בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן ד
תירוץ נכון מאד לקושית האבן עוזר והפני יהושע וים התלמוד על המג"א בסי' תמ"ג
בשו"ע או"ח סי' תמ"ג סעיף ב' ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל בפקדון יעכבנו עד שעה חמישית ואם לא בא בעליו ימכרנו לעכו"ם, וכתב ע"ז המג"א בס"ק ה' ונראה דהנפקד חייב לשלם דמי הפקדון להמפקיד דהא ש"ח שהיה יכול להציל ברועים ובמקלות ולא הציל חייב, ה"נ הו"ל למכרו קודם זמן איסורו ומיהו אם החמץ עדיין בעין אומר לו הרש"ל, וכ"מ בב"ק ד' מ"ה ע"כ לשון המג"א יעו"ש, ותמה ע"ז האבן עוזר מהא דאיתא פ' הגוזל ד' ק"ה ע"א אמר רבא גזל אגודה שוה פרוטה והוזלה שאין שוה פרוטה חייב להחזיר או היא או דמיה ומייתי הגמ' ראיה ממתניתין דגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך טעמא דאיתא בעינא הא ליתנייהו חייב אע"ג דהשתא לא שוה מידי ולאו ממונא הוא ע"ש, ולפי דברי המג"א הנ"ל קשה מאי ראיה משם לכאן לעולם אימא דברשותא דמרא הוזלה וכיון דלית ביה שוה פרוטה השתא אין חייב להחזיר, ושאני התם גבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח דמחייבינן לה מחמת שפשע ולא מכר החמץ דאפילו בשומר חנם כה"ג חייב, ולכן חייב לשלם דמים כיון שאינו בעין שיוכל לומר הרי שלך לפניך, אבל גבי אגודה שהוזלה דלא פשע לעולם אימא לך כיון דהשתא אינו שוה פרוטה פטור להחזיר, אלא ע"כ מוכח דלא כהמג"א דזה לא מקרי פשיעה, ושפיר מייתי הגמ' ראי' היכא דהוזלה דחייב לשלם כדמעיקרא יעו"ש, וכן הקשה בספר פ"י ובספר ים התלמוד יעו"ש:
ונראה דזה פשוט דלשיטת התוס' בהכונס דף נ"ו ע"ב ד"ה פשיטא וכו' דקושיתם לק"מ דהא כתבו התוס' שם דמצינו דברים שהשומר חייב והגזלן פטור שהרי בכחשה בהמה הכחשה דהדרה ובפירות שהרקיבו מקצת מוכח בהגוזל דגזלן אומר לו הרי שלך לפניך דפטור אפי' בפשיעה דלא קבל עליו שמירה, אבל שומר כיון שמתחייב בכחשה דלא הדרה ובהרקיבו כולם אם נעשו בפשיעה כמו כן יתחייב בכחשה דהדרה ובפירות שהרקיבו מקצת דלמה לא יתחייב בזה כמו בזה שאין השומר קונה בשנוי וכו' יעו"ש, חזינן מדברי התו' דגזלן אין עליו דין שומר לחייב בפשיעה כל דליכא שנוי דאינו מוטל עליו לשמור, ולפ"ז לק"מ דגבי שומר שפיר קאמר המג"א דחייב לשלם משום שפשע שלא מכר דהא שומר חייב בפשיעה, אבל גבי גזלן מודה המג"א דאין על הגזלן שום חיוב על מה שפשע ולא מכר דהא גזלן פטור מפשיעה דלא חשוב שומר, וא"כ שפיר מייתי הגמ' ראיה מגזל חמץ וכו' לגזל אגודה והוזלה דהא גבי חמץ נמי פטור על הפשיעה וז"פ.
אמנם לענ"ד נראה דאפילו להחולקים על התוס' וס"ל דגזלן נמי חייב בפשיעה מ"מ לא קשה מידי מזה על המג"א וראית הגמ' עולה שפיר אף לדעת המג"א דהא עיקר הספק של הג"מ גבי גזל אגודה שוה פרוטה והוזלה אם חייב להחזיר הדמים הוא אם נימא דבתר השתא אזלינן ואינו שוה פרוטה ופטור מכלום או בתר מעיקרא אזלינן בשעת שגזל ואז הוא שוה פרוטה, וע"ז מביא הגמרא ראי' שפיר מגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך טעמא דאיתא בעיניה הא ליתא בעיניה חייב לשלם תשלומין מעליא, אלמא דבתר מעיקרא אזלינן בשעת שגזל דאז היה שוה ממון דאם נימא דבתר השתא אזלינן הא חמץ לא שוה מידי ואמאי חייב לשלם, וליכא למימר כמו שכתב האה"ע ע"ז דגבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח דנימא דחייב מחמת שפשע ולא מכר דזה אינו דפשיעה מי עדיף מגזלן עצמו שנוטל את החפץ כולו לעצמו ואפ"ה היה הס"ד דגמ' דלא אזלינן בתר מעיקרא כמה שהיה שוה בשעת הגזילה דהיה שוה פרוטה ורק דאזלינן בתר השתא ואינו שוה פרוטה, והטעם משום דכל זמן דאי' בעיני' יכול לומר הרי שלך לפניך, וא"כ ברשותו הוזלה ואינו צריך לשלם רק כמה ששוה השתא בשעת השבה, וגבי חמץ נמי לפי הס"ד דגמ' דאם נימא דבתר השתא אזלי' וכיון דבשעת השבה לא שוה כלום פטור מלשלם ומה שאינו חייב כשעת הגזילה ואז היה שוה ממון הוא משום דכל זמן שהחמץ היה בעין היה אומר לו הרי שלך לפניך ולא נתחייב ממון כלל וברשות הבעלים הוזלה עד שעת האבידה לגמרי מן העולם שלא יוכל לומר הרש"ל ואז אינו שוה כלום ולכן פטור לפי הס"ד של הגמ', א"כ אף אם פשע במה שלא מכר הגזלן את החמץ וחייב לשלם עבור הפשיעה כמו שומר מ"מ הא גבי שומר גופא כתב המג"א דכל זמן שהוא בעין אומר לו הרש"ל ומה שחייב לשלם על הפשיעה הוא רק אם ליתא בעיני' וכיון דכל זמן שהוא בעין אומר לו הרש"ל ואינו חייב לשלם תשלומין מעליא על הפשיעה מה שלא מכר א"כ לפי הס"ד דגמ' דגבי גזלן אין צריך לשלם כמה ששוה בשעת הגזילה רק כשעת שנאבדה מן העולם, משום דכל זמן שיכול לומר הרש"ל נמצא דברשות הנגזל הוזלה א"כ אף על הפשיעה אינו צריך לשלם כעל שעת הפשיעה כמה שהי' שוה אז רק כשעה שנאבדה מן העולם דהא אף לאחר הפשיעה היה הגזלן יכול לומר הרש"ל, וא"כ ברשות הנגזל הוזלה ומה לי שעת הפשיעה ומה לי שעת הגזילה בין כך ובין כך יוכל לומר הרש"ל כ"ז דאיתא בעינה וכמו דאמרינן על שעת הגזילה דאינו צריך לשלם רק כמו השתא כמו"כ אמרינן על שעת הפשיעה דאינו צריך לשלם כשעת הפשיעה רק כדהשתא בשעת אבידה דהא עד עכשיו היה יכול לומר הרש"ל וברשותו הוזלה נמצא דלפי ההו"א גם גבי שומר אם פשע ולא מכר את החמץ אינו חייב לשלם כדמעיקרא בשעת הפשיעה דהא עדיין יכול לומר הרש"ל וברשותו הוזלה ובשעה שנאבדה מן העולם אז לא שוה החמץ מידי ופטור השומר מלשלם כלל, ומה שכתב המג"א הנ"ל דאם פשע ולא מכר החמץ דהנפקד חייב לשלם היכא דליתא בעין הוא רק לפי המסקנא של הגמ' דב"ק הנ"ל דאזלינן גבי גזלן כדמעיקרא בשעת שגזל ואז היה שוה ממון, ולא איכפת לן במה שהיה יכול לומר הרש"ל וברשות הגזלן הוזלה, ולכן גבי שומר אם פשע חייב נמי לשלם כשעת הפשיעה ואז היה שוה ממון מעליא, ולכן כתב המג"א דהנפקד חייב לשלם משום דאזלינן בתר מעיקרא, אבל לפי הס"ד של הגמ' שם דאזלינן בתר השתא בין בשומר ובין בגזלן היה פטור מלשלם דהא עכשיו אינו שוה כלום וברשותו דמרא הוזל דהא עד עכשיו היה יכול לומר הרש"ל, וא"כ שפיר מביא הגמרא ראי' דאזלינן בתר מעיקרא, דלא כהס"ד דבתר השתא אזלינן משום דיכול לומר הרש"ל וברשותו הוזלה, דאל"כ גבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח אמאי משלם תשלומין מעליא היכא דליתא בעיניה, הא בתר השתא אזלינן ועכשיו אינו שוה כלום, ואף שפשע שלא מכר הא אף על הפשיעה גופא צריך לשלם כדהשתא דהיה יכול לומר הרש"ל כמ"ש המג"א ואמאי משלם, אע"כ מוכח דבתר מעיקרא אזלינן ומשלם כשעת הגזילה, וא"כ גבי גזל אגודה בשוה פרוטה והוזלה נמי משלם כשעת הגזילה דבתר מעיקרא אזלינן וחייב לשלם, וא"ש דברי המג"א וזה ברור, ותמהני על שלשה גאונים הללו שנטו מדרך הפשוט: