בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן יא
ב' תרוצים על קושית הגאון רעק"א בביצה דף כ"ד על שיטת רש"י.
ביצה דכ"ד ע"ב אמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורן אם יש במינו במחובר אסורין ולערב נמי אסור בכדי שיעשו, ושיטת רש"י דבשני יו"ט של גליות אם הובא בראשון מותר ביו"ט שני לאחר כדי שיעשו, וכן פסק המחבר בשו"ע או"ח סי' תקט"ו סעיף א' שכ' ובשני יו"ט של גליות אם הובא ביום ראשון מותר מיד בליל יו"ט שני בכדי שיעשו, ובחדושי רעק"א שם ובדו"ח ביצה שם תמה לפי המבואר בתוס' ביצה ד"ד ובתוס' סוכה דף י' שהקשו גבי ביצה דאמר רבי יוחנן נולדה בזה מותרת בזה, ואמאי הא כיון דהוי מוקצה בביה"ש שמא הוא יום וכיון דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולא יומא, ותירצו דמיגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר לא אמרינן, ולפ"ז תקשה הכא כיון דגם בהתחלת יום טוב שני נמי אסור משום כדי שיעשו, אמאי לא אמרי' מיגו דאיתקצאי לתחלת היום איתקצאי נמי לכולא יומא, דהכא לא שייך לשנויי דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי' דהא הכא אין האיסור רק מחמת שמא יום הוא דהא אף אם הוא לילה נמי אסור עד אחר כדי שיעשו, וא"כ ליתסר בכל יום שני מטעם מיגו דאיתקצאי והניח בצ"ע יעו"ש.
אמנם לענ"ד נראה דלא קשה כלל על רש"י והשו"ע דלכאורה צריך להבין דברי התו' שכתבו דמיגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר לא אמרינן, דמאי נ"מ בין אם הוא יום שעבר או יום דלהבא הא סוף סוף בתחלת היו"ט אסור ואמאי לא אמרינן מיגו דאיתקצאי, ונראה בבאור הדברים דהטעם הוא משום דא"א לאחוז החבל בתרי ראשין דהא באמת ממ"נ מותר, דאם ביהש"מ היה יו"ט א"כ היה מותר ואם ביהש"מ היה חול משום אסור דחול לא אמרינן מיגו דאיתקצאי לאסור ביו"ט, וא"כ ממ"נ מותר בין אם היה בהש"מ יו"ט ובין אם היה חול אלא דמאי אמרת שמא ביהש"מ היה יו"ט ואפ"ה היה אסור משום דשמא היה חול, וע"ז כתבו התוס' דא"א לומר כן דכיון דיום שעבר הוא חול וליכא למימר דשם חול יגרום מיגו דאיתקצאי על יו"ט, דהא א"א לומר שהוא אסור כ"א באופן שנאמר שהוא חול ואיך יגרום זה איסור מוקצה כיון דהוא חול והוי תרתי דסתרי, וז"פ בכונת התוס' דאין כונתם לחלק בין יום שעבר ליום דלהבא דמאי נ"מ, אלא עיקר החילוק דיום שעבר הוא חול וא"א לחול לגרום איסור מוקצה על יו"ט, וא"כ ה"נ גבי שני יו"ט של גליות שכ' רש"י והשו"ע דאם הובא בראשון מותר בשני לאחר כדי שיעשו, דהא ה"נ אחד מהם הוא חול וא"כ ממ"נ מותר דאם יום ראשון היה יו"ט א"כ היום חול ואין כאן איסור מוקצה בכל היום, ואם היום יו"ט א"כ אתמול היה חול ולא היה כאן שום איסור אפילו ביום ראשון וא"כ ממ"נ מותר, אלא דמאי אמרת שמא באמת היום יו"ט ואפי"ה היה אסור בתחילת היום משום כדי שיעשו דשמא היה אתמול קודש ואסור לערב כדי שיעשו וא"כ א"א לומר דאסור כדי שיעשו רק אם נימא דהיום הוא חול ועל יום חול א"א לומר מיגו דאיתקצאי והוי כאוחז החבל בתרי ראשין דהוי תרתי דסתרי, דהא אינו אסור בכדי שיעשה רק אם נימא דהוא חול בהתחלת היום דאם הוא קודש היה מותר, וכיון דעתה הוא חול וא"כ איך נאמר דבשביל איסור של שעת חול יגרום איסור מיגו דאיתקצאי והוי ממש כמו מוקצה מחמת יום שעבר דלא אמרינן, כמו"כ ה"נ לא אמרינן מיגו דאיתקצאי מיו"ט ראשון ליו"ט שני וז"פ:
ועוד נראה לומר בפשיטות דאפי' אם נימא דאמרינן מיגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר, מ"מ לא שייך הכא גבי שני יו"ט של גליות לומר דאמרינן מיגו דאיתקצאי בתחילת היום מחמת איסור כדי שיעשו, כתב רש"י הטעם משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט, דאם נימא דמותר ליהנות מיד נמצא שנהנה מהמלאכה שעשה ביו"ט ולכן גזרו שצריך להמתין עד כדי שיעשו אבל זה לא בעינן שיעשה המלאכה פעם שנית, ואף דעכ"פ הא נהנה ממלאכת יו"ט שא"צ לעשות המלאכה בחול מ"מ לא גזרו ע"ז חכמים, ורק שישהה הזמן בכדי שיכול לעשות המלאכה אבל עכ"פ לא גרע מה שאמרו חכמים להמתין בכדי שיעשו מאם היו גוזרים החכמים שמחויב לעשות המלאכה פעם שנית, וכיון דאם היה הדין דנכרי שתלש פירות לישראל או שצד דגים בשביל ישראל ביו"ט ראשון דמשום כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט מחויב לערב לעשות התלישה או הצידה ולהביא פעם שנית, ואפי"ה לא נוכל לומר דמשום חסרון מלאכה כזה המותרת תהא מוקצה כל יום מיגו דאיתקצאי בביהש"מ מחמת חסרון מלאכה איתקצאי לכולי יומא, דכל שמחוסר מלאכה המותרת לעשות ביו"ט אפילו אם צריך שישהא הרבה, מ"מ לא הוי מוקצה מחמת זה כמבואר בביצה ד' כ"ז ע"א דכל שגמרו בידי אדם לא הוי מוקצה דהא כל קדירות בביהש"מ רותחות הן ולא חזו ואפי"ה לא הוי מוקצה, וכגון שחיטה ביו"ט דהוי מלאכה המותרת וצריך לשהות הרבה מ"מ לא נעשה מוקצה דהוי גמרו בידי אדם ולא הוי מוקצה, וא"כ ה"נ אפילו אם היה צריך לעשות אותם שנית מ"מ הוי מלאכה המותרת דהא הוא תולש בתלוש וצד דבר הניצוד וא"כ הוי רק חסרון מלאכה המותרת שגמרו בידי אדם דלא הוי מוקצה, וא"כ איך נוכל לומר אחרי שהקילו חכמים דאין צריך לעשותם שנית רק שימתין כמה שצריך שהות לעשיית המלאכה שיהיה גרע מעצם עשיית המלאכה, וכיון דבעשיית המלאכה עצמה אף אם נצריך לשהות הרבה מ"מ לא אמרינן משום זה מגו דאיתקצאי ויהיה מוקצה לכולא יומא, א"כ מכש"כ עכשיו דהדין שאינו צריך רק להמתין בכדי שיעשה המלאכה דודאי דלא הוי מוקצה ולא אמרינן בזה מגו דאיתקצאי דבהך המתנה נעשה כמו עושה מעשה ממש דלא הוי מוקצה כמו"כ ה"נ לא הוי מוקצה וא"כ שפיר מיושב קושית הגאון רעק"א דמחמת כדי שיעשו לא הוי מוקצה לכולי יומא ושפיר פסק השו"ע דביו"ט ב' לאחר כדי שיעשו מותר וזה נכון מאוד: