אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן יז

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן יז

סימן טז

תירוץ נכון לקושית הגאון רעק"א בשו"ע סי' הנ"ל על הרא"ש ביצה שם והובא במג"א סי' הנ"ל:

בשו"ע אות סי' תצ"ח סעיף י"ד לא ישחוט אדם חיה ועוף ביו"ט אלא א"כ יש לו עפר מוכן מבעוד יום, ואם עבר ושחט אם יש לו דקר נעוץ מבעוד יום בעפר תיחוח מכסהו בו, וכתב ע"ז המג"א בשם הרא"ש ואע"ג דעביד גומא הא קי"ל דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אבל אסור ומשום שמחת יו"ט שרי, אבל אם אין לו דקר נעוץ הוי תרתי איסורא חדא שאינו מוכן ועוד דעביד גומא עכ"ל המג"א, והקשה שם בחידושי רע"ק וז"ל קשה לי גם בדקר נעוץ הא כיון דלא יהי' רשאי ליטול העפר משם לשום דבר מחמת איסור גומא, ממילא הוי איסור מוקצה מחמת איסור, וא"כ יש בזה תרתי איסורין גומא ומוקצה ומאי מהני הכנתו הא מ"מ הוי מוקצה מחמת איסור גומא והניח בצ"ע יעו"ש היטב:

ולענ"ד נראה דלא קשה כלל דבדקר נעוץ לא הוי אלא חדא איסורא משום גומא, אבל איסור מוקצה אין כאן ודברי הרא"ש נכונים וברורים, לפי מה שכתבו התוס' בביצה ל"א ע"ב ד"ה ונפחת וכו' שהקשו וא"ת אמאי נוטל ממקום הפחת הא הוי מוקצה בין השמשות דאסור לפחתו ביו"ט מדרבנן ומיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, ופי' בקונטרס דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, והכי אמר גבי טבל שהוא מוכן הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן דלא הוי מוקצה אלא מדרבנן ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי, ולבסוף מסקי התוס' דלא אמרו כן אלא כשהמוקצה אינו מסתלק מן העולם כגון מעות שע"ג הכר שאעפ"י שנטלם עדיין הם בעולם אבל בטבל מיד שתקנו מסתלק המוקצה מכל וכל ולכן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי באיסור דרבנן, אבל מוקצה מחמת איסור דאורייתא אמרינן מיגו דאיתקצאי אפילו היכא שנסתלק המוקצה מכל וכל מן העולם יעו"ש, מבואר מדבריהם דכל מוקצה מחמת חסרון מלאכת איסור דרבנן היכא שנסתלק המוקצה מכל וכל מותר ולא אמרינן מגו דאיתקצאי:

ולפי"ז ניחא שפיר דברי הרא"ש הנ"ל דהיכא דאין לו דקר נעוץ א"כ הוי העפר מוקצה מחמת עצמו א"כ שפיר כתב הרא"ש דהוי תרתי איסורי איסור מוקצה ואיסור חפירת גומא, ומצות כיסוי אינו דוחה תרי איסורי, אבל היכא דאיכא דקר נעוץ א"כ כבר הכין העפר מעריו"ט ואין בהעפר דין מוקצה מחמת עצמו, אלא כיון דגם בעפר תיחוח איכא איסור משום חפירת גומא א"כ הוי העפר מוקצה מחמת איסור גומא, מ"מ כיון דאיסור חפירת גומא היכא שא"צ אלא לעפרא אינו אסור אלא מדרבנן, וא"כ הדין פשוט היכא דכבר עביד הגומא ונטל העפר משם מקרי שנסתלק המוקצה מכל וכל דהא העפר מצד עצמה מוכן הוא, וכיון שנסתלק המוקצה לא אמרינן מיגו דאיתקצאי ומותר לטלטלו אח"כ, וא"כ הכא גבי מצות כיסוי דקי"ל דמצות כיסוי דוחה חדא איסורא, א"כ מותר לחפור ולכסות א"כ כבר נסתלק המוקצה מכל וכל, דהא עיקר המוקצה הוא משום איסור חפירת גומא, וכיון דהמצוה דוחה איסור חפירת גומא בטל ממנה תורת מוקצה מהעפר, דהא איסור חפירת גומא אינו אלא מדרבנן כמו שכתב כאן המג"א דקי"ל החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אבל אסור, ובדרבנן הא כתבו התוס' דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי לביהש"מ איתקצאי לכולי יומא, וכיון דמותר לחפור גומא ממילא מותר ג"כ לטלטל ואין בו משום מוקצה, ושפיר כתב הרא"ש דאם יש לו דקר נעוץ מותר לכסות דאין בו אלא חדא איסורא איסור גומא, אבל איסור מוקצה אין כאן ומיושב שפיר קושית הגרע"א הנ"ל:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה