אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן ה

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן ה

סימן ד

תירוץ נכון לקושיתו השניה של האבן העוזר על המג"א הנ"ל בסי' תמ"ג,

עוד הקשה הגאון בעל אהעו"ז בשו"ע שם על המג"א הנ"ל שכתב דהנפקד חייב לשלם מחמת שפשע שלא מכר החמץ והקשה ע"ז מפ"ק דפסחים דף ו' אמר רב חמץ של הקדש אין צריך לעשות מחיצה לפניו דבדיל מיניה, דמבואר מזה דאינו עובר בבל יראה וקשה על זה לדעת הרמב"ם ורש"י ובעל העיטור המובא בש"ך סי' ס"ו ובשו"ע סימן ש"א דבהקדש חייב השומר בפשיעה, ורב הא ס"ל כרבי יהודא דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, וא"כ הא פשע הגזבר שלא מכרו קודם הפסח החמץ דהקדש, וא"כ אם נגנב חמץ זה בפסח מהגזבר כיון דאין החמץ בעין שיכול לומר להקדש הרי שלך לפניך חייב הגזבר לשלם החמץ להקדש מחמת הפשיעה שלא מכרו דהקדש חייב בפשיעה, נמצא דחמץ זה הוא גורם לממון דכממון דמי דכל שחייב באחריותו מקרי גורם לממון, וא"כ מטעם זה חייב הגזבר לבערו בפסח משום בל יראה, וא"כ לדברי המג"א הגזבר פשע שלא מכר החמץ, וע"כ אם החמץ נגנב ממנו צריך לשלם להקדש והוי גורם לממון והו"ל לעבור בב"י, ולפ"ז קשה על המג"א שכתב דהנפקד חייב לשלם, א"כ אמאי קאמר רב דחמץ של הקדש אין צריך לעשות מחיצה, הא אדרבה מחויב ג"כ לבערו דהא עבר בב"י דהוי גורם לממון ע"כ יעו"ש.

ולענ"ד נראה דלא קשה מידי מזה על המג"א לפי מה שמבואר במס' מעילה ד' כ' גבי נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל, נתנה לחבירו מעל, ופריך הגמ' מ"ש הוא ומ"ש חבירו אמר שמואל בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן, והתוס' פירשו שם שאינם יוצאין לחולין בנטילת הגזבר לפי שאינו מוציא מרשות הקדש בנטילתו, שכל זמן שהוא ברשות הגזבר הרי הוא ברשות הקדש עד שיוציא מרשותו, וכן כתבו התוס' בחגיגה י"א ע"א בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן, וכתבו התוס' ואפי' למ"ד שליחות יד אין צריכה חסרון, הכא שאני דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא קאי, חזינן דהקדש המונח גבי גזבר הוי ממש כמו שמונח ביד הקדש, ולא דמי לפקדון ביד הנפקד אף דפקדון נמי כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא מ"מ הקדש עדיף דגבי פקדון אם הנפקד רוצה לגזול הפקדון יכול לגוזלו, וגבי הקדש אין יכול הגזבר לגזול ההקדש בשום אופן כ"ז דאיתא ברשות הגזבר, ואפילו באדם אחר שאינו גזבר דהיינו המקדיש גופא נמי חשיב כגזבר כמו שכתב הר"ן בנדרים דף ל"ד גבי היתה לפניו ככר של הפקר אמר ככר זה הקדש נטלה לאוכלה מעל לפי כולה, וכ' על זה הר"ן הא דנקט ככר של הפקר ולא נקט בככר שלו שהיתה עומדת בחצירו והקדישה, משום דבכי האי גונא נטלה לאוכלה לא מעל דכיון דמקמי הקדש היתה שלו ולאחר הקדש ג"כ ברשותו עומדת הו"ל כגזבר של הקדש דאמרינן פ"ק דחגיגה שאם נטל דבר של הקדש לזכות בו לא מעל משום דמעיקרא נמי ברשותו קאי וכו', ומשו"ה נקט ככר של הפקר שכיון שלא זכה בו מעולם אינו כגזבר עליה, ולפיכך כשנטלה הוציאה מרשות הקדש ומעל, חזינן דאפילו המקדיש הוא כגזבר ואינו יכול לאפוקי מרשות הקדש בשום אופן וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא, ואפילו היכא דלא נמצא ביד אדם כלל אמרינן נמי דהוה בי גזא דרחמנא כמבואר בירושלמי דקדושין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכו', שור זה עולה בית זה הקדש קנה הקדש בכל מקום שהוא, דכתיב לה' הארץ ומלואה, נמצא דהקדש שאני מדין פקדון דהקדש כל היכא דאיתא הוא ברשות הקדש ממש כמ"ש, וכ"ש היכא דאיתא ביד גזבר או ביד המקדיש דודאי הוי רשות הקדש:

ולפי"ז מיושב קושית האבן העוזר על המג"א דגבי פקדון שפיר קאמר המג"א אם פשע השומר ולא מכר דחייב, משום דשומר שהיה ליה לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם דחייב, א"כ ה"נ כיון שהיה יכול למוכרו ולא מכר חייב וזה אינו רק היכא דנגנב אח"כ, אבל היכא דאיתא בעיניה יוכל לומר הרי שלך לפניך, כמו שכתב המג"א לבסוף, וזהו דוקא גבי פקדון דצריך השומר להחזיר לבעליו, ולכן אם פשע השומר שלא מכר החמץ והחזיר בעין לבעליו, אז אף אירע אונס אח"כ ביד הבעלים פטור, אבל אם לא החזיר החמץ לבעליו ואירע אונס כיון דלא יוכל להחזיר להבעלים חייב השומר, דהא עליו להחזיר להבעלים ומה שמונח עדיין ביד השומר לא חשיב כמוחזר דהא פשע בה ונסתלקה שמירתו והוי כשליחות יד בפקדון שאם רצה להחזיר למקומו אינו נפטר בכך דצריך דוקא להחזיר להבעלים אבל גבי הקדש דאין אדם יכול לגזול הקדש כשהוא ברשותו ולא שייך בהקדש שום שליחות יד וכל אדם אם חפץ של הקדש ברשותו הוא גזבר עליו כמ"ש בשם הר"ן, ואף אם אינה ברשותו של אדם כלל, ג"כ מקרי רשות הקדש עליו וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא וכמ"ש הירושלמי משום דכתיב לה' הארץ ומלואה, וא"כ אף אם פשע הגזבר ולא מכר את החמץ של הקדש אין לחייב את הגזבר מטעם הפשיעה דהא תיכף לאחר הפשיעה מה שמונח ביד הגזבר הוא חזרה להקדש דלמי יחזיר החפץ וכל מקום שהוא הוא ברשות הקדש ואין לך חזרה גדולה מזה דהא מונח ברשות הקדש, וכיון דהדין דיכול לומר הרי שלך לפניך הוי בהקדש כאלו כבר אמר הרי שלך לפניך והחזיר החמץ להקדש, וכיון שאמר הרי שלך לפניך והחזיר את החמץ, א"כ אפילו אם אירע אונס אח"כ ג"כ פטור דהא החזיר כבר את החמץ, וכיון שהחזיר שוב פטור על הפשיעה שלא מכר ועל האונס שאח"כ ג"כ פטור דהא הקדש אינו חייב על אונסין וגניבה ורק על פשיעה ולבסוף ליכא פשיעה, וא"כ מיושב מה דאמר רב חמץ של הקדש אינו עובר עליו בב"י דאין כאן שום חיוב אחריות על חמץ של הקדש מחמת שפשע, אבל גבי פקדון דצריך להחזיר לבעלים, א"כ כל זמן שלא החזיר אם נאנס חייב לשלם, ולכן כתב המג"א דכל זמן דאיתא בעיניה יכול להחזיר, והיכא דליתא בעיניה מחויב לשלם וא"ש דברי המג"א:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה