בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן י
תרוץ נפלא על קושית הגאון רעק"א בגליון הש"ס שבת דף מ"ג הערה על הארצות החיים סי' כ"ג
שבת דף מ"ג ע"ב בגמרא מת המוטל בחמה, רב יהודה אמר שמואל הופכו ממטה למטה, רב חנינא בר שלמיא אמר מניח עליו ככר או תנוק ומטלטלו, ומסיק הגמ' היכא דאיכא ככר או תנוק כ"ע לא פליגי דשרי, כי פליגי דלית ליה מר סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול, ומר סבר לאו שמיה טלטול עכ"ל הגמ'.
והקשה ע"ז הגאון רעק"א בגליון הש"ס דאמאי לא הוי המטה עצמה כמו ככר או תנוק לפ"מ שכתב המג"א בסי' ש"ח ס"ק י"ג דלאו דוקא ככר או תנוק דהוא הדין שארי כלים שמלאכתן להיתר, וכיון שהמת מונח בתוך המטה, אמאי אסור לטלטלו ע"י המטה והניח בצע"ג, וכן הקשה קושיא זו בחדושי רע"ק בשו"ע או"ח סימן שי"א דכאן ככר או תנוק עדיף מטלטול מן הצד א"כ למה בעינן דוקא להפכו ממטה למטה, אמאי לא נחשוב המטה עצמה שלא נעשה בסיס למת, כמו ככר או תנוק, וליטלטל ע"י המטה, דהא ככר או תנוק לאו דוקא דה"ה כלי כמ"ש המג"א ס"ק ט"ו והוא תמיה גדולה לכאורה על הגמ' והשו"ע.
ולענ"ד נראה לישב ברוחא דהנה בשבת סוף פ' נוטל ד' קמ"ב איתא דר"י אמר להם מניח ככר אז תנוק, אביי מנח כפא אכיפי, (הניח כף על העומרים כדי לטלטלם) רבא מנח סכינא אבר יונה, (הניח סכין כדי לטלטל על ידו) חזינן מזה דאף כלי מהני במקום ככר או תנוק, ומזה למד המג"א שם סימן שי"א ס"ק ט"ו ע"מ שכתב המחבר יש מי שאומר שאם נתן על המת אחד מכלים שהוא לבוש, חשוב כמו ככר או תנוק, וע"ז כתב המג"א דה"ה שאר כלים שמלאכתן להיתר, כן איתא בגמ' סוף נוטל, עכ"ל, דהא חזינן הכא דאביי מנח כף, ורבא מנח סכין ומוכח דלאו דוקא ככר או תנוק.
אמנם קשה לי על הגמ' הנ"ל דמבואר דמהני מה שמניח כלים שמלאכתן להיתר לטלטל על ידן מת, או שארי מוקצה כמו דמהני ככר או תנוק, דהא מבואר בשו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף ד' כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטל אפי' אינו אלא לצורך הכלי, שלא ישבר או יגנוב, אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו, וכתבי הקודש ואוכלים מותר לטלטל אפי' שלא לצורך כלל ע"כ, והוא דעת הרב המגיד בפכ"ה מהל' שבת שכתב שכן מוכח מהרמב"ם שאין לטלטל שום כלי שלא לצורך כלל, וכתב שכן דעת הרשב"א והביא שכן מוכח מגמ' דשבת ד' קכ"ג ועיין בבאור הגר"א שם, וכן כ' הר"ן בפ' כל הכלים דאין לטלטל כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל, וא"כ קשה האיך נוכל לומר להתיר לטלטל מת או שאר דבר המוקצה, ע"י שמניחין עליו כלי שמלאכתו להיתר הא אותו הכלי המותר גופא ג"כ לא הותר לטלטלה שלא לצורך כלל, והכא דלא צריך כלל לטלטל את הכלי המותר לא לצורך גופה ולא לצורך הכלי, אלא רק שיגרום היתר לטלטל את המת או הדבר המוקצה, ואיך יגרום היתר אחד לחבירו מאחר שלצורך כזה שניהם אסורים דהא זה בפני עצמו אסור, וזה בפ"ע אסור, ושניהם ביחד יהיו מותרים, וא"כ איך התיר הגמרא לטלטל את העומרים אגב הכף, והבר יונה אגב הסכין, הא כלי שמלאכתו להיתר אסור לטלטלו שלא לצורך, והכא אין צריך כלל להכלים אלא שצריך להעומרים, ומהי"ת יתיר הכף את העומרים, ולא דמי למה דקי"ל דכלי ניטל אפילו לצורך דבר שאינו ניטל, דהתם שאני דנוטל הכלי המותרת לכסות את הדבר שאינו נוטל, נמצא דצריך הוא להכלי עצמה לכסות בה, דזה הוא תשמיש הכלי והוי לצורך גופה, אבל הכא אין צריך כלל לעצם הכלי, אלא להיתר טלטול שבה להתיר לטלטל על ידה את המוקצה, נמצא דהוה טלטול שלא לצורך כלל, ואסור אף לטלטל הכלי המותר, ולא דמי לככר דמותר לטלטל על ידה, דאוכלין מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל, כמבואר בשו"ע הנ"ל ושפיר נוכל להתיר עי"ז לטלטל מוקצה, אבל כלי שאסור לטלטל שלא לצורך, בודאי שלא יגרום היתר לטלטל על ידי מוקצה והוא תמיה לכאורה.
אמנם מצאתי ע"ז תרוץ נכון דהנה הר"ן בפ' כל הכלים הביא ראיה דכלים שמלאכתן להיתר אסור לטלטלן שלא לצורך כלל, מדתניא בגמ' ד' קכ"ג בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת, מקצוע של דבילה, וזוהמא ליסתרין של קדרין, וסכין קטנה שעל גבי השולחן, כלומר דבימי נחמיה בן חכליה מתוך שהיו פרוצין בהלכות שבת לא התירו להם לטלטל אלא ג' כלים הללו שאין צריכין ביותר, וקתני בתר הכי כשנמנעו מלהקל בהלכות שבת התירו וחזרו והתירו, ומפרשינן בגמ' התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו, ובין לצורך מקומו, ולא מחמה לצל, וחזרו והתירו אף מחמה לצל, ומדלא קאמר וחזרו והתירו לגמרי משמע דשלא לצורך כלל אסור, שכיון שמתחילה נאסרו כולן בכל ענין חוץ משלשה הללו, אין לנו אלא מה שהתירו חכמים, ומסיים הר"ן דה"מ בכלים, אבל כתבי הקודש ואוכלים מותר אפי' שלא לצורך כלל, לפי שכלים שנאסרו מתחלה אין לנו להתירן, אלא מה שפירשו חכמים אבל כתבי הקודש ואוכלין שלא נאסרו מעולם, כל המחמיר עליו להביא ראיה עכ"ל הר"ן.
מבואר מדבריו דכל שלא נאסר בימי נחמיה בן חכליה מותר לטלטל אפי' שלא לצורך כלל, וא"כ הנך שלשה כלים דחשיב בברייתא מקצוע של דבילה, וזוהמא ליסתרן, וסכין קטן שהיו ניטלין בשבת בימי נחמיה בן חכליה ולא נאסר מעולם, א"כ מותר לטלטלן אפי' שלא לצורך כלל, ורש"י כתב הטעם דהנך ג' כלים משום שהן תדירין בתשמיש לא נאסר כלל, וכיון דזוהמא ליסתרן שהוא כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדירה, וסכין קטן שחותכין בו לחם ובשר משום דתדירין בתשמיש, מותר לטלטלן אפי' שלא לצורך כלל, א"כ ניחא שפיר בזה דברי הגמ' ד"פ נוטל הנ"ל דאביי התיר לטלטל את העומרין על ידי הכף, ורבא התיר לטלטל את הבר יונה ע"י הסכין כמו ע"י ככר ותינוק, דהא סכין וכף מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל, וכיון שמותר לטלטלם מותר על ידם לטלטל גם המוקצה דהוי שפיר כמו אוכלין ולא קשה מה שהקשינו ממה דמבואר בשו"ע דכלים שמלאכתן להיתר אסור לטלטלן שלא לצורך ואיך מותר לטלטל ע"י את המוקצה, דשאני כף וסכין דמותר לטלטלן אפי' שלא לצורך ושפיר התירו אביי ורבא לטלטל את העומרין והבר יונה:
ולפי"ז מוכח דמה שכתב המג"א הנ"ל בסי' שי"א ס"ק ט"ו דכלים שמלאכתן להיתר הוי כמו ככר או תינוק, היינו דוקא כלים כאלו כגון סכין וכף וכוסות וקערות וצלוחית, שכתבו התוס' בשבת שם דגם כוסות וקערות וצלוחיות היו מטלטלין כמו ג' כלים הללו, וא"כ מותר לטלטלן אפי' שלא לצורך כלל, וכן מצאתי מפורש באחרונים בשם הכנה"ג דכוסות וקערות וצלוחיות וסכין קטן מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל, וא"כ הוי שפיר כמו ככר או תינוק, שמותרים לטלטלם בכל עת שירצה בלא שום צורך, וכן היש מי שאומר שכתב המחבר בסימן הנ"ל בסעיף ג' וכן בסעיף ד' שאם נתן על המת אחד מכלים שהוא לבוש, או שהמת מונח בכסותו מותרים לטלטלו על ידן, דבגדים ודאי כיון דצריכין לאדם בכל עת, לא גרע מכוסות וקערות שמותרין לטלטל בלא צורך והוי שפיר כמו ככר או תינוק דמותר לטלטל את המת על ידן, אבל שארי כלים שמלאכתן להיתר, דאינו רשאי לטלטל אלא לצורך, אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלם, וא"כ מהי"ת יהיו רשאי לטלטל את המת על ידן, אחרי שגם הכלים עצמן אינו רשאי לטלטלם, ובודאי גם המג"א מודה דכלים כאלו לא הוי כמו ככר או תינוק:
ולפי"ז מיושב שפיר תמיהת הגרע"א הנ"ל אמאי לא חשיב המטה עצמה, שהמת מונח בו כמו ככר או תינוק, לטלטל את המת ע"י ולמה בעינן דוקא ע"י טלטול מן הצד, ולפימ"ש ניחא שפיר דהמטה נהי דהוי כלי שמלאכתו להיתר מ"מ הא אסור לטלטלה שלא לצורך כלל, וכיון דהכא אינו צריך להמטה לא יוכל לגרום היתר ע"י זה לטלטל את המת, ומוכרח דוקא ע"י טלטול מן הצד, ומיושב שפיר קושיות הגרע"א הנ"ל:
וראיתי בס' ארצות החיים סימן כ"ג שהביא קצת ראיה דמ"ש הב"ח ביו"ד סימן שס"ד דהרוג צריך לקברו בבגדיו שהיה לבוש בהן, דאין להסיר גם הציצית, עפ"י מה שהקשה השל"ה המובא במג"א סי' שי"א שהקשה על שיטה זו דמת המונח בכסותו אין צריך ככר או תינוק, א"כ הא דאמרינן דוד איפחת ליה דרגא מתותיה ומת, ומסתמא היה מלובש בבגדיו, ואפי"ה היה אסור לטלטלו אם לא ע"י ככר או תינוק, כדאיתא בגמ', ואחרונים תירצו כיון דדוד נפל ומת, היה לו דין הרוג ומלבושיו עומדים לתכריכין, ואסורים בהנאה ואסור לטלטלו על ידן, וא"כ אם נאמר דגם מהרוג צריך להסיר הציצית, עדיין היה מותר לטלטלו אגב הציצית דחשיבי ולא בטלי, וע"כ מוכח דאין להסיר הציצית ע"כ:
ודבריו תמוהים דע"כ לא שרינן לטלטל את המת אלא ע"י דבר שמותר לטלטל בשבת זה והכא הא הציצית לא חזי כלל בשבת זה, דנהי דצריך להסירן בעת הקבורה, מ"מ הא בשבת אי אפשר להתירן מהבגד, וכן אסור לעשותן בבגד אחר דהוי איסור דאורייתא, וא"כ לא חזי כלל הציצית, וכיון דלא חזי כלל בשבת, א"כ גם הציצית הוי מוקצה כמו הבגד, ואסור לטלטלו אגב הציצית ואין כאן ראיה כלל.