בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן קכו
תירוץ לקושית הנודע ביהודא מ"ק חאה"ע ותירוץ לקושית הר"ן והגרש"א בשו"ת הגאון רעק"א סי' ק"ז בהג"ה:
בספר נודע ביהודא הקשה מאי טעמא סמכינן על סימנין באיסור א"א ולענין קטלא לא סמכינן אסמנין כמבואר בחולין ד' צ"ו אילו באו תרי ואמרי פלוני דהאי סימנא והאי סימנא קטיל נפשא לא קטלינן ליה והובא קושיא זו בשו"ת רעק"א סי' ק"ז יעו"ש מה שתירץ, ובספר באר יצחק הביא שכבר הקדימו בקושיא זו הריטב"א להשמטות למס' ב"מ ותירץ יעו"ש.
ולענ"ד נראה לתרץ בפשיטות דאף דסימנין מועילים באבידה דילפינן משמלה, ומועיל גם בגט ובעדות אשה דילפינן מאבידה, ומועיל נגד חזקת א"א וסימנין עדיף מרובא, מ"מ לענין דיני נפשות לא אזלינן בתר סימנין, דהנה בסנהדרין ד' ס"ט ע"א איתא גבי בן סורר ומורה דלא מקרי אב עד ג' חדשים, וחייב מיתה משום דאזלינן בתר רובא דעוברה ניכר לשליש ימיה, ופריך הגמ' שם תורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה ואת אמרת זיל בתר רובא, וקאמר הגמ' שם ובדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא והתניא וכו', ומביא הגמ' ראיה מרובא דאינשי טעי בעיבורא דירחי אלמא דאזלינן בתר רובא בדי"נ ומקטנה דחייבין עליה מיתה ולא אמרינן דשמא איילונית היא, משום דסמכינן ארובא דלאו איילונית היא ע"כ יעו"ש בגמ':
והגאון ר' שלמה איגר בשו"ת סי' ק"ז תמה ע"ז וז"ל תמוה לי טובא דאיך ס"ד דבנפשות לא אזלינן בתר רובא, והא בפ"ק דחולין ילפינן דאזלינן בתר רובא ממכה אביו, ומרוצח דאיירי בנפשות, ואם נימא דבדי"נ לא אזלינן בתר רובא א"כ תקשה מכה אביו, ורוצח אמאי חייבין מיתה מטעם רובא וזהו באמת תמיה עצומה ולבסוף כתב שהר"ן בסנהדרין הקשה כן:
ונראה לענ"ד לתרץ בפשיטות דלכאורה קשה להבין לשון הגמ' דפריך התורה אמרה ושפטו העדה והצילו ואת אמרת זיל בתר רובא, דמאי צורך להקדמה זו דבעינן והצילו העדה, דהא גם בל"ז קשה אם נימא דלא אזלינן בתר רובא א"כ מהי"ת קטלינן ליה מספק ואמאי לא ניחוש למיעוטא דילמא איילונית ולמיעוט אינשא דלא טעו בעיבורא דירחא, כיון דלא אזלינן בתר רובא והוי רק ספק ואיך ניקטלינהו מספק וכמה שהקשו התוס' בב"ב ד' נ' ע"ב בד"ה וספק נפשות להקל, ופי' רשב"ם משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ואין נראה בלאו הכי נמי לא קטלינן מספיקא יעו"ש, ועוד קשה דפשיט הגמ' מהברייתות דמשמע דאזלינן בתר רובא הא על הברייתא גופא נמי תקשה אמאי אזלינן בתר רובא הא כתיב ושפטו העדה והצילו העדה ואיך נזיל בתר רובא:
ולכן נראה לפרש דהשקלא וטריא של הגמ' אם בדי"נ אזלינן בתר רובא או לא, תלויה מאיזה ילפותא ילפינן הא דאזלינן בתר רובא אם ילפינן מאחרי רבים להטות, או דילפינן ממכה אביו ומרוצח, דהא זה פשוט דאין כל המיעוטין שוין ולא כל רובא שוין, דיש מיעוט שהוא רק פחות ממחצה מעט ויש מיעוט שהוא אחד ממאה או אחד מאלף או יותר וכי נוכל לומר שהמיעוטין הללו הכל שוין וכי בשביל שאין אנו חוששין למיעוט שהוא אחד מאלף, הכי נמי נאמר דמטעם זה לא נחוש ג"כ למיעוט שהוא אחד משלושה או למיעוט שהוא רק פחות ממחצה דמנ"ל זה, ואין כל הסברות שוין דאין סברא אחת מכרעת את חברתה, אלא דכיון דגזרה התורה אחרי רבים להטות אין אנו צריכים לשום סברות ולא לדמות מילתא למילתא, ואף מעט יותר ממחצה סגי שלא לחוש למיעוט וממילא הוא כלל בכל התורה, ואף בדי"נ הדין כן דאזלינן בתר רובא, דבקרא דאחרי רבים להטות אין שום נ"מ בין ד"מ לדי"נ, אבל אם נימא דלא ילפינן מאחרי רבים להטות דאזלינן בתר רובא כגון במכה אביו וברוצח, מזה לא נוכל למליף רק בד"מ או באיסורין דילפינן זה מזה לכמה דברים בק"ו או בהיקש ובמה מצינו ומדמין מילתא למילתא ואפילו בסברא בעלמא, ולכן שפיר מצינו למליף ממה דמצינו בחד דוכתא דאזלינן בתר רובא ילפינן מזה לכל מקום אף שאין המיעוטין שוין, כיון דחזינן דלא הקפידה התורה דוקא על ודאי בלא שום מיעוט, אלא אלא אף אם איכא מיעוט אין חוששין למיעוט אף שאין מיעוט זה דומה למיעוט זה, מ"מ כיון דנפקא מכלל ודאי גמור והתורה לא ניתנה לשיעורין אוקמינה ארובא דמסתמא הקפידה התורה ארוב, וא"כ ילפינן מזה בכל מקום דאזלינן בתר רובא, אבל בדי"נ לא נוכל למליף ממיעוט אחד לשארי דוכתא במיעוט אחר וברוב אחר דהא מצינו בדי"נ דאפילו בק"ו אין עונשין מן הדין, כגון בבת אביו שהיא בת אמו ובכמה דוכתא דאין עומה"ד, ורק מה דמצינו מפורש בתורה או בג"ש דזה הוא ג"כ כמו מפורש דע"ז נוכל לדין דיני נפשות אבל לא בשום ילפותא ומכ"ש שאין לדמות מילתא למילתא בדי"נ בשכל וסברא, ולפי"ז בודאי דלא נוכל למילף ממכה אביו ומרוצח בכל מקום בדיני נפשות דאזלינן בתר רובא, דדילמא בזה המיעוט לא הקפידה התורה אבל במיעוט אחר הקפידה התורה שפיר לחוש גם למיעוט, דכי בשביל שמצינו בתורה שאין חוששין למיעוט דילמא לאו אביו הוא, לא ניחוש ג"כ למיעוט איילונית או למיעוט אינשי דלא טעי בעיבורא דירחי דדילמא במיעוט כזה שפיר חששה התורה ולא אזלינן בתר רובא, ולדמות מילתא למילתא אין אנו מדמין בדיני נפשות.
וזהו כונת הגמ' כאן בסנהדרין על מה דקאמר הגמ' שם דבן סו"מ חייב עד ג' חדשים משום דאזלינן בתר רובא דיולדות לתשעה עובר ניכר לשליש ימיה, וע"ז פריך הגמ' ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוט, וע"כ משום דילפינן ממכה אביו ומרוצח כמו דלא חיישינן התם למיעוט, כמו"כ לא חיישינן הכא והא התורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה אלמא דמהדרינן בדי"נ בסברות לזכות ולא לחובה ואת אמרת זיל בתר רובא ומדמית מילתא למילתא בדי"נ וכי בשביל שאין אנו חוששין למיעוט דילמא לאו אביו הוא ולמיעוט דילמא טריפה הוא, שלא ניחוש ג"כ למיעוט יולדות לשבעה והא המיעוט אינו שוה, ובדי"נ צריך למיהדר בזכות ולומר דלא ילפינן, ולהכי מוכרח הגמ' להביא הקרא דושפטו העדה והצילו העדה דמהדרינן לזכות את הנידון וא"א למילף לחוב, אבל בלאו הך קרא א"א להקשות כלל דהא ידעינן דאזלינן בתר רובא מכמה מקראות, וא"כ אזלי' בתר רובא בכל מקום ורק דמחמת והצילו העדה באנו לדון ע"פ סברא בדי"נ ושפיר מקשה הגמ', וע"ז משני הגמ' דבאמת גם בדי"נ אזלינן בתר רובא, ומביא הגמרא ראיה מרובא דאינש טעי בעיבורא דירחא דסמכינן ארובא בדי"נ, ומקטנה דחייבין עליה משום א"א, ואין אנו חוששין דלמא אילונית היא משום דאזלינן בתר רובא בדי"נ ולא חיישי' למיעוט וא"כ דיליף זאת מאחרי רבים להטות דאזלי' בתר רובא אפילו ברובא דליתא קמן, וכפי המסקנא דחולין דבכל אופן ילפינן מאחרי רבים להטות, וכמ"ש רש"י שם וז"ל אלא ודאי הלל"מ מסיני הוא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר, א"נ אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאי' קמן ובין רובא דליתא קמן ומאי שנא האי מהאי ואהא מילתא סמכינן וכו' יעו"ש, וא"כ בכל מקום אזלי' בתר רובא דילפינן מקרא וגם בדי"נ הדין כן, ולפי זה אין מקום לתמיהת הגרש"א הנ"ל דאיך היה הס"ד דבנפשות לא אזלינן בתר רובא הא ילפינן ממכה אביו ומרוצח, דזה אינו דאין אנו יכולין ללמוד מזה רק לענין איסורין או ד"מ, אבל דיני נפשות אין ללמוד ע"פ סברא ושפיר מקשה הגמ':
ועפ"ז מתורץ גם כן קושית הנוב"י אמאי לא אזלינן בקטלא בתר סימנין, כגון דאמרי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא קטיל נפשא, ולפ"ז א"ש דנהי דסימנין דאורייתא וילפינן מקרא דשמלה דאזלינן בתר סימנין אף נגד רוב או חזקה אבל זה היא רק מלתא דתליא בסברא דמסתמא לא ימצא חפץ אחר בסימנין כאלו, אי אדם בסימנין כאלו והוי כודאי גמור, אבל זה רק בד"מ או בשאר איסורין דהתורה נתנה בהם רשות לדון מעצמו ולמילף זה מזה, אבל בדי"נ דא"א למילף משארי דינים דאף בדי"נ גופא ג"כ לא גמרינן זמ"ז אלא בגז"ש או בהיקש. אבל לא ע"פ סברא וכש"כ דלא גמרינן מד"מ או משארי איסורין, ואדרבה צריך לומר ושפטו העדה והצילו העדה וצריך להדר בתר זכות ולומר דשמא יש איש אחר בסימנין כאלה, וכמו דמקשה הגמ' על רובא התורה אמרה ושפטו העדה וכו' דלא אזלינן בתר רובא, כמו"כ נוכל לומר ושפטו העדה וכו' דלא אזלינן בדי"נ בתר סימנין, והכא ליכא שום קרא דמרבה אף בדי"נ דסמכינן אסימנין, ואיך נוכל לומר למילף מאבידה כשם שלא חששה התורה באבידה כן לא ניחוש בדי"נ זה א"א, אבל באיסורין שפיר איכא למילף מאבידה ומתורץ שפיר קושית הנוב"י, דלכן לא סמכינן בקטלא על סימנין וכמבואר בחולין דצ"ו יעו"ש וז"ב: