אור ברסלב
בני ציון אבן העזר › סימן קכה

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אבן העזר · סימן קכה

סימן קכד

תירוץ לקושית הגאון רעק"א יבמות דף ב' ע"ב על התוס' שם:

יבמות ד' ב' ע"ב במשנה או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות דאיילונית קדושי טעות הן ולא היתה אשת אחיו מעולם, ובתו' שם הקשו וז"ל ותימה דאמרינן קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין וכו' קטנה שמא תמצא איילונית, ואמאי תתיבם ממ"נ דאם אינה איילונית שפיר מיבם ואם היא איילונית נמי שרי דלא היתה אשת אחיו, ותירץ ר"ת דההיא דקבלה עליה וכה"ג משני בפ' בן סורר ד' ס"ט.

והגרע"א בדו"ח הקשה דא"כ לקמן ד' ס"א דמוכיח הגמ' דר"א לא סבר כר"מ דר"מ ס"ל דקטנה אינה מתיבמת שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעין בערוה, ותניא קטנה מתיבמת ואינה חולצת דברי ר"א אלמא דר"א לא ס"ל כר"מ, ולדברי התוס' לא מוכח כלל דהא ר"מ ע"כ בדקיבלה עליה, ושמא ר"א איירי בדלא קביל עליו ולהכי מתיבמות ממ"נ כמו שהקשו התוס'.

ונראה לישב דברי התוס' דהא לכאורה צריך ביאור מה דתירצו התוס' דוקא בדקביל עליה דלכאורה אף בסתם נמי הוי כקביל עליה. דהא התוס' בסוף הדבור מחלקים בין מום דאיילונית לשאר מומין, דבשאר מומין אם קדשה על תנאי וכנסה סתם דצריכה גט ואיילונית לא בעיא גט, ומחלקים לאביי דס"ל גבי מומין הטעם דצריכה גט ולא אמרינן דהוי מק"ט משום דאין אדם בועל בעילת זנות, היינו דוקא בשאר מומין דמסיק אדעתיה ובדעתיה אפי' יהיה בה מומין בועל לשם קדושין, אבל איילונית דלא שכיח לא מסיק אדעתיה ומשום חשש איילונית לא יהיה בועל לשם קדושין ולכן הוי מק"ט, ונראה דסברת התוס' אלו לא שייך לרבנן דר"מ דלא חיישי למיעוטא, וכיון שרק משום חשש שמא תמצא איילונית ויהיה בעילת זנות אינו חושש לאיסור זה, ולא איכפת להכי ליבעל לשם קדושין דזיל בתר רובא ורובא לאו איילונית נינהו ולא עביד שום איסור, ומהי"ת נאמר דמסיק אדעתיה למבעל לשם קדושין ולהכי אינה צריכה גט, אבל לר"מ דחייש למיעוטא ושפיר איכא חשש שמא תמצא איילונית ואז יהיה כל בעילותיו למפרע בעילת זנות, ועביד איסורא אם לא יקבל עליו בפירוש שיהיה קדושין אף אם תמצא איילונית וכיון שכן אפילו בסתמא הוי כאלו פירש שקיבל עליו ולא גרע משארי מומין דצריכין גט, וכמ"ש המהריב"ל המובא במ"ל פ"א מהל' מכירה דמחמת איסור הוי כאילו פירש יעו"ש, ועוד דהכא עדיף טפי דהא חזינן גבי קדשה על תנאי וכנסה סתם כתבו התוס' בכתובות דף ע"ג דמחמת חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אמרינן דמשום כך נתכוין לקדשה בבעילה אף שלא דבר כלל לשם קדושין, א"כ הכא בודאי דקביל עליו כדי שלא יהיה בעילתו בעילת זנות אף אם תמצא איילונית, בכדי שלא יעבור על איסור נכנס בספק זה, וכמו שכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז גבי לוקח פרה ונטרפה משום דאנן סהדי שבאותו ספק היה רוצה ליכנס, ולפי"ז לר"מ אף אם קדשה סתם הוי כאלו קביל עליו בפירוש וא"כ לר"מ לא הוה צריכי להתוס' לאוקמי כאן בדקביל עליו בפירוש דבסנהדרין דף ס"ט שפיר מוכרח הגמ' לתרץ דוקא בדקביל עליו דהתם קאי אם בשאר דברים אזלינן בתר רובא ורק בדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא וא"כ אין כאן חשש דלמא היא איילונית ותהיה בעילת זנות דלא חיישינן לזה דהא אזלינן בתר רובא אבל התוס' שהקשו כאן לר"מ דחייש למיעוטא גבי קטנה שמא תמצא איילונית ויש כאן חשש בעילת זנות, ובודאי קביל עליה ואסורה להתיבם ולמה להו להתוס' לדחוקי כאן דמיירי דקביל עליה בפירוש:

אמנם ניחא שפיר דזה לא שייך רק לבתר הנשואין דשייך לומר חזקה דאין אדם עושה וכו', ונכנס בספק איילונית אבל באירוסין דאז עדיין ליכא הך חזקה כלל ולא אסיק אדעתיה כלל כמו שכתבו התוס' ביבמות הנ"ל, ואם תמצא איילונית בין אירוסין לנשואין בודאי הוי מקח טעות דאדעתיה דהכי לא קדשה, וא"כ ר"מ דתני קטנה לא חולצת ולא מתיבמת סתמא קתני בין מן האירוסין ובין מן הנשואין, וא"כ תקשה מן האירוסין אמאי לא תתיבם ממ"נ דאם היא איילונית הוי מק"ט וליכא אשת אחיו כלל, ולזה מוכרח התוס' לתרץ דמיירי כגון דקביל עליה בפירוש דלא הוי מק"ט, וא"כ מיושב בזה קושית הגרעק"א שהקשה דאיך מוכח דר"א לא ס"ל כר"מ מהא דאמר קטנה מתיבמת ודלמא מיירי דלא קביל עליו, ולפי"ז לא קשה כלל, דהא ר"א ג"כ סתמא קתני דקטנה מתיבמת בין מן האירוסין ובין מן הנשואין, וא"כ תינח מן האירוסין דהוה מק"ט אם תמצא איילונית א"כ שפיר תתיבם, אבל מן הנשואין אף אם לא קביל עליו בפירוש ג"כ הוי כאלו קיבל מחמת חזקה, וא"כ תקשה אמאי תתיבם שמא תמצא איילונית ומוכיח הגמ' מזה שפיר דר"א לא ס"ל כר"מ ולכן מתיבמת וא"ש:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה