בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן ח
תרוץ נכון לקושית השאג"א בסי' ס' במכות כ"ב דאיך חל טומאת נזיר אכהן הא אאחע"א ויתורץ נמי תמיהת הגרע"א בשו"ת סי' קס"ט על התו' זבחים דף ע' ותמוה על הגאון רש"א בסי' ק"ע.
במסכת מכות ד' כ"ב במשנה יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והם מוקדשין כלאים בכרם שביעית ויו"ט כהן ונזיר אבית הטומאה, ובגמ' פריך עלה ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול ובין ביו"ט, דמיגו דחלה עליה שבועה בחול חלה נמי עליה ביו"ט בכולל, ומסיק הגמ' דהאי תנא לית ליה איסור כולל, והקשה ע"ז השאגת אריה בסי' ס' דא"כ דלית לי' להאי תנא איסור כולל, א"כ תקשה כהן ונזיר אבית הטומאה אמאי חייב שתים, לא ליתי איסור נזיר וחייל על איסור כהן דקדים דקדושתו מרחם ונזיר ע"י קבלתו חייל עליו, ואי משום דנזיר הוא איסור כולל דאסור נמי בתגלחת וביין, הא האי תנא לית ליה איסור כולל ואיך חייל נזיר אכהן ללקות עליו שתים וכן הקשה השעה"מ פ"ח ה"ל מ"א הלכה ו' והוא קושיא עצומה וכל האחרונים נדחקו בישוב קושיא זו.
ולענ"ד נראה לישב בפשיטות עפ"מ דמבואר בברייתא בקדושין דף ע"ז אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת, ובגמ' פריך עלה האי תנא מאי קסבר אי קסבר איסור חל על איסור אפילו איפכא נמי ואי קא סבר אין איסור חל על איסור אפילו כסדר נמי לא ומשני רבא האי תנא איסור חל על איסור לית ליה איסור מוסיף אית ליה אלמנה אסורה לכהן גדול ושריא לכהן הדיוט הוי לה גרושה מיגו דאיתוסף לה איסורא לגבי כהן הדיוט איתוסף לה איסורא לגבי כהן גדול, ועדיין שריא למיכל בתרומה הוי לה חללה מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה איתוסף איסורא לגבי כהן גדול, ופריך הגמ' אלא זונה מאי איסור מוסיף אית בה ומשני אמר רב חמא בר קטינא הואיל ושם זנות פוסל בישראל, ופי' רש"י כגון אם זינתה תחתיו נאסרה על בעלה, הכא נמי אע"ג דהאי זנות לאו תחת בעלה הוא מיהו שם זנות אשכחן מוסיף בעלמא, חזינן מזה דהיכא דאיסור הוא מוסיף באיזה פעם לגבי ישראל מקרי איסור מוסיף לגבי כהן אף דעתה לא ניתוסף שום איסור כלל על הכהן, מ"מ מקרי איסור מוסיף מחמת דהכה"ג בישראל הוי איסור מוסיף וחל האיסור חל נמי השתא לגבי כהן אף דאין האיסורים שוים דגבי ישראל הוי האיסור מחמת סוטה, וגבי כהן האיסור הוא משום זונה מ"מ אמרינן מוסיף כה"ג, ומכש"כ אם זה האיסור גופא חל לגבי ישראל בודאי שזה מקרי איסור מוסיף לגבי כהן:
וא"כ מיושב לפי"ז קושית הש"א והשעה"מ הנ"ל בפשיטות דשפיר חל נזיר אכהן אף בלא כולל דתגלחת ויין, דנזיר הוא איסור מוסיף כיון. דשם דנזיר הוא איסור אף בישראל, ואיסור טומאה חל על ישראל אם יהיה נזיר, כמו כן חל איסור טומאת נזיר על כהן מחמת מוסיף אף דלכהן כבר טומאה אסורה מחמת כהונה, מ"מ חל עליו ג"כ טומאת נזיר כיון דנזירות הוא פסול ג"כ בישראל לחול עליו טומאה הוי נמי מוסיף לגבי כהן, כמו שם זנות דחל על כהן מחמת דפוסל ג"כ בישראל ואף דעתה לא ניתוסף עליו שום איסור כמו"כ הכא חל איסור טומאת נזיר על הכהן אף דלא ניתוסף עליו שום איסור מחמת איסור מוסיף, ולכן שפיר תני במתניתין כהן ונזיר אבית הטומאה דחייב שתים דשפיר חל נזיר אכהן ואף דהאי תנא לית ליה איסור כולל מ"מ איסור מוסיף אית ליה כמו שכתבו התוס' בכריתות ד' י"ד ובכמה דוכתי דאפילו מאן דלית ליה איסור כולל מ"מ איסור מוסיף אית ליה והכא מקרי איסור מוסיף וא"כ מיושב קושיתם וזה ברור:
ובדברינו אלה יש מקום לישב הקושיא החמורה שבשו"ת הגאון רעק"א סי' קס"ט בשולי המכתב ובשעה"מ ה"ל א"ב פ' י"ז על התוס' זבחים ד' ע' ע"א בד"ה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב, שהקשו תימה למאן דאית ליה איסור מוסיף למה להו קראי דנבילה חל על חלב הא בלא"ה חל מטעם איסור מוסיף, והגאון רעק"א והשעה"מ תמהו על דברי התוס' אלו שכתבו דנבילה על חלב הוי מוסיף הא נבילה לא הוי אלא כולל מיגו דחל איסור נבילה על הבשר חל נמי על החלב וזה לא הוי רק כולל לא מוסיף, ואמאי כתבו התוס' בקושיתם למאן דאית ליה מוסיף, ומסיים ע"ז הגאון רע"א ואי משום שניתוסף איסור לגבוה הא י"ל דאיצטריך קראי לבהמת בעלת מום דבלאו הכי אסורה לגבוה והניח בצע"ג יעו"ש:
ולפי מה שכתבתי לעיל נוכל לומר בפשיטות דכונת התוס' דנבילה על חלב הוא איסור מוסיף משום שניתוסף איסור לגבוה וכמו שכתבו התוס' בחולין ד' ק"א דנבילה על גיד הוא איסור מוסיף, משום שניתוסף איסור לגבוה וכמו דמבואר בכריתות ד' י"ד הוי ליה נותר מיגו דאיתוסף איסורא לגבוה איתוסף נמי איסורא להדיוט, כמו"כ איכא למימר הכא דנבילה על חלב הוי איסור מוסיף, והקושיא הוא רק מה שהקשה הגאון רעק"א לבסוף דהא יש לומר דאיצטריך קרא לבהמה בעלת מום דבלא זה אסורה לגבוה וליכא כאן מוסיף ולזה איצטריך קרא דנבילה חל על חלב:
אמנם גם זה ניחא שפיר לפי מה שמצאתי בקדושין שם גבי הואיל ושם זנות פוסל בישראל בתוס' ר"י הזקן שכתב איכא מאן דאמר דהגירסא איסור מוסיף ואיסור כולל אית ליה, והעיקר דאיסור מוסיף לחודה גרסינן ואיסור מוסיף הוא שניתוסף איסור בחתיכה שאסורה במה שהיתה מותרת בה כגון גרושה שנעשית חללה יכול לאסור החתיכה דהיינו האשה אם היא בת כהן הילכך שם דחללה על גרושה הוא איסור מוסיף ואפי' היא בת ישראל אתי וחייל ולוקה עליה כהן שתים ומסיים שם הילכך הא דאמרינן הכא הוי לה חללה מיגו דאיתוסף בה איסורא למיכל בתרומה הוא איסור מוסיף דאיסור מוסיף באותה חתיכה דאמרינן בשבועות שתים כשנוסף לחתיכה איסור מפני האיסור השני שאסורה לגבוה איתוסיף בה נמי להדיוט וכן נמי אם נוסף להאיסור במה שהיתה מותרת בתרומה נעשית חללה ואסורה בתרומה, מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי תרומה איתוסף בה נמי איסורא לגבי כהן שחייב עליה אף משום חללה אפי' היתה בת ישראל, דשם חללה איסור מוסיף הוא שאם היתה בת כהן אוסרה לחתיכה בתרומה שהיתה מותרת בה עכ"ל, הרי דחידש לן הר"י הזקן כלל חדש בכל דיני איסור מוסיף דאף דעתה לא ניתוסף בה שום איסור, מ"מ כיון שיכוף להתוסף בה איסור במקום אחר דיינינן לאיסור מוסיף בכל מקום וכמו שכתבתי לענין כהן ונזיר דהא חללל בבת ישראל אין כאן מוסיף כלל דהא מעיקרא נמי אסורה מלאכול בתרומה, מ"מ כיון דבבת כהן דמותרת לאכול בתרומה הוי בה איסור מוסיף, דיינינן זה לאיסור מוסיף בכל מקום ואף בבת ישראל, ולפי"ז נבילה על חלב הוי איסור מוסיף מחמת שניתוסף בה איסורא לגבוה אף בבהמה בעלת מום, הגם דבהמה בעלת מום גם מעיקרא קודם שהיתה נבילה ג"כ היתה אסורה לגבוה מחמת מום, ומאי איסור ניתוסף בה בשעה שנעשתה נבילה מ"מ כיון דבהמה תמימה הוי נבילה איסור מוסיף על חלב וכיון דשם נבילה פוסל בתמימה הוי איסור מוסיף אף בבעלת מום הגם שהיתה אסורה מעיקרא לגבוה כמו חללה בבת ישראל דהוא איסור מוסיף וכמו שכתב הר"י הזקן הנ"ל, כמו"כ גם בבהמה בע"מ נמי הוי איסור מוסיף דהא בתמימה שם נבילה הוי מוסיף משום דנאסרה אז לגבוה, משו"ה הוי שם נבילה מוסיף אף בבעלת מום אף דנאסרה מעיקרא משום מום ולכן שפיר כתבו התוס' דנבילה על חלב הוי מוסיף משום דנאסרה לגבוה, ואין לומר דאיצטריך קרא לבהמת בעל מום וכמו שהקשה הגאון רע"א, דבבעלת מום נמי הוי מוסיף וכמ"ש ולא איצטריך קרא ודברי התוס' עולים בקנה אחד עם שיטת הר"י הזקן הנ"ל ובדברי הר"י הזקן הנ"ל יש להעיר בכמה מקומות בענין איסור מוסיף, ודוק היטב כי הוא דבר נכון מאד בעזהי"ת:
וראיתי בשו"ת הגרע"א סי' ק"ע שכתב שם הגאון ר' שלמה איגר בתירוץ השלישי על הקושיא הנ"ל וז"ל דגם בבהמה בעלת מום הוי נבילה איסור מוסיף, דגם היא אפשר שלעתיד ילך ממנה איסור מום ותהיה מותרת לגבוה והיינו דאפשר שיערב חלב זה בחלב בהמה תמימה ואז ילך ממנה איסור מום, דהא לא אסרה התורה מום כי אם בעינו לא כשנתערב, כדאיתא ביומא ד' ס"ד ומחמת איסור נבלה יהיה גם אז אסור לגבוה דכל איסורי מזבח גם בתערובות אסור, דמודה ר"א ברובע ונרבע ושפיר הוי נבילה מוסיף יעו"ש:
ולענ"ד דבריו תמוהים מאד דאפילו אם נניח סברתו דבהמה בעלת מום מקרי נבילה מוסיף משום דאיסור יכול יוכל להיות היתר ע"י תערובות ואיסור נבלה לא יהיה לו היתר לעולם אפי' ע"י תערובות, עכ"ז הדבר תמוה וקושית הגאון רע"א במקומה עומדת דכי מוכרח הגרע"א דוקא דמיירי בבעלת מום שיש לו היתר ע"י תערובות, הלא עיקר כונתו להקשות ולמצוא איזה אופן והיכא תמצא שיהיה אסור לגבוה קודם שנעשה נבילה בכדי שבשעה שנתנבלה לא יהיה לנבילה איסור מוסיף לגבוה משום דכבר נאסרה מעיקרא, וזה משכחת לה בכמה גווני שיהיה אסור לגבוה ולא יהיה לה היתר ע"י תערובות, כגון ברובע ונרבע דמודה ר"א ברובע ונרבע דלא מהני תערובות להתירה לגבוה, וכמו שכתב הגרש"א בעצמו וכגון בהמת כלאים ויוצא דופן שאסורה לגבוה ואין להם היתר ע"י תערובות, וא"כ הדרא קושית הגרע"א לדוכתא דאם כונת התוס' משום שניתוסף איסור לגבוה היא י"ל דאיצטריך קרא לבהמת רובע ונרבע וכלאים ויוצא דופן ושארי איסורי מזבח, דבל"ז אסור לגבוה, וע"ז אינו עולה תירוץ הגרש"א ודבריו צ"ע: