אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן טז

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן טז

סימן טו

תירוץ נכון לתמיהת הגאון רעק"א בשו"ע או"ח סי' תצ"ח על הש"ס דביצה ד' ח'

בשו"ע או"ח סי' תצ"ח סעיף ט"ו אפר כירה שהוסק מערב יו"ט מותר לכסות בו אבל אם הוסק ביו"ט אסור אלא א"כ הוא חם שראוי לצלות בו ביצה דאז עומד למלאכתו הראשונה ע"כ וכתב ע"ז בחידושי רעק"א וז"ל תמיה לי ממאי דפסקינן לקמן סי' תק"ב ס"ג אין סומכין את הקדירה בבקעת ועיין מג"א שם אף למאן דשרי מוקצה, מ"מ עצים הוי מוקצה לכל תשמישין שמחוץ להסקה, וא"כ מה בכך דראוי לצלות והוי כמו עצים עצמן הא העצים ג"כ מוקצין לכל דבר, וא"כ מה שרצה להשתמש באפר לשאר דברים כדין כלי הוי כנולד ע"כ והניח בצע"ג יעו"ש, והיא תמיה גדולה על הג"מ דמקור הדין דבאפר חם מותר לכסות מבואר בביצה ז' ע"ב, והדין דאין סומכין קדירה בבקעת מפורש כן במשנה שם ל"ב ע"ב וא"כ סותרין שני הדינין זא"ז:

ולענ"ד נראה לתרץ בפשיטות דהנה לכאורה גם בל"ז קשה להבין סברת המשנה דאין סומכין את הקדירה בבקעת, והטעם מבואר בגמ' משום דסתם עצים להסקה הן עומדין וא"כ הוי מוקצה לכל דבר שמחוץ להסקה, וקשה דהא קי"ל דבכל מוקצה היכא דחזי לאדם אחד הותר לכל העולם, ונסתלק ממנו שם מוקצה אף למי שלא חזי ליה, א"כ מכש"כ היכא דלאדם זה עצמו חזי הדבר לאיזה תשמיש בעולם, מכש"כ דמותר לטלטלה לאיזה דבר שירצה דהא פקע ממנה שם מוקצה, וא"כ הכא גבי עצים כיון דמותר לטלטלם להסקה ויש להעצים היתר טילטול לכל אדם אמאי אין לו היתר מטעם זה לטלטלם לכל דבר שירצה דהא פקע מהם שם מוקצה, ונראה לומר דזה ניחא עפ"י מה שכתב המהרש"א שם במשנה שהקשה אמאי אסור לסמוך הקדירה בבקעת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה, הא קי"ל דמשום אוכל נפש מותר לטלטל מוקצה, וא"כ אמאי אסור לסמוך הקדירה בבקעת הא הוי אוכל נפש דאל"כ לא יתבשל התבשיל, ותירץ המרש"א דהא דמותר טלטול מוקצה משום אוכל נפש היינו לסלק המוקצה כגון גריפת תנור ופחיתת הלבנים התירו משום אוכל נפש, אבל להשתמש בדבר מוקצה כגון סמיכת קדירה בבקעת ודאי אסור לטלטל דסמיכתו וטלטולו זהו כעין אכילתו דאסור יעו"ש, מבואר מדבריו דבמוקצה יש ב' מיני אסורים א' איסור טלטול ב' איסור תשמיש מוקצה דהוה כעין אכילה, ונ"מ לענין אוכל נפש דטלטול מוקצה מותר אבל תשמיש מוקצה אסור אף לאוכל נפש:

ולפי"ז נוכל לומר ג"כ סברא זו לענין מה דמבואר משום דסתם עצים להסקה הן עומדים אסור לטלטלם לצורך אחר, היינו דוקא לענין איסור תשמיש דהוה כעין אכילה שפיר נוכל לומר הסברא דלתשמיש זה הותר אבל לא תשמיש אחר כיון דאינו עומד לכך הוי מוקצה, וכמו דקי"ל לענין איסור אכילה אף דחזי לאדם זה ולא הוי מוקצה לדידיה, מ"מ הוי מוקצה לגבי אחריני דלא חזי להו וכמו שכתבו התוס' בשבת מ"ו ע"ב גבי מפירין נדרים בשבת, דפריך הגמ' מי יימר דמזדקיק ליה בעל ואמאי לא הוי מוקצה, וכתבו התוס' ואע"ג דפירות שנדרה מהם אינם מוקצין לענין טלטול דהא חזי לשאר בני אדם, מ"מ אית לן למימר מיגו דאיתקצאי מאכילתם וכו' מבואר מדבריהם דלענין מוקצה דאכילה לא אמרינן מיגו דחזי לשאר בני אדם חזי נמי לזה, ולכן לענין תשמיש נמי כיון דזה הוי כמו אכילה כמו שכתב המהרש"א הנ"ל נמי לא אמרינן כיון דמותר לתשמיש זה שהוא עומד לכך מותר נמי לתשמיש אחרינא שאינו עומד לכך, ולכן שפיר הדין דאין סומכין את הקדירה בבקעת כיון דזה הוא איסור תשמיש מוקצה, לא אמרינן כיון דחזי להסקה מותר נמי לתשמיש אחר, דזה אינו כיון דהוא מוקצה לתשמיש אחר לא שרינן ליה מחמת מיגו, אבל לענין איסור טלטול מוקצה לחוד בלא תשמיש, נוכל לומר דכמו דאמרינן מיגו דהותר בטלטול לשאר בני אדם מותר נמי בטלטול לכל העולם, כמו"כ לענין טלטול עצים לחוד בלא תשמיש נמי אמרינן מיגו דהותר בטלטול להסקה דעומד לכך פקע ממנה שם מוקצה ומותר לטלטל בכל אופן שירצה, ורק להשתמש בזה אסור אבל טלטול לבד מותר וזה פשוט בסברא:

ועפי"ז נוכל לתרץ קושית הגרע"א הנ"ל דאמאי שרינן לכסות באפר חם שהוסק ביו"ט דהא האפר לא עדיף מעצים עצמן, דעומד רק להסקה ואינו רשאי לטלטלה לצורך אחר, ולפי מ"ש ליתא לקושיא זו דכיסוי הדם כיון דקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו, וא"כ במה שמכסה לא מקרי שמשתמש בהאפר דאין זה לצורכו רק לצורך מצוה, ולא הוי כעין אכילה וזה מקרי רק שמטלטל האפר, וא"כ לא הוי זה בגדר איסור תשמיש מוקצה רק איסור טלטול מוקצה לחוד, ולענין טלטול שפיר אמרינן כיון דדבר זה יש לו היתר טלטול להסקה או לבשל ולצלות בו מותר לטלטלה לכל דבר שירצה דפקע ממנה שם מוקצה לענין איסור טלטול, וא"כ שפיר שרי לכסות באפר חם כיון דמותר בטלטול לצלות בו ביצה מותר נמי הטלטול לענין כיסוי, וזה דבר נכון מאוד ומיושב שפיר דברי הגמ' והשו"ע:

אח"כ מצאתי להרשב"א בביצה ל"ג שהקשה קושית הגרע"א הנ"ל דמקשה כן, על המשנה דביצה גבי אין סומכין את הקדירה בבקעת וז"ל, תמיה לי כיון שראוין לתשמישן דהיינו להסקה ומותר לטלטלן לתשמישן למה לא יטלטלם אפילו לסמוך בו את הדלת ומ"ש מאפר שהוסק ביו"ט דאמרינן בפ"ק דכל שהוא חם כיון שראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות ביה, ולפי מ"ש מיושב הקושיא שפיר, ומיושב נמי הקושיא השניה של הרשב"א מהא דאיתא בביצה ד' כ"א ע"ב דבעי אביי מרב יוסף לר' יוסי הגלילי דאמר אין נפש בהמה במשמע, הני סופלי לחיותא היכי שדינין להו ביו"ט ואמר ליה הואיל וחזי להיסק גדול, ותמה הרשב"א לפי מה שאמר רב יוסף דמשום דחזי להיסק גדול שרי לטלטלם ולהשליכם לבהמה, א"כ אף אנו נאמר כן בבקעת כיון דחזי להיסק יטלטלה לסמוך בו את הקדירה והדלת, יעו"ש, מה שתירץ ולפי מ"ש מיושב שפיר דזה פשוט דמה שמאכיל מוקצה לבהמה גופו לא נהנה ממנה ואינו משתמש כלל רק דמאכילים לבהמה, וא"כ אין בזה רק איסור טלטול, ולענין טלטול שפיר אמרינן כיון דחזי להיסק ומותר לטלטלה מותר ג"כ לטלטל לכל דבר אף לבהמה, אבל לסמוך הקדירה והדלת דזה הוה תשמיש דהוה כעין אכילה אמרינן שפיר דאסור להשתמש במוקצה כיון שאינו עומד לכך, ולענין תשמיש דהסקה הותר אבל לא תשמיש אחר וכמ"ש וזה ברור לענ"ד בסברא ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה