אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן יב

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן יב

סימן יא

תירוץ נכון לתמיהת השעה"מ בהלכות יו"ט על תוס' סוכה ד' י' ויתישב ג"כ קושית הפ"י בשבת ד' מ"ד ע"א

סוכה ד' י' ע"ב בתוס' ד"ה עד וכו' הביאו ראיה דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר, מהא דאיתא בפרק בכל מערבין (עירובין ד' ל"ו) גבי לגין של טבול יום שמלאוהו מן החביות של מעשר טבל ואמר הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימין, ואם אמר עירובו לי בזה לא אמר כלום משום דסוף היום של ע"ש קונה עירוב או משום סעודה הראויה מבעוד יום, הא אם תחילת יום של שבת קונה עירוב ולא בעי סעודה הראויה מבעוד יום הוי עירוב ולא אמרינן לאו ראויה היא בשבת מיגו דאיתקצאי בין השמשות משום יום שעבר, אע"כ מוכח דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ע"כ:

ותמה ע"ז השעה"מ בה"ל יו"ט וז"ל וק"ל טובא דמאי ראיה מהתם לומר דלא אמרינן מיגו היכא שהאיסור משום יום שעבר, הא התם גבי טבל אפילו היכא שהאיסור מחמת אותו יום לא אמרינן מיגו, וכמו שאמרו בפ' כירה ד' מ"ג טבל מוכן הוא אצל שבת, ובתוס' פ' המביא ד' ל"א כתבו משם רש"י דבמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי ביהש"מ, והביא ראיה מדאמרינן גבי טבל מוכן הוא אצל שבת וא"כ משום הכי הוצרכו לומר בגמ' דה"ט דאין עירובו עירוב משום דסוף היום קונה ערוב ומשום דבעי סעודה הראויה מבעוד יום, הא לא"ה הוי עירוב ואע"ג דאיתקצאי ביהש"מ משום דשמא יום והו"ל טבל, מ"מ לכשתחשך הרי נתקן והוי סעודה הראויה בשבת, והדברים ק"ו דאם אפי' בעבר ותקנו דעבר האיסור דרבנן אמרינן שהוא מוכן ומותר באכילה ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי ביהש"מ, כ"ש באומר ה"ז תרומה לכשתחשך דממילא נעשית תרומה ולא עבר אאיסור דרבנן דבודאי לא אמרינן מיגו דאיתקצאי עכ"ל השעה"מ, והוא תמיה רבה על התוס' וגם על הר"ן שהביאו ראיה זו

ולפענ"ד נראה לתרץ התמיה ברווחא ודברי התוס' והר"ן ברורים, דהנה לכאורה גם בל"ז קשה להבין דברי התוס' שהקשו בהך דלגין דאמאי לא הוי מוקצה מטעם דאיתקצאי לביהש"מ, וקשה דמאיזה טעם יהיה מוקצה ביהש"מ הא יכול להפריש ביהש"מ, ואף לרבנן דס"ל דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו ביהש"מ, מ"מ הכא מותר להפריש ביהש"מ דהא כבר תרם מער"ש שיהיה חל תרומה לכשתחשך, וא"כ יכול לתרום ביהש"מ שנית ממ"נ, דאם ביהש"מ הוא יום א"כ הוא חול ומותר להפריש, ואם ביהש"מ הוא לילה א"כ הוא כבר תרומה וא"צ להפריש ומותר באכילה ביהש"מ, וכמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' קצ"ז ס"ק א' להתיר טבילת ספק נדה בשבת מטעם ממ"נ דאם צריכה טבילה הרי היא מותרת לטבול ואם אינה צריכה א"כ ליכא איסור מתקן א"כ ה"נ מותר להפריש בין השמשות מטעם ממ"נ וכיון דרשאי להפריש ויהיה מותר לאכול ביהש"מ א"כ ליכא כלל תורת מוקצה על הך לגין של טבל ומאי הקשו התוס' דנימא מיגו דאיתקצאי מחמת איסור הפרשה וזהו קושיא חזקה לכאורה:

אמנם לענ"ד נראה לומר דדברי התוס' נכונים עפ"י מה שכתבו התוס' בשבת ד' מ"ג ע"א גבי כופין את הסל לפני האפרוחין דאיתא שם בגמ' דאעפ"י שאין עודן עליו אסור לטלטלו וא"ר אבוהו בעודן עליו כל בין השמשות דאמרינן מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, וכתבו התוס' ע"ז תימה כיון שבידו להפריחם הוי גמרו בידי אדם ולית לן למימר מיגו דאיתקצאי לבין השמשות כדמוכח בפ' אין צדין ד' כ"ז דפריך הגמ' ולטעמיך תקשי לך קדירות דהא קדירות דשבתא בין השמשות רותחות הן ולאורתא קא אכלינן מינייהו אלא גמרו בידי אדם לא קא מיבעי לן ותירצו התוס' דשאני קדירות דאם היה צריך להו ביהש"מ היה מקררן וכן פולין ועדשים רצונו היה שיתבשלו בלא שום דיחוי אבל הכא רצונו היה שיעלו האפרוחין על הסל שלכך כפאו והרי שעה אחת הקצה אותן לצרכן ומיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולו יומא עכ"ל התוס', חזינן מדברי התוס' דאף דקי"ל דכל היכא דבידו לסלק המוקצה לא אמרינן מיגו דאיתקצאי לביהש"מ איתקצאי לכולי יומא מ"מ היכא דאקציה בידים לשעה אחת שפיר אמרינן מיגו דאיתקצאי אף דבידו לסלק המוקצה כיון שרצונו היה מעיקרא שלא לסלק המוקצה הוי מוקצה לכולי יומא, ולפי"ז אתי שפיר כאן דברי התוס' דסוכה הנ"ל שכתבו דהלגין הוי מוקצה אף דבידו לסלק המוקצה דהא יכול להפריש ממ"נ כמ"ש לעיל מ"מ כיון דנתן את התרומה בתוך הלגין של טבול יום ואמר שיהיה תרומה לכשתחשך הרי בידים אקצינהו על כל ביהש"מ כיון דמרצונו נתן בתוך כלי של טבול יום דא"א להיות תרומה עד שתחשך, א"כ היה בדעתו וברצונו שיהיה מוקצה שעה אחת א"כ הוי מוקצה לכולי יומא אף דבידו לסלק המוקצה היינו ליתן לתוך כלי אחר ולעשות תרומה או להפריש ממקום אחר ע"ז מ"מ כיון שרצונו היה שיהיה בתוך כלי זה הוי מוקצה לכולי יומא אף שהוא בידו להפריש וכמו הסל לפני האפרוחין דהוי מוקצה לכולי יומא אף שהוא בידו להפריחם, כמו"כ ה"נ הוי מוקצה לכולי יומא הגם שבידו להפריש ומיושב הקושיא שפיר:

ועפי"ז מתורץ נמי קושית השעה"מ הנ"ל שתמה דאמאי הוי הלגין מוקצה הא טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ולפי"ז ניחא שפיר דהא הטעם דבטבל לא אמרינן מיגו דאיתקצאי כתב רש"י ז"ל בביצה ל"א משום דבמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי ויעוין בתוס' שם שכתבו דמשום דהמוקצה נסתלק מן העולם, וא"כ עכ"פ לא עדיף הך איסור דרבנן של הפרשה בשבת מאילו לא היה כאן איסור כלל ואפי"ה היכא דאקציה בידים שרצונו שיהיה שם ביהש"מ אמרינן שפיר מיגו דאיתקצאי ביהש"מ איתקצאי לכולי יומא כמו"כ הכא גבי טבל נהי דטבל הוא מוכן משום דהאיסור הוא רק דרבנן מ"מ כיון דהכא אקציה את הטבל בידים דהא נתן בתוך הלגין של טבול יום ואמר שיהיה תרומה לכשתחשך הרי דשעה אחת הקצה את הטבל מדעתו אמרינן שפיר מיגו דאיתקצאי לביהש"מ איתקצאי לכולי יומא ואינו דומה לשאר טבל דהוי מוכן משום דלא אקצאיה בידים אבל הכא דאקצינהו מדעתו בידים לא הוי מוכן והוי כמו גבי כופין את הסל לפני האפרוחין שכתבו התוס' דאמרינן מיגו דאיתקצאי משום דאקצינהו בידים מרצונו כמו"כ ה"נ גבי לגין אמרינן מיגו דאיתקצאי וכו' ושפיר הביאו התוס' הכא ראיה מדלא אמרינן גבי לגין מיגו דאיתקצאי לביהש"מ איתקצאי לכולי יומא מוכח מזה דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ודברי התוס' נכונים וברורים:

ועפי"ז נראה לישב ג"כ קושית הפ"י בשבת ד' מ"ד ע"א במשנה דר"מ אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת ופירש רש"י ואעפ"י שכבה אסור דאית ליה לר"מ מוקצה מחמת איסור והקשה בספר פ"י דבביצה ל"א פירש"י גופא דגבי מוקצה מחמת איסור מלאכה דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי לביהש"מ איתקצאי לכולי יומא והכא הוי מלאכה דרבנן מחמת מלאכת כיבוי דהוי מלאכה שא"צ לגופא דפטור לר"ש יעו"ש ולפי מ"ש ניחא שפיר דהא גבי נר שהדליקו בו באותה שבת הוי ממש כמו כפית סל לפני האפרוחים שכתבו התוס' דאמרינן מיגו דאיתקצאי משום שברצונו ומדעתו הקצה שעה אחת אף דבידו לאפרוחינהו מ"מ הוי מוקצה לכולי יומא וא"כ גבי נר שהדליקו בו באותה שבת דמדעתו וברצונו הקצה הנר שעה אחת כדי שידלק בו בשבת דהא זה היה דעתו מעיקרא א"כ מכש"כ דהוי מוקצה לכולי יומא דהא עכ"פ איכא איסורא דרבנן לכבות ואפילו אם לא היה כאן כלל איסור לכבות ג"כ הוי מוקצה לכולי יומא משום דאקצינהו מרצונו לשעה ובמוקצה כי האי לא בעינן כלל איסור מלאכה ומכש"כ היכא דאיכא איסור מלאכה אף שהוא דרבנן בודאי דהוי מוקצה ומיושב היטב קושית הפ"י הנ"ל ודוק היטב כי הוא דבר נכון בעזהי"ת:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה