדקר נעוץ שפיר יוכל לשחוט לכתחלה על סמך שיכסה שיחפור בדקר דכיון דאינו רשאי לשחוט בלא עפר ומחמת שמחת יו"ט יוכל לעשות איסור כדי שיוכל לעשות השמחת יו"ט א"כ הלא יוכל לחפור בדקר קודם השחיטה דאז הוא לו היתר גמור מחמת שמחת יו"ט ואח"כ יכסה בהיתר ולכן אף אם לא יחפור מקודם יוכל לחפור אח"כ מחמת מצות כסוי כיון דבעת השחיטה היה היתר גמור ומאי נ"מ אם יחפור קודם שחיטה או לאחר שחיטה ולכן שפיר שוחטין אף לכתחלה על סמך דקר נעוץ, וב"ה דס"ל אין שוחטין לכתחלה היינו דס"ל דמשום שמחת יו"ט אין אנו מתירין לו לעשות איסור, ובזה יתורץ קושית המג"א בסי' תק"ט ס"ק ט"ו על המהרש"א והב"ח שהקשו דכיון דמוקצה מותר משום אוכל נפש אמאי אינו מותר לכסות במוקצה, ותרצו דבעת שמכסה ליכא אוכל נפש, והקשה המג"א דהא אמרינן ליה משום זה לשחוט וא"כ הוי אוכל נפש יעו"ש, ובזה א"ש דכיון דבעת הכסוי ליכא אוכל נפש ורק משום דהמצוה ידחה את האיסור ובשעה שעושה האוכל נפש אינו עושה האיסור רק שגורם שידחה האיסור בעת שלא יהיה כלל אוכל נפש, אז אין בכח אוכל נפש להתיר לדחות איסור ורק בעת שעושה האוכל נפש אז מותר לו בתורת הותרה ולא בתורת דחויה אבל אח"כ יהיה בתורת דחויה ולכן אסור לשחוט לכתחלה וזה ברור
ולפ"ז מיושב ג"כ קושית הגרע"א על הירושלמי שהביא המג"א דמוקצה קיל מחפירה של דקר נעוץ מהא דגבי כוי דבמוקצה אינו מכסה משום דספק כסוי אינו דוחה איסור מוקצה, ואמאי פריך הגמרא ולכסייה בדקר נעוץ, אלמא דדקר נעוץ קיל ממוקצה, ולפמ"ש כיון דאיכא ב' דברים מצות כיסוי ושמחת יו"ט דמצות כיסוי מתיר בדיעבד ושמחת יו"ט מתיר לכתחילה וא"כ נהי דגבי כוי הוי ספק ולא יוכל לדחות איסור דספק מצוה אינו דוחה איסור זה רק לגבי דיעבד אם שחט דדחי מצות כיסוי וספק מצוה אינו דוחה אבל לגבי שמחת יו"ט מאי נ"מ בין ספק לוודאי כיון דבין ודאי ובין ספק אסור לו לשחוט אם לא יוכל לכסות וממנע משמחת יו"ט וא"כ אפילו גבי כוי הוי מצות משמחת יו"ט ודאי וכיון דשמחת יו"ט מתיר לכתחלה לשחוט מה לי ספק ומה לי ודאי והיה מהראוי להתירו לשחוט לכתחלה משום שמחת יו"ט אף דהוי ספק ומה דבאמת אין אנו מתירין לו לשחוט כוי ביו"ט ולכסות במוקצה משום דאחר השחיטה כיון דאזלה ליה שמחת יו"ט יהיה אסור לכסות דהא מצי אכיל בלא כיסוי ואין כאן שמחת יו"ט ורק דמצות כיסוי ידחה וכיון דכוי הוא ספק מצות כיסוי לא ידחה איסור מוקצה וסוף כל סוף אינו רשאי לכסות וא"כ אסור לו לשחוט לכתחילה כיון דלא יוכל לכסות ולכן שפיר משני הגמ' אפר כירה מוכן לודאי ואינו מוכן לספק והוי מוקצה ולכן ספק מצוה אינו דוחה וממילא אסור לשחוט לכתחילה משום שמחת יו"ט וזה אינו רק לגבי איסור מוקצה דצריך לעבור האיסור אחר שחיטה דאזלה לה היתר שמחת יו"ט, אבל דקר נעוץ דהוא משום איסור חפירה ויכול זאת לעשות קודם שחיטה דאיכא היתר שמחת יו"ט ולגבי שמחת יו"ט אין נ"מ בין ספק לודאי כיון דאסור לשחוט באין לו במה לכסות וא"כ מחמת היתר שמחת יו"ט יוכל לחפור קודם שחיטה ולאחר שחיטה לא יעבור שום איסור וא"כ גבי כוי נמי שרי בכה"ג וא"כ הכא דאזלא הגמ' לפי מה דמוחלפת השיטה וסבירא להו ב"ה דמותר לשחוט לכתחילה מחמת שמחת יו"ט כמו שכתבו התוס' ד"ה ולכסייה א"כ שפיר פריך הגמ' מ"ש ספק דלא דקא עביד גומא ולא מהני שמחת יו"ט א"כ וודאי נמי קא עביד גומא אלא וודאי כד"ר אבא דמלאכה שאינו צריכה לגופא פטור ואינו אלא איסור דרבנן ומפני שמחת יו"ט מותר לשחוט לכתחילה, א"כ ספק נמי כד"ר אבא דמשום שמחת יו"ט אין נ"מ בין ספק לוודאי אבל גבי מוקצה דהאיסור הוא לאחר שחיטה ומותר מטעם דמצות כיסוי דוחה האיסור מוקצה אז איכא נ"מ בין ספק לוודאי דבספק מצוה לא דחי שום איסור ולכן אסור לכסות במוקצה ובזה מיושב קושית הגרע"א מאי דפריך הגמ' ולכסייה באפר כירה או בדקר נעוץ כיון דמותר לכתחילה לשחוט משום שמחת יו"ט א"כ יכול לחפור בדקר קודם שחיטה דאז אין לו עצה לשחוט בלא כיסוי ואיכא היתר שמחת יו"ט ולאחר השחיטה איכא היתר גמור אבל גבי הכנה יש נ"מ בין ספק לוודאי אבל לעולם מוקצה קיל מדקר נעוץ, ואם יכול לכסות במוקצה אינו רשאי לכסות בדקר נעוץ כמ"ש הירושלמי הנ"ל ודוק היטב כי הוא דבר חריף מאוד: