אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן ו

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן ו

סימן ה

(באשמת המעתיק את הכ"י אחרי מות של הרב המחבר, נתחלף כמה סימנים מחו"מ בח' או"ח ואח"כ יבוא הכל על הסדר.) תירוץ לקושית המ"ל בפ"ג מה"ל גזילה על התוס' דב"ק ד' מ"ה ותירוץ לקושית התוס' שם על רש"י בשני אופנים וישוב קושית הקצה"ח על רש"י בדין שינוי דממילא אם קני אם לא.

ב"ק ד' מ"ה בגמ' שור שהמית וכו' משנגמר דינו מכרו אינו מכור וכו' החזירו שומר לבית בעליו אינו מוחזר ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר, ומסיק רבה דבגומרין דינו של שור שלא בפניו קמפלגי דרבנן סברי אין גומרין דינו של שור שלא בפניו דאמר ליה אי אהדרתיה ניהלי הוה מערקנא ליה לאגמא השתא אתפסתיה לתוראי בידא דלא יכילנא לאשתעוי דינא, ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו דאמר ליה סוף סוף מגמר הוה גמרי ליה לדינא, ופי' רש"י דכולי עלמא אמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך היכא דאיסורא ממילא אתא ליה כגון חמץ בפסח ולא מצי אמר ליה האי לאו מידי הוא אבל הכא משום הכי אמרי רבנן אינו מוחזר דאמר ליה אתפסתיה לתוראי כו' והזיקא דבידים הוא שהביאו לבי דינא ולאו דחיובא משום דלא אהדריה וכו', אלא חיובא משום דהוליכו לב"ד בידים וכו', ובתוס' שם ד"ה השתא הקשו על פירש"י וז"ל וקשה לפירושו דאם זה ההיזק לא הוי היזק ניכר אפילו אתפסיה בידים לא יתחייב ואם הוא היזק ניכר אפילו תפסי ב"ד מאליהן למה יפטר וכי לא היה לו לשומרו שלא יבוא לידי כך יעו"ש:

והמל"מ בפ' ג' מה"ל גזילה כתב ע"ז וז"ל ולא הבינותי דברי התוס' הללו דנהי דהיזק זה הוי היזק שאינו ניכר מ"מ כיון שהזיק בידים פשיטא שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך, דהא דתנן תרומה ונטמאת אומר לו הרי שלך לפניך הוא דוקא בנטמאת מאליה אבל אם טמאה בידים אף שהוא היזק שאינו ניכר פשיטא דחייב וכ"כ התוס' ב"ק פ' הגוזל בפירוש, ועוד הדבר מצד עצמו פשוט מי לא תנן המטמא והמדמע חייב אף שהוא היזק שאינו ניכר וכי בשביל שזה גזלו או שנעשה שומר עליו יהי' לו יתר שאת שיפטר בהיזק שאינו ניכר הא ודאי לא ניתן להאמר יעו"ש שהאריך בזה, ומסיים בעניותי לא ירדתי לעומקו של דבריהם עכ"ל:

ולענ"ד נראה דדברי התוס' נכונים וברורים דמה שכתב המ"ל דהדבר פשוט מצד עצמו מי לא תנן המטמא והמדמע חייב אף שהוא היזק שאינו ניכר וכי בשביל שזה גזלו או שנעשה שומר עליו יפטר דמשמע דעיקר החיוב מה שהתפיס השור בידים ולא גרע מאחר, ולפי"ז גם אדם דמעלמא אם לקח השור והוליכו לב"ד לגמור דינו יהי' חייב מצד מזיק משום דאתפסיה בידים ליד ב"ד, אתמהה וכי ב"ד גזלני נינהו דהמוסר להם יהי' חייב, ועוד דא"כ אם הב"ד תפסו מאליהם אמאי יהיו הב"ד פטורין ובמאי עדיפא ב"ד מאינש דעלמא דהמתפיס לידם חייב, וכי נוכל לומר דב"ד שהזיקו פטורין מלשלם, וע"כ כיון דעל ב"ד מוטל המצוה להרוג את השור משום ובערת הרעה מקרבך, ומצוה ג"כ לדון בדיני שור שהמית את האדם לא שייך לומר ע"ז שם מזיק כמו"כ כל אדם בישראל מצוה עליו לתפוס את השור ולהוליכו לב"ד לגמור דינו ולהמיתו משום ובערת הרעה מקרבך, וכמו דמבואר בב"ק צ"ח דאם גזל חמץ ובא אחר ושרפו במועד פטור משום שהכל מצווין עליו לבערו, כמו"כ ה"נ הכל מצווין עליו לבער את השור, וא"כ א"א לומר דהמתפיס את השור ליד ב"ד חייב, ולפי"ז א"א ג"כ לומר דכונת רש"י דהשומר חייב מה שהתפיס את השור בידים לב"ד דהוי מזיק דלא גרע מאינש דעלמא דז"א דגם השומר מחויב ומצוה רמי עליה להוליכו לב"ד לגמור דינו ואיך נוכל לומר לחייבו עבור זה מטעם מזיק, וע"כ דכונת רש"י דכיון דהוא שומר ופשע בשמירתו אלא דקודם שנגמר הדין יכול לומר הרש"ל ורק אחרי שעשה היזק בידים במה שהוליכו לב"ד מקרי שינוי דשוב אינו יכול לומר הרש"ל אבל עיקר החיוב משום שפשע בשמירתו, ולפי"ז שפיר הקשו התוס' דאם זה ההיזק (מה שנפל ליד ב"ד) לא הוי היזק ניכר אפילו אתפסיה בידים לא יתחייב (דהא היזק שאינו ניכר לא הוי שינוי) ואם הוא ניכר (מה שנתפס ביד ב"ד) אפילו תפסו ב"ד מאליהן למה יפטר דהא הוי שינוי ואין יכול לומר הרש"ל, אבל מצד מזיק כמו אדם אחר א"א לחייבו כאן כלל, דהא מחויב להוליכו לב"ד, ושפיר הקשו התוס' על רש"י וכן מוכח מדברי התוס' בגיטין נ"ג ע"ב בד"ה גזלן הוא וכו' דקודם שהקשו קושיא זו על רש"י הקדימו דבהיזק ניכר אין לך שינוי גדול מזה וקנאם הגזלן בשינוי וצריך לשלם בממון מעליא ולא מצי אמר הרש"ל, הרי דעיקר כונתם בהקושיא משום דהוי שינוי במה שהתפיס לב"ד, אבל אין זה בגדר מזיק לחייבו מטעם זה ולא קשה מידי קושית המ"ל הנ"ל:

אמנם בעיקר הקושיא על רש"י היה נראה לכאורה לישב קצת דרש"י ס"ל ג"כ כשיטת התוס' דמה שנופל ליד ב"ד חשיב היזק ניכר והוי שינוי ואין יכול לומר הרש"ל, ומאי דקשה ע"ז דא"כ אפי' לא התפיסו בידים רק דהב"ד תפסו מאליהן נמי יתחייב דהא הוי היזק ניכר והוי שינוי, נראה דרש"י לטעמיה אזיל שפירש לקמן ד' ס"ו ע"א דאמר רבה שינוי קונה היכא דשני להו בידים פשיטא דמדאורייתא קני וכו', אלמא דס"ל לרש"י דהיכא אמרינן דשינוי קונה היינו דוקא אם עשה השינוי בידים, א"כ מיושב שפיר דברי רש"י דלהכי בעינן שהתפיסו בידים דכיון דעיקר החיוב הוא משום דהוה היזק ניכר והוה שינוי ולכן בעינן שיתפיסנו בידים, דא"כ לא קני הך שינוי אם נעשה ממילא ויכול לומר הרש"ל, אבל אם התפיסו בידים אמרינן שפיר דקני בשינוי ואינו יכול לומר הרש"ל ואם החזירו אינו מוחזר וא"ש דברי רש"י בפשוטו:

אולם דדברי רש"י הנ"ל קשה להבין דאיך מצינו לומר דשינוי ממילא לא קני הא מבואר שם בגמ' דגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו וכן מבואר במשנה ד' צ"ו גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה משום דהוי שינוי וכן גזל פרה מעוברת וילדה דכל הני הוי שינוי ממילא ואפי"ה קני, וכן בגיטין נ"ג גבי חמץ ועבר עליו הפסח דפריך הגמ' אמאי אומר לו הרי שלך לפניך משום דקני בשינוי כמו שמפרש רש"י שם והתם הוי שינוי ממילא וקני, וגם בפשוטו קשה להבין דמאי נ"מ בשינוי בין בידים לממילא, ומצאתי להקצה"ח בסי' שנ"ד שהביא דברי רש"י הנ"ל דמשמע דבעינן דוקא שינוי בידים, והקשה מהא דתנן גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה והוא מטעם שנוי קונה כדמוכח בגמ' שם והוא שנוי ממילא והניח בצ"ע.

אמנם נראה להקל קצת התמיה דהתוס' בד' ס"ה ע"ב בד"ה הן ולא שינויהם הקשו תימה דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא דכתיב אשר גזל כעין שגזל וכו' ואמאי לא יליף מאתנן ועוד דרב חסדא ס"ל לקמן דשינוי אינו קונה וכן ר' יוחנן ס"ל דשינוי אינו קונה וכי פליגי אבית הלל ותירצו דלקמן מיירי בשינוי החוזר לברייתו ורבה סבר דאפי' שינוי החוזר לברייתו ורבה דמייתי ראיה לדבריו ממשנה דהגוזל עצים ועשאן כלים משום דמיירי בשינוי החוזר בעצים משופין וההיא דלא הספיק ליתן לו עד שצבעו נמי מיירי בשינוי החוזר שיכול להעבירו ע"י צפון יעו"ש, ובקצה"ח סי' ש"ס תירץ בזה דברי רש"י בתמורה ד' ו' שכתב דאביי ורבא פליגי בשינוי קונה כגון ההיא דהגוזל עצים ועשאן כלים, דאביי ס"ל דקונה ורבא ס"ל דאינו קונה, ותמה המהרי"ט דהא רבא ס"ל בהגוזל דשינוי קונה ותירץ הקצה"ח דמה שכתב רש"י דפליגי בשינוי קונה היינו דוקא בשינוי החוזר וזה שדייק רש"י בלשונו כגון ההיא דהגוזל עצים דהוא שינוי החוזר, אלא דקשה לי על דבריו דהא אביי אמר בריש הגוזל דשינוי החוזר הוא רק מדרבנן וצ"ע, אבל עכ"פ נראה הא דחדיש לן רבה דשינוי קונה הוא בשינוי החוזר אבל שינוי שאינו חוזר נוכל למילץ מאתנן ודאי קונה לכו"ע, ובנתיבות המשפט סי' שס"א כתב דכל שינוי החוזר לברייתו דוקא בעינן שיעשה הגזלן בעצמו וכ"ז שאין הגזלן בעצמו עושה השינוי לא מהני דאולי לא ירצה הגזלן לעשותו ויחזיר לברייתו יעו"ש שהאריך בזה הרבה ותירץ בזה הגמ' דתמורה הנ"ל, ולפי"ז מיושב שפיר דברי רש"י הנ"ל שכתב על רבה דס"ל שינוי קונה היכא דשני להו בידים דכיון דרבה ע"כ מיירי בשינוי החוזר כמו שכתבו התוס' הנ"ל ובשינוי החוזר היכא דלא עשה הגזלן בידים לא קנה דשמא לא ירצה הגזלן בהך שינוי ויחזיר לברייתו, ולכן כתב רש"י דדוקא דשני בידים ואז קני, אבל בשינוי שאינו חוזר גם רש"י מודה דאפילו שינוי ממילא קני, וא"כ לא קשה כלל על רש"י מהך דגזל בהמה והזקינה שהקשה הקצה"ח וכן מגזל טלה ונעשה איל וממה דפריך הגמ' בגיטין מגזל חמץ ועבר עליו הפסח, דכל הנך הוי שינוי שאינו חוזר ואפילו ממילא קני, אבל בהא דהגוזל עצים ועשאן כלים ע"כ מיירי בעשאן הגזלן בידים משום דהוה שינוי החוזר ומיושב דברי רש"י בפשיטות, ועפי"ז נוכל ליישב ג"כ דברי רש"י בד"ה מ"ה גבי אתפסתיה לתוראי שכתב רש"י דההיזק הוא משום שמסרו בידים לב"ד, ומדוקדק בזה נמי מחלוקת רב חסדא ורבה דרב חסדא מוקי פלוגתא ד"ר יעקב ורבנן אם אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך, ורבה ס"ל דפלוגתייהו אם גומרין דינו של שור שלא בפניו, ולפי הנ"ל נוכל לומר דאזלי לטעמייהו דהא זה פשוט דנהי דחמץ שעבר עליו הפסח הוא היזק שאינו ניכר, אבל בתוך הפסח דהכל רואין שהוא אסור אפילו בהנאה ודאי הוי היזק ניכר, וכמו שכתבו התוס' בב"ב ב' ע"ב דמה שרואין הגפנים בשדה הוי היזק ניכר, וכש"כ דהכא הוי היזק ניכר דמחויב ג"כ לשרפו ויעוין בח"י סי' תמ"ג ובקצה"ח סי' שנ"ד, וע"כ מה דקי"ל דחמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרש"ל הוא משום דכיון דאחר הפסח יהי' היזק שאינו ניכר דמי יודע שעבר עליו הפסח, א"כ גם בתוך הפסח אף דהוי היזק ניכר והוי שינוי מ"מ לא עדיף משינוי החוזר לברייתו, דהא אחר הפסח יחזור להיזק שאינו ניכר דלא הוי שינוי, ושינוי החוזר לא קני ויוכל לומר הרש"ל וכן נמי מה שכתבו התוס' דמה שנפל לב"ד חשיב היזק ניכר הוא דוקא כ"ז שהוא ביד ב"ד, אבל אם יגמור דינו ויצא מיד ב"ד חשיב בודאי היזק שאינו ניכר, דלא הוי רק כמו שאר איסורי הנאה דהוי היזק שאינו ניכר, ולפי"ז אפילו כל זמן שהוא ביד ב"ד מ"מ לא הוי שינוי גמור רק שינוי החוזר לברייתו דהא אם יצא מיד ב"ד יחזיר להיזק שאינו ניכר, ועפי"ז אתי שפיר מה שכתב רש"י דחייב משום דאתפסיה לשור בידים דרש"י לטעמיה דס"ל דשינוי החוזר לא קני רק היכא דעשאו הגזלן בידים, א"כ הכא דהוי רק שינוי החוזר א"כ בעינן שימסור השור בידים, דכיון שעשה ההיזק ניכר בידים הגם דלא הוי רק שינוי החוזר מ"מ קני ואינו יכול לומר הרש"ל, ושפיר מחלק רש"י בין חמץ ובין שור הנסקל אף דבשניהם הוי שינוי החוזר לברייתו, מ"מ כיון דבחמץ הוי שינוי דממילא לא קני ויוכל לומר הרש"ל, אבל בשוה"נ דהוי שינוי בידים קני ואינו יכול לומר הרש"ל, ויובן גם המחלוקת דרב חסדא ורבה הנ"ל דרב חסדא לטעמיה דס"ל בד' ס"ו דשינוי החוזר לא קני, א"כ א"א לאוקמי לפלוגתא דר"י ורבנן בגומרין דינו של שור שלא בפניו דהא אפילו אם אתפסיה בידים מ"מ לא הוי רק שינוי החוזר לברייתו ורב חסדא ס"ל דלא קני, וא"כ תקשה אמאי ס"ל לרבנן דאם החזירו שומר לבית בעליו אינו מוחזר, דהא עכשיו אינו כלל ביד ב"ד והוי היזק שאינו ניכר ושינוי לא הוי דהא הוי שינוי החוזר לברייתו דלא קני, אבל רבה לטעמיה דס"ל שינוי החוזר לברייתו קני, א"כ כיון דאתפסיה בידים ליד ב"ד קני שפיר ולא דמי לחמץ משום דהוה שינוי דממילא דלא קני בשינוי החוזר לברייתו, וא"כ מוקי שפיר הפלוגתא דר"י ורבנן בגומרין דינו של שור שלא בפניו ואתי הכל שפיר.

וכ"ז רק אם נימא דמה שהתפיס ליד ב"ד חשיב היזק ניכר, ונראה עוד לישב קושית התו' על רש"י אף אם נימא דזה לא הוי רק היזק שאינו ניכר, ומה שהקשו התוס' דא"כ אף אם עשאו בידים לא יתחייב, נראה לפי מה שהסביר הגאון רעק"א בדו"ח כתובות ל"א ובתשובת רעק"א סימן קס"ד סברת התוס' דגיטין נ"ג על רב דסבר דמשעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת נסוך, שהקשה דהא על מעשה הגזילה א"א לחייבו דהא יוכל לומר הרש"ל ועל שעת הנסוך א"א לחייבו דהא קי"ל בד"מ, וא"כ איך יתחייב על שניהם ביחד הא על כל או"א בפ"ע א"א לחייבו, וכתב ע"ז דכל שהגזלן עצמו עשה מעשה הנזק בידים אף אם הנזק נעשה באופן שאינו חייב עליו, מ"מ א"י לומר הרש"ל וחייב לשלם דלא אמרינן דהוי כאלו נסכו אחר, אף שפטור על שעת הנסוך משום קי"ל ב"מ, וא"כ אתי שפיר ג"כ הכא דכיון שפשע השומר במה שהזיק ומחייב על פשיעתו אלא דכל זמן שהוא בעין יכול לומר הרש"ל, אבל כיון שהתפיסו ליד ב"ד נהי דא"א לחייבו על מה שהתפיס משום דמחויב להתפיסו ואין זה מקרי מזיק כלל, אבל כיון שעשה את ההיזק בידים חייב על פשיעתו הראשונה, אף דעל כל אחד בפ"ע א"א לחייבו דעל הפשיעה יכול לומר הרש"ל, ועל ההתפסה יוכל לומר דמחויב להתפיסו, מ"מ על שניהם ביחד חייב ואין יכול לומר הרש"ל, וכמו שכתב רע"א הנ"ל דכיון שעשה בידים הנזק אין יכול לומר הרש"ל ומיושבים דברי רש"י בפשיטות.

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה