אור ברסלב
בני ציון אורח חיים › סימן ג

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אורח חיים · סימן ג

סימן ב

תירוץ נפלא לקושית התוס' על רש"י פסחים כ"ט ע"א בד"ה בדין וכו' ומיושב נמי קושית הפ"י שם,

פסחים כ"ט ע"א אמר רב אחא בר יעקב לעולם ר' יהודא היא ויליף שאור דאכילה משאור דראיה מה שאור דראיה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, אף שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה וכו' ובדין הוא דאפילו בתוך זמנו מותר ואיידי דתנא דישראל לאחר זמנו תנא נמי דנכרי לאחר זמנו, וכתבו התוס' בדין הוא דאפילו תוך זמנו מותר פירש"י מותר באכילה וקשה דאי אפשר אם לא יהיה שלו בשעת אכילה דאם נתן לו הנכרי הרי הוא שלו ואם גזל מנכרי הרי הוא חייב באחריותו והרי הוא כשלו לא גרע מחמץ דחייב באחריותו דהוי כשלו יעו"ש:

ונראה לענ"ד לתרץ קושית התוס' על רש"י דהנה הפ"י כתב דמה שכתבו התוס' דהוי כשלו משום דחייב באחריותו הוא רק לרווחא דמלתא דבפשיטות הוי מצי להקשות דכיון דלעסיה קניה ישראל בשינוי והוי שלנו כדמקשה הש"ס בפ' אלו נערות יעו"ש, ונראה לומר דהתוס' האלימו קושיתם מחמת דחייב באחריות דהוי כשלו דאי משום דלעסיה קניה הוה מצי לתרוצי דמיירי שאכל רק ע"י בליעה דמשכחת לה בכמה גווני, ולכן הקשו טפי משום דחייב באחריות דהוי כשלו, וא"כ אפילו ע"י בליעה בלא לעיסה חייב, כן נוכל לומר בכונת התוס', ומה שתירץ הפ"י שיטת רש"י דנ"מ כגון שתחב לו נכרי לתוך פיו בענין שא"א לפולטו כדמתרץ הגמ' דכתובות אין הלשון אבל אתה אוכל של אחרים וכו' משמע כן דמשמע שנוטל לכתחילה ואוכלם וזה לא משכחת לה ושפיר הקשו התוס':

אמנם נראה לתרץ קושית התוס' והפ"י חדא בירך חברתה לפי מה שביארתי לעיל דכונת הגמ' בכתובות כיון דלעסיה קניה אין זה אלא רק קנין גזילה להתחייב באונסין אבל אין זה שינוי כלל לקנות קנין גמור והלעיסה הוא רק מעשה הגזילה יעו"ש:

שבארתי עפ"י דברי הרמב"ם בהלכות גניבה פ"א ה"ל ט"ו מי שגנב כלי ושברו או פחתו או נשבר או נפחת מאליו אין שמין לו הפחת אלא רואין כמה היה שוה אותו הכלי ומשלם בעלים שנים בדמיו והכלי השבור יהיה לגנב, ואם רצו הבעלים לטול הכלי השבור וישלם להם הפחת והכפל שומעין להם, וכתבו המפרשים דלא הוי שינוי לקנות משום דלא נשתנה השם, חזינן מדברי הרמב"ם דאם הגנב שבר את הגניבה אין זה שינוי לקנות, וא"כ הלעיסה לא עדיף מנשבר דאין זה שינוי, אבל עכ"פ מוכח מדברי הרמב"ם דנהי דלעיסה לא הוי שינוי לקנות אבל עכ"פ אין יכול לומר הרי שלך לפניך, והוי כמו דליתא בעינא, דהא כתב הרמב"ם דאין שמין לו הפחת אלא רואין כמה שוה הכלי ומשלם לבעלים והכלי השבור יהי' לגנב, אלמא דאין יכול לומר הרי שלך לפניך, כיון דנשבר הכלי, וכן כתב הרמב"ם בה"ל גזילה פ"ג ה"ד גזל בהמה והזקינה וכו', או שגזל מטבע ונסדק או שגזל פירות והרקיבו כולה, או שגזל יין והחמיץ הרי זה כמו שגזל כלי ושברו ומשלם כשעת הגזילה, הרי שכתב להדיא דבנשבר אף דלא הוי שינוי מ"מ לא יוכל לומר הרי שלך לפניך ומשלם כשעת הגזילה, וא"כ הלעיסה נמי נהי דלא הוי שינוי לקנות אבל עכ"פ כיון דלעסיה לא יוכל לומר הרי שלך לפניך, דלא גרע מנשבר, ולפי"ז מיושב שפיר דברי רש"י, דקושית הפ"י לא תקשה עליו כיון דלעסיה קניה, דהא לעיסה לא הוי כלל שינוי לקנות ולא קנה כלל החמץ, והוה חמץ דנכרי, וממילא מיושב ג"כ קושית התוס' שהקשו דכיון דגזל הרי הוא חייב באחריות והוי כשלו דאיה"נ דבשעת הגזלה כיון דחייב באונסין וגניבה ואבידה וכל זמן שהוא בעין אומר לו הרי שלך לפניך, ולכן הוי כשלו, וזה דוקא רק קודם הלעיסה שעדיין יכול לומר הרי שלך לפניך, היכא דאיתא בעיניה, א"כ הוי החמץ כשלו מטעם אחריות, אבל כיון דלעסיה דשוב אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך, דהוי כמו נשבר וכבר נתחייב בתשלומין ואין לגזלן שום נ"מ אם החמץ בעין או ליתא בעינא דבין כך ובין כך חייב לשלם דמי מעליא, וא"כ שוב אין להגזלן שום אחריות על החמץ דעיקר אחריות הוא מטעם דיכול לומר הרי שלך לפניך, והכא לא יוכל לומר הרש"ל, וכיון דהלעיסה לא הוי קנין כמ"ש, והוי החמץ של נכרי ולאחר הלעיסה אין להישראל שום אחריות, א"כ מותר באכילה לרב אחא בר יעקב, אולם התוס' לטעמייהו דס"ל בגיטין נ"ב ע"ב, גבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח, דאם היזק שאינו ניכר שמיה היזק הוי כשינוי ולא ס"ל כהרמב"ם הנ"ל, דס"ל דהיזק לא הוי שינוי, וכיון דהיזק הוי שינוי א"כ גם הלעיסה הוי שינוי גמור לקנות, דליכא לאוקמי בלעיסה דהא הוי שינוי והוי כשלו וכקושית הפ"י הנ"ל אלא דמיירי בלא לעיסה כגון שאכל ע"י בליעה, א"כ קשה הא חייב באחריות והוי כשלו מטעם אחריות ולא משכחת לה שלא יהיה של הישראל בשעת אכילה, אבל רש"י ס"ל כשיטת הרמב"ם דהיזק לא הוי שינוי, וא"כ הלעיסה לא הוי שינוי לקנות והוי דנכרי וכיון דלעסיה א"כ לא יוכל לומר הרש"ל ואין עליו אחריות, וא"כ לא הוי שלו לא מטעם שינוי ולא מטעם אחריות ומיירי הגמ' דוקא דאכל ע"י לעיסה ולא ע"י בליעה, ומיושב שפיר קושית התוס' הנ"ל וקושית הפ"י הנ"ל:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה