בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן ב
תירוץ נפלא לתמיהת הקצה"ח בסי' שנ"ד על החק יעקב בהלכות פסח ויתיישב תמיהת הקצה"ח בסי' שס"ג על שיטת הרמב"ם,
ב"ק דף צ"ח ע"ב גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך, וכתב ע"ז החק יעקב בהלכות פסח סי' תמ"ג דאם תובעו תוך הפסח לא מצי אמר ליה הרי שלך לפניך, לפי שהכל מצווין לבערו בתוך הפסח וכאילו שרוף ועומד דמי, ונמצא שאינו מחזיר לו כלום, ומה"ט נקטו בש"ס ופוסקים גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך, דדוקא אחר הפסח יוכל לומר לו הרי שלך לפניך, אבל בתוך הפסח אינו יכול לומר הרש"ל:
והקצה"ח בסי' שס"ג תמה על הח"י וז"ל וקשה ממ"נ אי חשבת ליה היזק ניכר בתוך הפסח דחשיב כשרוף, א"כ כבר קנה בשינוי וכדמוכח ב"פ הניזקין דלמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק הו"ל שינוי וקנהו בשינוי ע"ש, דפריך למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק, מהא דתנן גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרש"ל, וכמו שכתבו התוס' שם דאם שמיה היזק הו"ל שינוי ולא יוכל לומר הרי שלך לפניך, וא"כ כיון דקנה בתוך הפסח בשינוי, א"כ אמאי לאחר הפסח יכול לומר הרש"ל הא כבר קנה בשינוי, ואם נימא דלאו היזק ניכר הוא, א"כ תוך הפסח נמי אמאי לא מצי אמר הרש"ל, והא דאמרו בב"ק שם גזל חמץ ובא אחר ושרפו פטור דהכל מצווין עליו לבערו, היינו כיון דמצוה לבערו, משו"ה אע"ג דמפסיד בזה לגזלן שיצטרך ליתן דמים, מ"מ מצוה רמי עליו לבערו, אבל אכתי אינו מוכח מזה דלא מצי אמר לו הרש"ל, ומסיים הקצוה"ח לדינא דלכתחילה אינו רשאי לומר הרש"ל. דמצוה לבערו, אבל אם עבר הגזלן והחזירו ואמר לו הרש"ל נתקיים מצות השבה אפילו בתוך הפסח יעו"ש והוא תמיה גדולה וכבר נתחבטו בזה האחרונים לישב תמיהת הקצה"ח:
ולענ"ד נראה דדברי הח"י נכונים וברורים בלא שום פקפוק עפ"י מה שכתב הרמב"ם הנ"ל דמי שגנב כלי ושברו או פחתו או נשבר או נפחת מאליו, אין שמין לו הפחת אלא רואין כמה היה שוה הכלי, ומשלם לבעלים שנים בדמיו, והכלי השבור יהיה לגנב, ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור וישלם להם הפחת והכפל שומעין להם, והמ"מ תמה ע"ז אמאי לא קנה הגזילה בשינוי, ותירץ דאיירי בששמו עליו, והלח"מ שם כתב דשבירה לא חשיב שינוי מעשה גמור, אלא שינוי מעשה זוטא, ולכן בעינן עמו ג"כ שינוי השם, וכן פסק השו"ע בח"מ סי' שנ"ד כהרמב"ם ויעיין שם בסמ"ע ובט"ז, חזינן מזה דאם שבר הגזלן את הגזילה או נשבר ממילא, לא חשיב שינוי מעשה גמור לקנות הגניבה כמו כל שינוי דקנה בע"כ דנגזל, אלא דחשיב רק שינוי לטובת הנגזל, שאם רצה מחויב הגזלן לשלם לו כל הגזילה ואינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך ואם רצה הנגזל את הכלי מחויב ג"כ הגזלן ליתן לו הכלי, ולא קנה בשינוי משום דלא הוי שינוי גמור לקנות רק שאינו יכול לומר הרש"ל, ובזה ניחא ליישב קושית הקצה"ח בסי' ש"ס סעיף ו' על הרמ"א שכתב דלא מקרי שינוי אא"כ נשתנה שם הגזילה, והקשה מהא דפריך ב"פ הנזקין ד' נ"ג בהא דאמר חזקיה דבר תורה א' שוגג וא' מזיד חייב מ"ט היזק שאינו ניכר שמיה היזק, ופריך הג"מ מהא דתנן גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרש"ל וכו', ומסיק בתיובתא ויעיין בתוס' שם משום דהו"ל שינוי, ואם נימא דאפי' בשינוי מעשה כד' שלא נשתנה שם הגזילה לא קנה, א"כ אפי' למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק, וחשיב ליה שינוי מעשה וכמו דמפרשי תוס' שם, אפי"ה אכתי מצי אמר הרש"ל, כיון דלא נשתנה שם הגזילה דמעיקרא לחם והשתא לחם והניח בצ"ע, ולפי דברי הרמב"ם הנ"ל לא קשה מידי דנהי דלא מקרי שינוי אלא א"כ נשתנה שם הגזילה, היינו דוקא שינוי גמור לקנות הגזילה בע"כ דנגזל, ע"ז בעינן שישתנה ג"כ שם הגזילה, אבל לענין שלא יוכל הגזלן להחזיר את הגזילה ולומר הרי שלך לפניך וצריך לשלם הדמים, ע"ז לא בעינן כלל שישתנה שם הגזילה וסגי בשינוי זוטא כמו שכתב המ"מ והלח"מ בדעת הרמב"ם דאם נשבר הכלי מחויב הגזלן לשלם לו כל הדמים, משום דהוה שינוי, אבל אם רצה הנגזל ליטול השברים אין הגזלן יכול לעכב, דלא הוי רק שינוי זוטא משום דלא נשתנה שמו, וא"כ שפיר פריך הג"מ דלמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק א"כ הו"ל כאלו נשבר וא"כ הוי עכ"פ שינוי זוטא, ואמאי יוכל לומר הרש"ל, אף דלא נשתנה כלל שם הגזילה דמעיקרא לחם והשתא לחם, אבל עכ"פ סגי הך שינוי שלא יוכל לומר הגזלן הרש"ל, וכמו נשבר שכתב הרמב"ם דמחויב הגזלן לשלם כל הדמים אף דלא נשתנה שם הגזילה, ושפיר פריך הג"מ, אמאי אומר לו הרי שלך לפניך אבל איה"נ דאפילו למ"ד שמיה היזק, אם ירצה הנגזל ליטול החמץ אז אין הגזלן יכול לעכב עליו מטעם דקנה בשינוי, דזה לא מקרי שינוי לקנות קנין גמור בע"כ דנגזל, כמו שכתב הרמב"ם הנ"ל דאם הנגזל רוצה ליטול השברים בע"כ דגזלן שומעין לו, וא"כ ה"נ יוכל ליטול החמץ בע"כ דגזלן, דהא אפי' אם היזק שאינו ניכר שמיה היזק מ"מ לא עדיף מנשבר דלא הוי שינוי לקנות:
ולפי זה מיושב שפיר תמיהת הקצה"ח על הח"י שכתב דבתוך הפסח לא יוכל הגזלן לומר הרש"ל, והקשה דאי חשיב היזק ניכר א"כ קנה בשינוי, ואמאי יוכל לומר הרש"ל אחר הפסח, הא כבר קנה בשינוי ולפי"ז ניחא שפיר דבתוך הפסח הוי היזק ניכר, דהא הכל רואין שמחויב לשרפו וכאלו שרוף ועומד דמי, ונהי דלא הוי שינוי גמור לקנות, דהא לא נשתנה שם הגזילה אבל עכ"פ הוי שינוי לענין שלא יוכל הגזלן לומר הרש"ל, ולהחזיר לו בע"כ דנגזל, ולכן כתב שפיר הח"י דאם תובעו תוך הפסח לא יוכל לומר הרש"ל, אבל אם כבר עבר הפסח וא"כ שוב לא הוי היזק ניכר, דהא אינו מחויב לשרפו ובתוך הפסח לא נעשה שינוי לקנות דהא אם רצה אז הנגזל ליטול החמץ דוקא היה נוטל אף בע"כ דגזלן וכמ"ש וא"כ לא קנה הגזלן החמץ מעולם, וכיון דלאחר הפסח חזר להיזק שאינו ניכר, א"כ שפיר יוכל לומר הרש"ל דהא עכשיו ליתא שינוי כלל ואינו דומה לנשבר הכלי שכתב הרמב"ם דלא יוכל לומר הרש"ל דהא לדידן היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, ולא הוי שינוי כלל אף לענין הרש"ל, ושפיר פסק הח"י לדינא דבתוך הפסח אינו יכול לומר הרש"ל, ולאחר הפסח שפיר אומר הרש"ל, ומדויק לשון המשנה גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרש"ל, ודוקא אחר הפסח אבל בתוך הפסח אינו יכול לומר הרש"ל, וזה פשוט וברור, ודוק היטב כי הוא נכון מאוד: